בשם האהבה

רמה בורשטין, חוזרת בתשובה בוגרת בית הספר לקולנוע סם שפיגל, היא היוצרת (תסריט ובימוי) של הסרט הרגיש והמרגש "למלא את החלל", שכבר הספיק לזכות בשורה של פרסי אופיר, פרסי הקולנוע המקומיים (ובהם פרס הסרט, הבימוי, התסריט, השחקנית הראשית ושחקנית המשנה), ולזכות את כוכבתו הצעירה הדס ירון בפרס השחקנית הטובה בפסטיבל ונציה. זהו סרט איטי, רב שתיקות, מבטים וקטעי אווירה (תפקיד חשוב למוזיקה), אך לרגע לא מעייף, אלא להפך: הוא לופת את הצופה מרגעיו הראשונים, לפיתה שהולכת ומתהדקת.

לכאורה, סיפור העלילה אינו סיפור מרעיש. זה אינו סיפור חובק עולמות או רב אקשן, וכל כולו דרמה משפחתית המתרחשת בבית פנימה, וגם היא אינה מוחצנת בעוצמות מרעידות ומזעזעות. ולמרות זאת, ואולי בעצם בדיוק בגלל האיפוק החיצוני הזה, בגלל הר הגעש הרוחש מתחת לפני השטח יותר ויותר, זה כל כך אפקטיבי, כל כך נוגע ומהפנט.

משפחת מנדלמן היא משפחה חרדית תל אביבית, שבה לאב הרב ולאשתו יש זוגיות טובה, קרובה ומשתפת, ויש להם שתי בנות: אסתר, הנשואה ליוחאי ונמצאת בהריון ראשון ומתקדם בפתח העלילה, ושירה בת ה-18, הצעירה בעשור מאחותה, אקורדיוניסטית בגני ילדים, נערה רומנטית מלאת חלומות, שהשידוך המיועד לה אכן מוצא חן בעיניה. אלא שאז משהו משתבש מאוד: אסתר מתה והתינוק שברחמה נולד בריא ושלם, ומן השבעה הולכת המשפחה ישר אל הברית של מרדכי, שנולד יתום מאם.

ימים הופכים לשבועות שנהפכים לחודשים, כל ענייני השידוך של שירה מוקפאים. יוחאי האלמן נהפך לבן בית במשפחת מנדלמן, שבעצם מטפלת במרדכי הפעוט ומגדלת אותו. כשמתברר לאם המשפחה שמבקשים לשדך ליוחאי אלמנה בלגית, מה שיוביל ככל הנראה לעקירתו לבלגיה עם נכדה היחיד, היא מחפשת פתרון כדי להשאיר את הנכד לידה. הפתרון שהיא הוגה הוא לשדך ליוחאי את בתה הצעירה שירה. אלא שלשם כך עליה לרתום לכך את בעלה ואת הרב (שיאשר) ובעיקר - לשכנע את יוחאי ושירה, שביניהם מפרידים לא רק רוחה של אסתר המנוחה ועשר שנים, אלא עולמות שלמים.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

הדרמה נבנית בהדרגה, בהיגיון פסיכולוגי ורגשי, בתוך התבנית הסביבתית החרדית. זה אמנם נראה ומתנהל אחרת מאשר לו המשפחה הייתה חילונית, אבל התפאורה החיצונית היא בדיוק רק זאת. ואולי דווקא בגלל צורתה - חדה, ברורה, עם חוקים נוקשים וסדורים - היא מאפשרת להתמקד יותר בבירור בעיקר, בדילמות העמוקות כמו כאבה של אם המשפחה שהופך לכוח חורץ גורלות, או חיבוטיה של שירה, שהם חיבוטי נפש של צעירה, צעירה מדי, שעל כתפיה מועמס עול גדול ממידותיה.

הדס ירון זכתה כבר בשני פרסים על תפקידה כשירה הצעירה, שסופות שלמות משתוללות מאחורי מבע פניה. היא אכן מרשימה מאוד בתפקיד, וסצנת השיא שלה - ושל הסרט כולו בעיני - מגיעה כמעט בסוף, כשהיא מתכוננת לחופתה. טובעת בהררי קצפת שמלת הכלה שלה, היא מתנודדת קדימה ואחורה בתפילה שנהפכת לסערת נפש המשתוללת בים של דמעות, שנהפכת למעין אקסטזה. זה מצמרר ומרגש, ומביע במלוא העוצמה ובלי מילים את כל הפחדים, התקוות, השאיפות, החששות והחלומות של חתנים וכלות באשר הם, רגע לפני (ולא משנה מתי הוא באמת נוחת עליהם).

עירית שלג כאמה של שירה נותנת הופעה מצוינת ורבת עוצמה. היא מעצבת דמות שהיא בה בעת חזקה ומניפולטיבית וגם מיוסרת ומיואשת, אישה נפלאה שעושה דברים איומים בשם האהבה. שלג מצליחה לעשות אותה סימפתית, לעורר כלפיה אמפתיה, למרות שבאותה מידה הייתה יכולה לעורר עוינות וזעם וסלידה. יפתח קליין כיוחאי מצליח גם הוא לעצב דמות מעוגלת, מתפתחת ומשתנה.

שורה תחתונה: ללכת, להתמסר באיטיות, ולהתרגש.

"למלא את החלל", דרמה ישראלית. תסריט ובימוי: רמה בורשטין; צילום: אסף סודרי; עריכה: שרון אלוביק; מוזיקה מקורית: יצחק אזולאי; הפקה: אסף אמיר. משתתפים: הדס ירון, יפתח קליין, עירית שלג, חיים שריר, הילה פלדמן, רננה רז. אורך הסרט: 90 דקות