דואגים לבן או לנכד? כך תתמודדו

צילומים: ChameleonsEye / Shutterstock.com

אם בעשרת הימים הראשונים למבצע "צוק איתן" חרדנו מהאזעקות ומהבומים, הכניסה הקרקעית הוסיפה חרדה גדולה עוד יותר, לגורל החיילים הנלחמים בעזה. אם יש לנו שם ילד, נכד, בן זוג, חתן או חבר טוב, תחושת האימה וחוסר האונים היא כמעט בלתי נסבלת.

אילנה כספוב (52) מנהריה, אם לשני בנים ששירתו ביחידות קרביות ולחמו במבצעים קודמים של צה"ל, מכירה היטב את התחושה. "לשמחתי הבנים לא נמצאים עכשיו בעזה", היא אומרת, "אבל החרדות זכורות לי היטב, והן השפיעו עלי מאוד לרעה".

עם תחילת המבצע הקרקעי, החליטה כספוב להשעות את עיסוקיה כמאמנת אישית בתחומי העסקים, המשפחה והזוגיות, ולסייע בהתנדבות באמצעות קבוצות תמיכה לאמהות לחיילים בחזית. "האמהות הן חלק מהמערכה הזאת", היא אומרת "וחשוב שהן תהיינה חזקות. אני מכירה נשים שהילדים שלהן שבו בשלום מהמלחמה, אבל כבר לא חזרו לאותה אמא. קשה היה לה לאסוף את השברים".

את הקשיים האלה היא חוותה על בשרה. "כשהבן הבכור התגייס, ממש לא יכולתי לתפקד ולא יכולתי לשמש אם תומכת לבן השני. לא ישנתי בלילות, הייתי בחרדה נוראה, וזה השפיע עלי בכל תחומי החיים, כולל הבריאות. עד היום אני סובלת מרעד בידיים".

את קבוצות התמיכה הקימה לא כדי לדבר ולהתעכב על הקושי, אלא להעניק כלים מעשיים להתמודדות. "האמהות מספרות על הדאגה שמכרסמת, על חוסר שינה בלילות ועל הקפיצה לכל צלצול טלפון או דפיקה בדלת. אני מכוונת את המפגש לצד המעשי, להתמודדות עם התחושות כדי לא לשתק את התפקוד.

"אני אומרת, עכשיו את לא יכולה לעזור לבן, אין לך שליטה על מה שקורה לו. זה שאת מתפללת זה מצוין, כל העם מתפלל, אבל גם כשאת מתפללת את בחרדה. יש כאלה שאומרות, 'אני רוצה לסבול, אני רוצה להזדהות עם מה שקורה לו', ויש כאלה שכן רוצות לעזור לעצמן, כדי להיות חזקות בשביל הבנים".

ואיך שומרים על חוזק?

"קודם כל תתרכזי בעצמך ותהיי עסוקה. תמשיכי בחייך. יש לחץ בעבודה? מעולה, תשקעי בעבודה, קחי שעות נוספות. תלכי לחוגים, לבריכה, לחדר הכושר. תגדילי את היקף הפעילות המשמחת. צאי לשופינג, תעשי תסרוקת חדשה, לכי לסרט או הצגה. יש שיגידו שהזוי ליהנות כשהבן סובל, אבל דווקא עכשיו מגיע לך הכי טוב שבעולם. דווקא בגלל שהוא שם, את צריכה להיות הכי יפה, שמחה ובריאה".

טלוויזיה, עיתונים ורשתות חברתיות עדיף, לדבריה, לצרוך במינון. "השמות של החללים, התמונות, האווירה הקודרת. הפייסבוק שבו מתבטאים לפעמים אנשים חסרי טאקט. נכון שאפשר למצוא שם גם תכנים אופטימיים שמחזקים ומעודדים, אבל לא כדאי להעביר כך את כל היום.

להכיר בעובדה שאני במצב של סטרס. יש אנשים שנבהלים מעצם החרדה, אבל חרדה לא הורגת. נורמלי לחלוטין להרגיש כך בתקופות כמו הימים האלה. זה מראה שמערכת האזעקה הפנימית עובדת.

"חשובה מאוד במצבים כאלה גם הסחת הדעת. לא מדובר על בריחה, אלא על הסחת דעת חיובית, מבחירה. להמשיך במה שאנחנו עושים ביומיום, וזה יכול להיות ספורט, שמייצר אנדורפינים ומפחית חרדה ומתח, האזנה למוזיקה, עיסוק באמנות, פעילות התנדבותית וגם פעולות שגרתיות כמו סידור ארונות, עבודה בגינה או צביעת חדר".

דרך חשובה נוספת לצאת מהמתח היא הרפיה עצמית, והטכניקות רבות. "מדיטציה, יוגה, טאי צ'י, כל דבר שיש ביכולתו להרפות גופנית ונפשית. כמה דקות מדי יום יאפשרו לנו לשלוט טוב יותר ברגשות ובתחושות שלנו".

ואיך עוזרים לקרובים לנו להירגע?

"חשוב מאוד 'לנרמל' את הסיטואציה. להפוך אותה לדבר שאינו חריג. 'צפוי וטבעי שתרגיש מתח ודאגה'. לאדם שנכנס למצב של בהלה, בלבול או תגובות חרדה, חשוב לתת סוג של 'איחוי', כלומר התמצאות ברמה הכי בסיסית. להחזיר אותו מהר ככל האפשר לשגרה. השגרה היא תרופת ההרגעה הטובה ביותר, שמאפשרת למערכת הגופנית והנפשית לחזור לתחושת יכולת. מובן שגם מגע גופני עוזר מאוד. חיבוק, נשיקה, ליטוף. מגע חם הוא קריטי להרגעה, בכל גיל".

המסר האחרון למי שרוצים לשפר את ההתמודדות של עצמם ושל הסובבים אותם, הוא מתן משמעות למצב. "ככל שיש יותר משמעות לקושי, במקרה של מלחמה, ערכים כמו הגנה על המולדת וכד', יכולת ההתמודדות גדלה, או כמו שציטט הפסיכיאטר והסופר היהודי ניצול השואה ויקטור פרנקל בספרו 'האדם מחפש משמעות' את ניטשה: 'מי שיש לו איזה 'למה' שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל 'איך'".

עוד על התמודדות עם מתח וחרדה:

מבצע צוק איתן: איך להתמודד עם המתח?

המצב מתוח? תתחבקו

מדיטציה להרפיה ולהתרגעות

מותר לפחד, מותר לכעוס

קשה לכם להירדם?