טחנות הצדק טוחנות לאט

ישראל היא מדינת חוק הנשענת על אדני הצדק. אולם המערכת החיונית הזו שרויה בתרדמה עמוקה. מעת לעת היא פוקחת עיניה, משמיעה נהמה, ושוב שוקעת בעילפון קהה חושים. "אם יש צדק, הוא חייב להופיע מיד" אמר המשורר. וצדק. העיתוי צריך להיות הולם, אולם לא כך הדבר במחוזותינו.

לאחרונה הגיע לסיומו הפרק האחרון, לפי שעה, העוסק בקבוצת צוללנים ודייגים במחוז חיפה, אשר תבעו רשויות  ומפעלים שהיו אחראים, לטענתם, לזיהום בקישון שהביא למחלות הממאירות שמהן הם סובלים.

הפרק המשפטי האחרון נחתם בתום 15 שנה מהרגע שהחל. אם תוגש בקשה לדיון נוסף בבית המשפט העליון, ימשכו הדיונים שנים נוספות והתובעים, בחלקם, חלילה, ישיבו את נפשם לבוראם.

כיצד נקלעה מערכת המשפט שלנו שאנו כה גאים בה לחידלון הזה? סחבת רבת שנים בניהול דיונים משפטיים עושה פלסתר את כוונתו של החוק, שבא להיטיב עם אלה הנזקקים לשירותיו החיוניים. 

המערכת המשפטית מפנה עורף למי שזקוק לה

איפה הצדק? צילום: Shutterstock

כיצד ניתן לבקש צדק במחוזותינו, אם הסחבת האוכלת כל חלקה טובה נמשכת ללא גבול?   דיונים משפטיים נדחים עד אין קץ. עורכי הדין גובים את שכרם בשקיקה, ומי שמבקש להסתייע בהם בחיפושיו אחר צדק, יגלה עד מהרה כי הגיע לסף פשיטת רגל - אלא אם כן ממונו רב.

מערכת הצדק בדמוקרטיה היחידה באזורנו צריכה להיות מהירה ויעילה, אחרת היא מחמיצה את יעודה. המוני בית ישראל נוטים להשליך את יהבם על בתי המשפט, כמעט בכל עניין ועניין, אבל המערכת הזו מפנה להם עורף. הדרך האחת והיחידה היא לשמן מחדש את גלגלי מערכת הצדק. להקים ערכאות שיפוטיות מהירות ויעילות יותר.

ההשקעה הזו במערכת היא חיונית מאין כמותה. הייאוש האוחז לעתים באלה הנזקקים למערכת בתי המשפט בארצנו הוא סרטן, המתפשט ופוגם בחלקי הגוף – המדינה - החיוניים. לא מעט מרימים ידיהם בייאוש, ומוותרים על פנייה לבתי המשפט ולערכאות שיפוטיות אחרות. עוגמת הנפש שהם זוכים לה מרפה את ידיהם.

איילת שקד, שרת המשפטים שלנו, צעירה ורבת מרץ, צריכה ליטול את היוזמה החיונית לידיה הפעלתניות, ולנער את המערכת המנמנמת והמפהקת. ויפה שעה אחת קודם.

עוד ברייכר מתרגז

פניות לגדעון רייכר - [email protected]

גם אתם התרגזתם? הצטרפו לפרלמנט של מוטק'ה