זוגיות בכאילו עדיפה על לבד?
פלסבו היא תְּרוּפַת דֶּמֶה, טיפול מזויף. בטוח שמעתם על זה: נותנים לחולה טיפול ניסיוני שכזה, של חומר נטול חומר (תרופה ללא תרופה. כלום, בקיצור), שמטרתו להשפיע פסיכולוגית על החולה ולגרום לו להאמין שהוא קיבל תרופה מצוינת למחלתו.
פרופ' רפאל גורודישר מהיחידה לבטיחות המטופל ולניהול סיכונים במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע, סבור כי "הציפייה להצלחת הטיפול והמוטיבציה של המטופל משפיעות פסיכולוגית על התגובה לפלסבו".
ברוב המחקרים, כך קראתי, לפחות שליש מהחולים שקיבלו תרופות דמה מדווחים על הקלה או העלמות של הסימפטומים שמהם סבלו.
לפחות שליש? איזה יופי. מקסים. ומה עם שני השליש האחרים? הם ככל הנראה לא ממש הזדקפו באחת ממיטת חוליים ופצחו בריקודי בטן וסלסה סוערים. לא, הם נשארו חולים, ולפעמים, ללא טיפול רפואי – בדגש על רפואי - מותאם למחלתם, הם פשוט מתו.
גילוי נאות: כמי שאיבדה את האדם היקר לה ביותר לאחר שקיבל בין היתר טיפול פלסבו, ההתייחסות שלי לנושא רגשית. שלא תבינו אותי לא נכון, ברור לי כשמש שיש להשפעה פסיכולוגית חיובית השפעה פיזיולוגית מרפאה. אני מאמינה אדוקה בחיבור בין גוף ונפש, רק שלדעתי יש תמיד לקחת בחשבון את חומרת המחלה ואת מצבו של החולה. אם הוא בסכנת חיים, הוא צריך לקבל תרופה אמיתית ולא בכאילו. כי גם לאופטימי באדם, כשמצבו אנוש, לא תעזור תרופת דמה.
התירוץ "נשארנו יחד בשביל הילדים" כבר לא תופס
אפשר לרפא את הקשר עם תרופה אמיתית כמו קשב, רגישות, רצון להתחבר מחדש. צילום: Shutterstock
ומה קורה בזוגיות? כשאחד מבני הזוג מזריק לשני רגש פלסבו? או כששניהם מזריקים זה לזו רגש מזויף על בסיס יומיומי? זה קורה מסביבי בכל מקום. אני רואה זוגות בגילי, שחיים זוגיות בכאילו. התירוץ המפורסם "נשארנו ביחד בשביל הילדים" כבר לא תופס. עכשיו זה רק הוא והיא. הם מתחזקים את הקשר דרך מחוות חיצוניות, מילים ריקות ומנהגים לעוסים. הם אומרים זה לזו "מאמי", "קוקי" או "פושפוש" לפני שאלה או אמירה הנוגעת לסידורים טריוויאליים. הם לא נוגעים זה בזו ועל סקס, אינטימיות כלשהי, אין מה לדבר. אבל היי, הכל בסדר, מה קרה? מה את רוצה, זיקוקים אחרי 30 שנה?.
לא על זה מדובר, כמובן. לא על זיקוקים, לא על פרפרים ולא על רטטוי בבטן. הלא ברור שעם השנים הנוכחות היומיומית באותו חלל (הבית המשותף), יוצרת את האויב מספר אחת של הרומנטיקה והארוטיקה: לקיחת השני כמובן מאליו. זה נורמלי לחלוטין, אבל אם כבר אתם ביחד ולא תיפרדו, לא שווה לכם רגע לעצור, לשטוף את אבק ההרגלים, להתרענן ולראות זה את זו מחדש? לרפא את הקשר עם תרופה אמיתית, כמו קשב, ערנות, רגישות, רצון להתחבר מחדש?
אני מביטה מהצד ומנסה להבין מה הטעם בחיים משותפים דהויים ותפלים, נטולי תרופה פעילה מתובלנת לצביעתם מחדש.
האם הפחד משינוי, מלהיות לבד, האם הנוחות המנומנמת באמת שווים את זה?
הרי חום ואהבה אמיתיים הם המזון לנפש, ללב, ולא הסימון הסינטטי של אלה. אלה התרופות שיזרימו לכם קצב של סלסה או טנגו לדם. ומוזיקה, וטבע, וים, והרים, וחשק. לחיות.
אני רצה כבר שנים לחבק תינוקות נטושים (במסגרת עמותת "חיבוק ראשון") כי אני יודעת בוודאות שכתוצאה מהמגע, האהבה והחום יש להם סיכויים טובים לצאת שפויים. תינוקות שלא חובקו ולא נושקו גדלים קרועי נפש באופן בלתי הפיך. זה בדוק.
וכך גם אנחנו, התינוקות הגדולים - בלי אהבה אמיתית לאורך זמן, אהבה שבאה לידי ביטוי ברור מהאדם שבחרנו לחיות איתו, זריקות הפלסבו ישפיעו פסיכולוגית באופן כזה, שבכל יום תתווסף עוד שכבה של אבנית סביב הלב.
וכיוון שאנחנו הרופאים של עצמנו במה שנוגע למערכת היחסים, כמה נחמד לדעת שאפשר לשנות את זה, אם רק רוצים, מיד, לאלתר ולצמיתות.
לטורים נוספים של נולי עומר:
אהבה זה חג. חג אהבה? סיפור אחר
האשמה: תמונת פרופיל מלפני עשור
ללכת עם האינטואיציה בדייט או לתת צ'אנס?
גבר, מתאים לך שאישה תתחיל איתך?
.
סקר מקיף שנערך בקרב 225 מגולשי וגולשות "שושק'ה", אפליקציית ההיכרויות הייעודית לגיל השלישי מבית האתר הוותיק...
מחקרים מראים שבני הגיל השלישי שחיים בזוגיות נהנים מאורח חיים איכותי, ממצב נפשי ופיזיולוגי טוב יותר,...
מתי בפעם האחרונה יצאתם לדייט? אם התשובה שלכם היא לפני 10, 20 או 30 שנה – כדאי שתמשיכו לקרוא. יש סיכוי טוב שדברים...
אני עוברת הליך של גישור גירושין עם זוגות רבים ויכולה לדווח פעמים רבות על שיפור משמעותי באיכות החיים. לא מעודדת את זה חס וחלילה אבל טוענת שבהליך נכון, גירושין זה לא סוף - זו התחלה חדשה.