האייקון החדש של המבוגרים: הריסון פורד

לא רק שהוא גיבור הפעולה הגדול ביותר של זמננו, למרות גילו שבאופן רשמי היה מגדיר אותו כגימלאי (66); לא רק שיש לו (בחיים, לא רק בסרטים) בת-זוג יפה וצעירה ממנו ב-22 שנה; הוא גם נראה טוב, אפילו טוב מאוד, והשנים והשיבה אינם מפחיתים כהוא-זה את הרושם של הריסון פורד. האיש שדורג לא פעם ולא פעמיים כאחד מהגברים הסקסיים ביותר בתבל. עכשיו, עם הפר'ק הרביעי בסדרת אינדיאנה ג'ונס ("אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח"), הוא נלחם ברשעים רוסים, מיערות הגשם ועד למקדשי ענק, מקברים עתיקים ועד לאוניברסיטה שבה "אינדי" - כפי שנוהגים לכנותו בחיבה - מלמד (תודו - זה בהחלט ג'וב לבני גילו, החוג לארכיאולוגיה). בסרט הקודם, שנעשה לפני עשרים שנה, גילם שון קונרי את אביו, למרות שהבדלי הגיל ביניהם היו רק 12 שנה. היום, מבוגר בשבע שנים מקונרי של אז, פורד הוא עדיין הגיבור ולא אביו-של-הגיבור. מה שמוכיח שגם להזדקן צריך לדעת, לפחות על המסך. מה הופך אותו לצעיר, למרות השיער המלבין? לדבריו - זו קודם כל הנפש, שנשארה של הילד ההוא מפארק רידג', אילינוי, זה שאהב לטפס על עצים ולבנות גשרי עץ (מה שיתורגם לאחר מכן לא רק לכך שהפך לחניך מצטיין בצופים ולנגר מיומן בבגרותו, אלא גם לחלק ממאפייניו של אינדיאנה ג'ונס הצעיר בסרטים). אחר כך באה רוח ההרפתקנות הנצחית - לא רק של אינדי ג'ונס, אלא גם בחייו הפרטיים. פורד, שבנה את בית החווה הגדול שלו בג'קסון, וויומינג, מטיס עצמו לשם באחד משבעת המטוסים והמסוקים הפרטיים שיש לו (כולל שני מטוסי מנהלים, כמובן) מניו יורק - בה נמצא ביתו השני. הוא, אפרופו הרפתקנות ומטוסים - הוא ניצל פעם אחת מאסון של ממש כשהמסוק שלו התרסק בגלל טעות בחישוב כיוון הרוח והתאוצה, אבל יצא בלי פגיעות.


