חגיגה מתוקה של פירות יבשים

אין חג בלי מאכלי חג. אפילו בט"ו בשבט, חג חקלאי שקורא לפעילות פיזית של נטיעת עצים, איש לא חשב לוותר על סעודה. "סדר ט"ו בשבט" היא נקראת ובתפריט - פירות יבשים.

ראש השנה לאילן, כשמו במשנה ובתלמוד, מציין תחילתה של שנה חקלאית ואת המועד להפרשת תרומות ומעשרות מיבולי הפרי. קל להבין, אם כך, איך הפכו הפירות למאכלי החג. אבל למה לייבש אותם? מקור המנהג בתקופות בהן אמצעי השינוע האיטיים לא הצליחו להביא ליהודי התפוצות את פירות ארץ ישראל בטריותם לרגל החג. הפתרון היה ייבוש.

ייבוש פירות, מנהג קדום למדי, נועד לשמר את היבולים לאורך זמן וגם מעבר לעונתם. הפירות היבשים נשמרים ללא קירור ומשקלם ונפחם נמוך יותר מזה של הפירות הטריים. תכולת הסוכר הגבוהה שבהם, מסייעת לשימור.

מדבלים ותמרים לקיווי ואננס

קלאסיקה. דבלים. צילום: Shutterstock

המיובשים הקלאסיים הם התאנים, שהופכות בגרסה המיובשת לדבלים, התמרים, הענבים שהופכים לצימוקים וגם פירות לא ארצישראלים במקור, כמו משמשים ושזיפים. עם השנים הצטרפו גם תפוחים, בננות, אננס, פפאיה, מנגו, חמוציות, קיווי ואחרים, שהקשר שלהם לחקלאות המקומית שלנו קלוש, אבל למה להיות קטנוניים.

האם הפירות היבשים בריאים? אין להתעלם מהעובדה שייבוש הפרי מעלה בצורה ניכרת את ריכוז הסוכר שבו. איתו עולה גם הערך הקלורי, עד פי חמש. מאידך, מרבית הוויטמינים והמינרלים בפרי משתמרים גם לאחר הייבוש (ויטמין C אינו נמנה עליהם), וכך גם הסיבים התזונתיים. מצד שלישי, בתהליך הייבוש מוסיפים לפרי חומרים לא בריאותיים במיוחד כמו גופרית לשיפור הצבע והארכת חיי המדף, חומרי זיגוג כמו פראפין וגם סוכר.

כדי להקטין את הנזק, כדאי להשרות פירות יבשים במים רותחים לפני האכילה או להעדיף את האורגניים,כלומר פירות ללא ריסוס, שלא נוספו להם חומרים