דירת שותפים - לא רק לצעירים

חשבתם שדירת שותפים היא עסק לצעירים? כדאי שתחשבו שוב. אורה ואסתר, שני נשים בנות 64 ו-60 בהתאמה, הן שותפות לדירה, שממש כמו סטודנטים החיים בערים הגדולות מתחלקות בשכר הדירה, בחשבונות ובמטלות הניקיון והכביסה. השתיים, אגב, הכירו במוטק'ה. מחירי הדיור הגבוהים, אלה שהוציאו את הצעירים ואחריהם את שאר בני המעמד הבינוני למאהלים ולהפגנות, שיחקו תפקיד גם כאן. אורה, גרושה תושבת חיפה ומזכירה במקצועה, שהחליטה לפני שנתיים לעבור למרכז כדי להוסיף עניין לחייה, גילתה שכדי לשמר את רמת החיים שהורגלה לה בחיפה, עליה לשלם בפתח תקווה (שבה בחרה בשל קרבה לאחותה) הרבה יותר. "שכרתי דירת ארבעה חדרים שמצאה חן בעיני", היא מספרת, "אבל המחיר הגבוה הביא אותי לחפש שותפה שתחלוק אתי בנטל".
גרת בעבר עם שותפים?
"אני באה מקיבוץ וכנערה גרתי עם שותפים. גם בשנות העשרים לחיי, כשעבדתי בתל אביב, גרתי בשכירות עם שותפים לדירה. זה לא זר לי, ועדיין, אחרי ארבעים שנה, זה נראה אחרת. הילדים שלי צוחקים על זה שבגילי המופלג חזרתי להיות בת עשרים". במהלך חיפושיה אחר שותפה הכירה דרך ידיד מהצ'ט באתר מוטק'ה את אסתר, גם היא חברה בצ'ט. "הוא סיפר לי שהיא בחורה נהדרת ושגם היא מחפשת דירה במחיר סביר בפתח תקווה. נפגשנו, ראינו כי טוב ואמרתי לה שהיא מוזמנת". אסתר, גרושה גם היא ותושבת קריית מלאכי לשעבר, החליטה לעבור לפתח תקווה כדי להיות קרובה לבניה ולנכדיה המתגוררים בעיר. "יש לי גם חברות כאן, ובמרכז קל יותר למצוא עבודה במקצוע שלי בתחום הבישול. כיוון שמחירי שכר הדירה גבוהים, הרעיון להיות שותפה בדירה מאוד נראה לי". השתיים חולקות דירה זה חצי שנה ומספרות על הצלחה גדולה. "יש בינינו תיאום ושיתוף פעולה נפלאים", אומרת אורה. "אנחנו לא מתחשבנות אחת עם השנייה. שתינו נשים מאוד נוחות. כל אחת מנקה מתי שנראה לה, בלי תורנויות, וממילא אנחנו לא כאלה יקיות. פעם זו מנקה והשנייה מפעילה מכונת כביסה, ופעם ההיפך, בלי עניין. היה לנו מזל. זה חיבור טוב". שניים מחדרי הדירה משמשים את אורה כחדר שינה וחדר עבודה, חדר שינה נוסף משמש את אסתר (ושכר הדירה מתחלק בהתאם). הסלון והמטבח משותפים. בדירה שני חדרי מקלחת ושירותים, מה שתורם לנוחות ההדדית. לכל אחת מקרר משלה, כך שגם חלוקת המדפים המעיקה הנהוגה בין שותפים לדירה נחסכה מהן. "אסתר הביאה מקרר קטן נוסף, ואם אין לה מקום, היא שמה אצלי", אומרת אורה. "אף פעם לא הייתה בעיה. לא עושים חשבונות. אם חסר משהו, לוקחים". "זה הולך יופי", אומרת אסתר. "לא יכול להיות יותר טוב. מצאנו שפה משותפת. אנחנו נשים מבוגרות ועברנו גלגולים שונים בחיים, אבל עדיין מסוגלות להתגמש".
ואיך זה מבחינת הנוכחות בבית של עוד אדם? מה קורה כשמגיעים אורחים?
אורה: "יש לנו חיים מאוד שונים. אני כמעט לא רואה טלוויזיה, כך שאין מריבות על השלט. אנחנו עובדות בשעות אחרות ולכל אחת יש חיים משלה. כיוון שהפכנו גם לחברות מאוד טובות, אנחנו מדי פעם יוצאות יחד לפגישות של מוטק'ה, לבית קפה, לשוק. "כל אחת יכולה להביא הביתה את מי שהיא רוצה, וכשהילדים שלי באים אלי לארוחה היא משתדלת לתת לי את מירב הפרטיות, וגם אני לה. אני מציעה לה לשבת איתנו, אבל היא לרוב מעדיפה להישאר בחדר. אני לא מרגישה שזה הקטין לי את המרחב, אולי בגלל שאסתר היא אדם מאוד נוח".
יש ודאי יתרונות לנוכחות של עוד אדם בבית.
אורה: "בוודאי. יום אחד הרגשתי רע ואסתר טיפלה בי, עשתה כוס תה. אני במקרה אחר קניתי לה תרופות. יש בזה ללא ספק גם תחושת ביטחון. יש מישהו נוכח שדואג לך, ובגילנו זה מתחיל להיות נחוץ. תחושה של בדידות לא חשתי גם קודם, אני חיה לבד כבר תשע שנים, אבל עדיין נעים שיש אוזן קשבת". אסתר: "גם אני חייתי הרבה שנים לבד, אבל אני לא בן אדם של לבד, אני צריכה חברה מסביב. השותפות הזאת היא לא רק עניין כלכלי, זה גם העניין החברתי. אני מאוד ממליצה על זה. לדעתי סידור כזה יותר מתאים לנשים, שהן גמישות יותר. אני לא חושבת שלאנשים מבוגרים קשה יותר לוותר על הפרטיות. אנשים אוהבים פרטיות בכל גיל ולא קל לחיות עם שיגיונות של אדם אחר, אבל אם יש נכונות לפשרה משני הצדדים, זה יכול להיות סידור מצוין".
עוד על מגורים בגיל מבוגר:

קהילה תומכת: דיור מוגן בתוך הבית

מיזם חדש: צעירים גרים עם מבוגרים

דיור מוגן: גם הדיירים מחליטים

דיור מוגן: כן, לא ולמה