זה היום של כל זוכי פרס נובל לדורותיהם

ב-10 בנובמבר 1896 נפטר אלפרד נובל, כימאי ומהנדס שוודי. שנה לפני פטירתו פירסם עיתון צרפתי בטעות כי נובל נפטר. נובל לא התרגש מהשמועות עמוקדמות מדי עלמותו, אבל החליט שאינו רוצה להיזכר כאיש שהמציא את הדינמיט ובכך הפך לגורם למותם של יותר בני אדם ובעלי חיים יותר מכל אדם אחר בהיסטוריה. היות שהיה רווק ולא היו לו יורשים, הורה לפרקליטו לכתוב צוואה שבה הוריש את כל כספו (שווה ערך כיום לכ-100 מיליון דולר) לקרן שתעניק מדי שנה חמישה פרסים לחוקרים מצטיינים בתחומי הפיזיקה, הכימיה, הפיזיולוגיה והרפואה, והספרות ושלום. חמש שנים אחרי מותו בוצעה הצוואה לראשונה, ומאז היא מקויימת באדיקות מדי תאריך פטירתו, בסטוקהולם שבשוודיה. ב-1969 נוסף לחמשת התחומים הללו גם תחום הכלכלה, שממומן על ידי הבנק השוודי. עד מהרה התברר, כי היהודים גורפים את הפרס באחוז העולה על חלקם היחסי באוכלוסיית העולם. הישראלים, לעומת זאת, נאלצו להמתין זמן רב בטרם ניתן להם הפרס לראשונה - ב-1966 זכה בו הסופר
ש"י עגנון
(במשותף עם המשוררת והמחזאית הגרמנייה נלי זק"ש). תריסר שנים נוספות חלפו בטרם יקבל אותו ישראלי נוסף - הפעם
מנחם בגין
, שזכה בנובל לשלום במשותף עם הנשיא המצרי
אנואר סאדאת
לאחר חתימת הסכמי השלום עם מצרים. ב-1994 שוב קיבלו ישראלים וערבים את פרס נובל לשלום במשותף -
יצחק רבין ושמעון פרס
מהצד הישראלי ו
יאסר ערפאת
נמהצד הפלשתינאי, על חתימת הסכמי אוסלו. הזוכה הישראלי הראשון בפרס למדעים היה
דניאל כהנמן
, שקיבל את הנובל לכלכלה ב-2002 (במשותף עם ורנון סמית האמריקני). שנתיים מאוחר יותר היו אלה צמד הישראלים
אברהם הרשקו ואהרון צ'חנובר
שזכו בפרס נובל לכימיה (יחד עם אירווין יוז), ושנה לאחר מכן -
ישראל רוברט אומן
, שוב בפרס לכלכלה (במשותף עם תומס שלינג).