אחר כך באים הגנים. אביו, שהיה שחקן חובב בעצמו, נפטר בגיל 93, ולדבריו גם הוא נראה צעיר מאוד לגילו. ולבסוף - איך אפשר בלי - המזל. כשחייך נעים משובר קופות אחד לאחר בלי שתתאמץ יותר מדי, והקריירה שלך נוסקת לגבהים אחרי שכמעט חשבת לוותר עליה, ואחרי שאתה זוכה בשני תפקידיך הגדולים ביותר (מלחמת הכוכבים ואינדיאנה ג'ונס) אחרי ששחקנים אחרים מוותרים עליהם - זה בהחלט מזל. פורד החל בחוגי הדרמה של התיכון והמשיך בתפקידי משנה בטלוויזיה, אבל כבר חשב לוותר על קריירת המשחק כי היא דישדשה במי אפסיים. "אין לך עתיד בקולנוע", אמר לו אחד המלהקים שבחן אותו. אבל אז איזה מפיק שהזמין אותו לעשות עבודות נגרות אצלו בבית בהוליווד סיפר עליו לג'ורג' לוקאס - מפיק סדרת אינדיאנה ג'ונס - והשאר היסטוריה. לוקאס לקח אותו לתפקיד שגילה אותו, גם אם היה זה תפקיד משנה קטן, ב"אמריקן גראפיטי", וארבעה שנים מאוחר יותר לתפקיד הראשי ב"מלחמת הכוכבים". אחר כך בא עוד אחד בסדרת מלחמת הכוכבים, ומייד אחריו - הבוננזה, הנמשכת עד היום, הראשון בסרטי אינדיאנה ג'ונס (אגב, לוקאס לא רצה בו בהתחלה לתפקיד, היות שחשש כי יגידו עליו שכל סרטיו הם סרטי פורד). ומאז - היד נטויה: "בלייד ראנר", עוד אחד בפרקי מלחמת הכוכבים, אינדיאנה ג'ונס שני, העד (מועמדות ראשונה לאוסקר), חוף מוסקיטו, פרנטיק, נערה עובדת, אינדיאנה שלישי, לחפש את הנרי, משחקים פטריוטיים, הנמלט, סכנה ברורה ומיידית, סברינה, אייר פורס 1, ועוד. בקיצור, רשימה שהפכה אותו לג'ון וויין החדש של אמריקה - שחקן שמגלם דמויות שאפשר לבטוח בהן, בלי צורך להתאמץ לשחק יותר מדי, שעבד טוב גם באקשן וגם בסרטים קומיים, גם בדרמות וגם במדע בדיוני. בדיוק מה שכל הקהלים זקוקים לו. אין פלא שבשניים מסרטיו הוא גילם את דמותו של נשיא ארה"ב. העובדה שברר את תפקידיו בקפידה - וויתר על כמה מהתפקידים הגדולים של הקולנועי ההוליוודי (JFK ו"הבלתי משוחדים" של קווין קוסטנר, "המרדף אחרי אוקטובר האדום" - שוב תפקידו של ג'ק ריאן אותו גילם בשני סרטים, "פסגת הפחד" של ניק נולטה, "דיק טרייסי" של וורן ביטי, "הפטריוט" של מל גיבסון) - רק הפכה אותו לאתגר למפיקים. הם ידעו כי כשהוא שם אצבע על תפקיד - הוא כנראה יודע מה שהוא עושה. למרות שכשנשאל פעם מה גרם לו לבחור במקצוע המשחק, תשובתו היתה: "הכישלון שלי בכל יתר התחומים"... המשכורות היו בהתאם, ואם על "אמריקן גראפיטי" קיבל 500 דולר לשבוע, הרי שעל "יריב אינטימי" כבר קיבל 20 מיליון, ב"אייר פורס 1" - 22 מיליון, וב-K-19 כבר טיפס השכר ל- 25 מיליון + 20% מההכנסות. בכך הגיע לפסגת התשלומים ההוליוודית, שגם אומרת משהו על כוח המכירה של השם הריסון פורד ועל האמון שהמפיקים נותנים בו. אבל למרות הכסף הגדול, והמטוסים, והחווה, וכל מה שכסף יכול לקנות - הוא נותר אותו בחור פשוט שנאמן, ממש כמו גיבוריו, גם לעקרונות: הוא תומך נלהב באיכות הסביבה, מסייע לשימור אתרים ארכיאולוגיים (אינדי ג'ונס או לא?), תומך בגופי צדקה, וכדמוקרט בנשמתו מתנגד נמרצות למעורבות האמריקאית בעיראק. אין פלא ששני הסרטים האהובים עליו ביותר הם בהשתתפות שני השחקנים האהובים עליו ביותר, האחד שיצא חוצץ נגד המקרתיזם במסווה של מערבון ("בצהרי יום" עם גרי קופר) והשני שהיה כולו בעד זכויות האזרח ("להרוג את הזמיר", עם גרגורי פק). בקיצור, לא בדיוק הקאפ-אוף-טי של ארנולד שוורצנגר או רונלד רייגן, שדאגו להגן על שמם כגיבורים כל-אמריקניים גם מחוץ למסך. ויש לו, כמו שכל אידישע מאמא היתה רוצה, גם הקשר יהודי - שתי סבתותיו היו יהודיות (למרות שכששואלים אותו בן איזו דת הוא, תשובתו היא - "דמוקרט"). הוא היה גם הבחירה הראשונה של סטיבן שפילברג לגלם את אוסקר שינדלר ב"רשימות שינדלר", אבל סרב למרות מה שהגדיר כאחד התפקידים החשובים ביותר לכל שחקן, משום שחשש כי קהלים גדולים לא יוכלו להזדהות עם שינדלר כשיראו בו את אינדיאנה ג'ונס. הוא ודאי מעדיף שהקהלים שטרם נולדו כשאינדיאנה ג'ונס האחרון עלה למסכים יאהבו אותו כמו הוריהם. מצד שני, הוא יודע שההורים זוכרים אותו כאינדיאנה צעיר, אבל מה איכפת? "אף אחד לא רוצה לראות את הגיבור שלו מרים מקל הליכה כדי להילחם באויביו, אבל אני עדיין בכושר מספיק טוב כדי לזייף זאת... אחרי הכל, אתה יודע שאתה מתחיל להזדקן כאשר רוב השמות בספר הטלפונים שלך מתחילים ב-ד"ר." אבל נראה שההזדקנות הזו אינה מטרידה לא את המפיקים שלו ולא את בת-זוגו, קליסטה פולקהארט (כוכבת הסדרה "אלי מקביל"). השניים, שהתארסו ב-2002 אבל טרם נישאו, אימצו ילד (לצד ארבעת ילדיו משני נישואיו), במה שפורד מגדיר כשינוי של גיל 60. "אני לא הראשון שרוצה לעשות שינוי בחייו בגיל זה, ובוודאי גם לא האחרון. אבל אחרים יכולים לעשות זאת ולהישאר אלמונים, ואני לא. למזלי, תמיד יכולתי להשתנות ולהפוך למישהו אחר דרך התפקידים שלי. הסתכלתי על עצמי במראה והחלטתי שאני רוצה משהו שונה לגמרי מדרך החיים שבה אני חי. זה לא כל כך נורא, נכון? הרבה אנשים תהו מה קרה לי, אבל אני הייתי מודע לכל מה שקרה לי. היום אני חי בדיוק בצורה בה הייתי רוצה לחיות".



עוד על כוכבים בגיל הזהב:

[u]
ברברה סטרייסנד בגיל 60: שוברת את כל השיאים
[/u]

[u]
ג'יין פונדה רוצה סקס לבני 70
[/u]

[u]
בנות ה-60+ ברשימת הזוהרות בעולם
[/u]

[u]
מלכת השחקניות
[/u]

[u]
ג'ק ניקולסון: אהבה אחת אחרונה
[/u]