טאי צ'י: טיפול יעיל בפיברומיאלגיה

התנועות האיטיות והזורמות של הטאי צ'י טובות יותר להפחתת כאב וסימפטומים אחרים של פיברומיאלגיה מאשר מתיחות קונוונציונאלית. כך עולה ממחקר חדש שפורסם בכתב העת היוקרתי New England Journal of Medicine. במחקר השתתפו 66 מטופלי פיברומיאלגיה (תסמונת המאופיינת בכאבי שרירים מפושטים ובתשישות). מחציתם עברו שיעורי טאי צ'י של 60 דקות פעמיים בשבוע וקיבלו DVD כדי להתאמן בבית 20 דקות ביום. היתר עברו הרצאות חינוך לבריאות פיזית ונפשית ותרגילי מתיחות הדומים למתיחות שעושים בבוקר. שיפור במצבם של המתנדבים שעברו שיעורים של אומנות הלחימה טאי צ'י נצפה בתוך שלושה חודשים בלבד. החוקרים מדווחים כי מלבד השיפור בכאב היה גם שיפור בדיכאון שממנו סבלו רבים מהמתנדבים ושיפור באיכות חייהם. בהשוואה למטופלים בקבוצת המתיחות, אלה שהתאמנו בטאי צ'י דיווחו כי המחלה הרבה פחות חמורה אצלם. על פי החוקרים הם גם ישנו יותר טוב, הרגישו טוב יותר, חוו פחות כאב, חשו יותר אנרגיה והיו בעלי בריאות פיזית ונפשית טובה יותר. שליש מהמתנדבים בקבוצת הטאי צ'י הפסיקו לקחת תרופות בהשוואה לשישית בקבוצת המתיחות. החוקרים מדדו את ההבדל אצל המטופלים בין היתר באמצעות סרגל שמדרג תסמיני פיברומיאלגיה מ-1 עד 100. הציונים של המתנדבים בקבוצת הטאי צ'י השתפרו ב- 28 נקודות בממוצע, בהשוואה ל-9 נקודות שיפור בקבוצת המתיחות. החוקרים מוסיפים כי הם ראו תוצאות טובות יותר מאשר תוצאות שדווחו בניסויים קליניים עם תרופות לטיפול בפיברומיאלגיה. יחד עם זאת, זה לא עבד אצל כולם. 10-20 אחוז מהמטופלים שצורפו באופן רנדומלי לקבוצה שעברה את שיעורי הטאי צ'י לא הרגישו שאומנות הלחימה עזרה להם. כעת נדרשים מחקרים נוספים, גדולים יותר, שינסו להשוות את יעילות הטאי צ'י מול סוגים שונים של פעילות גופנית כגון יוגה.



מוטציות גנטיות גורמות לאי רגישות לכאב
אשלין בלוקר הייתה תינוקת שמעולם לא בכתה. היא לא בכתה בלידה, לא כשהייתה רעבה ולא כשצמחו לה שיניים. כאשר הוריה גילו שתפרחת חיתולים חמורה ואף שריטה בעין לא הביאו את התינוקת להתלונן, הם הבינו שאשלין לא יכולה לחוש כאב בצורה הרגילה. מאז 2004 ניסו חוקרים מאוניברסיטת פלורידה יחד עם גנטיקאים, נוירולוגים, רופאי ילדים ופסיכולוגים קליניים להבין טוב יותר את מצבה של אשלין - חוסר מולד ביכולת לחוש כאב. הם בדקו גם את בני משפחתה ועשרה אנשים שמרגישים כאב באופן נורמלי. כעת הצליחו החוקרים לזהות רמז משמעותי על מצבה. הם מצאו שתי מוטציות גנטיות שמשפיעות על העוצמה שבה אותות כאב נשלחים למוח. החוקרים מסבירים כי המוטציות הן בגן, שבהתאם לאופן שבו הוא משתנה יש לו היכולת להשפיע על הרגישות לכאב במידה רבה. הגן המדובר, שנקרא SCN9A, מכיל את ה"מסר" לייצר מולקולה שפועלת כבטרייה ונותנת אנרגיה לתאי עצב שמאותתים על כאב, על מנת שהם יוכלו לשגר אימפולסים. מוטציות שגורמות לפעילות יתר של המולקולה הזו מביאות לכאב חמור, בזמן שמוטציות שגורמות למולקולה לא לתפקד מובילות לחוסר יכולת לחוש כאב. ממצאים אלה שופכים אור לא רק על חוסר היכולת להרגיש כאב, אלא גם באופן פוטנציאלי על מקרים שבהם אנשים מרגישים כאב בלתי נסבל או כאב כרוני. הידע הזה אולי יוביל בסופו של דבר לפיתוח טיפולים חדשניים לכאב. חוסר רגישות לכאב הוא תופעה נדירה, ומאז המקרה הראשון שדווח בשנת 1932 צצו רק מקרים מעטים. חשוב להבין כי הכאב הוא כלי חיוני להישרדות, כיוון שהוא מתריע בפני האנשים על נזק שנגרם לגוף או על מצבים שעלולים להיות מסוכנים. הוא גם אלמנט מרכזי בהתנסות רגשית כמו אמפתיה. מצבה של אשלין, שכיום כבר בת 11, הוא לא שחור או לבן. החוקרים מצאו כי המוטציה הפחיתה, אך לא חיסלה לחלוטין, את הרגישות לכאב. בזמן שהילדה לא יכולה לחוש מה שבאופן רגיל ירגיש כמגע כואב, חום או קור, היא חשה בחמימות ויכולה לחוש במגע או בדגדוג.
עוד על כאב:

טאי צ'י: יותר בריאות, פחות כאבים

כאב כרוני: נשים סובלות יותר

כאב: ממיגרנה עד מדיטציה

כאב הוא לא רק סימפטום, הוא גם מחלה

שיאצו ורפלקסולוגיה: להפיג את הכאב

להתייעצות עם מומחי מוטק'ה:

פורום כאב
עוד כתבות בריאות באתר
כמוני