הבמה כולה שלה

צילום: זיו שדה

"כל העולם פרוש לפני, ודווקא בזכות הגיל", אומרת הזמרת דורית ראובני. "חגגתי עכשיו שישים, ואני מרגישה צעירה וחיונית. נכון, אם מחמיאים לי על שירתי אני אומרת בחצי חיוך שאני כבר זקנה, אבל את יודעת מה זה לשיר את כל השירים באותם הסולמות כמו שהייתי צעירה? זו גאוות יחידה".

יש לראובני הרבה סיבות טובות לחייך, אבל הסיבה הכי טובה היא זו שהיא אוחזת בידיה כעת: דיסק אוסף משולש ובו 67 השירים הגדולים שלה. זו המתנה שביקשה ליום ההולדת שלה, וזה בדיוק מה שהיא קיבלה. "זה פשוט חלום שמתגשם", היא מחייכת.

את הקריירה שלה התחילה ראובני לפני למעלה מארבעים שנה. כשהייתה תלמידת תיכון היא קיבלה זימון לתוכנית הרדיו הפופולרית "תשואות ראשונות", ומשם התגלגלה ללהקה הצבאית "שלישיית פיקוד מרכז" שהופיעה בכל הארץ. בתחילת שנות השבעים הוציאה את אלבום הסולו הראשון שלה "ציפור בגשם" ושנה אחר כך את אלבומה השני "כזאת אני". בשיא ההצלחה נולדו ילדיה, וראובני בחרה לשים את האמהות במקום הראשון. "במשך כל השנים הופעתי", היא אומרת. "גם כשהייתי בהריון, אבל לא באותם היקפים. פשוט לא יכולתי להיות אמא בחצי משרה".

עכשיו, כשהילדים גדלו ועומדים ברשות עצמם, הבמה כולה שלה. "בזכות העובדה שאני עדיין שרה ומופיעה, זה שומר על החיוניות ועל תחושת הצעירות שלי", היא מודה. גם תלמידיה בשיעורי פיתוח הקול ושלושת ילדיה, שלוקחים חלק בקריירה שלה, שומרים אותה מעודכנת. "אני מקבלת המון מהתלמידים שלי, מקשיבה וקשובה אליהם, ונראה לי שאני מצליחה להישאר בעניינים".

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק  

אבל את תחושת החיוניות שכל כך חיונית מצליחה ראובני להשיג גם בדרכים אחרות. הסוד: לא להתעצל. "אני אשת עבודה", היא מסבירה. "אם מחפשים הסברים אז יכול להיות שזה בגלל שבאתי מקיבוץ שבו דגלו בעבודה קשה. את יודעת, כל בוקר היינו קודם כל שוטפים את חדר הילדים, אחר כך הולכים לשיעור ראשון ורק אז לאכול. אז כן, אני קמה מוקדם, עובדת בבית ובמטבח. ולמרות שאני לא מבקרת במכון כושר, אני חושבת שאני בחורה די ספורטיבית".

ואולי ראובני פשוט לא לוקחת את הגיל ברצינות. "יש לי גנים טובים", היא אומרת. "אבא שלי נפטר בגיל 94 ונראה פנטסטי עד שבועיים לפני מותו. ומלבד ניתוח האף שעשיתי לפני ארבעים שנה, לא נגעה בי סכין של מנתח פלסטי ואני לא חושבת שצריך, ואם יהיו לי קמטים אשאר איתם, כי הגיל לא מפחיד אותי".