ירושלים שלי: גולשי מוטק'ה משתפים

שלושה שבועות בלבד לפני מלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים, שרה שולי נתן את "ירושלים של זהב" של נעמי שמר, מבלי לדעת שמילות השיר יקבלו עוצמה ותהודה בתפנית היסטורית לא צפויה. הקרב על ירושלים באותה מלחמה התחולל ב-72 השעות הראשונות שלה, בסיומו אוחדו שני חלקי העיר.

כך, ב-1967 השתנו חיינו. השפעת המלחמה על הגבולות החדשים ועל האתגרים המדיניים שהגיעו עמה נוכחת מאד במציאות העכשווית ובהוויה הישראלית. לרגל יום ירושלים שחל היום (שלישי), ומציין 50 שנה למלחמת ששת הימים ולשחרור ירושלים, הזמנו אתכם, הגולשים, לשתף אותנו בזיכרונות שלכם מאותה תקופה - לספר לנו היכן הייתם כששחררו את העיר, ולחלוק עמנו תמונות של ירושלים שלכם. כאן ריכזנו את התמונות ואת הסיפורים הנבחרים:

"כך נראתה הרחבה בכניסה לאל אקצה ב-1967. והכניסה הייתה חופשית כי הרגשנו בבית". תמונה של הגולש יעקב גרשון

הגולשת מינה גבע: "חמישים שנים עברו מאז, את יום שחרור ירושלים ביום השלישי של המלחמה לא אשכח. התקשורת היתה די מוגבלת, עיתונים (מהדורה ראשונה, שנייה, באותיות בולטות שהופיעו עוד באותו היום, עם התמונה המפורסמת של הצנחנים ליד הכותל), רדיו שהדהד בקולות רועמים מכל הבתים, והשיר ''ירושלים של זהב' שהושמע ללא הרף.

"הייתי בת כמעט עשרים ואחת. נשואה מזה שנה, עובדת בבנק, ממלאת תפקידים של חברים שיצאו למלחמה. גם בעלי במלחמה, שריונר בסיני. כשחזר מהמלחמה, סיפר שבסיני שמעו על שחרור ירושלים באיזו הפוגה קצרה, ואת השיר 'ירושלים של זהב' בכלל לא הכירו. אחרי המלחמה צצו הספרים, שאותם הפיצו מבית לבית סוכנים של הוצאות ספרים".

"כל משפחה אירחה חיילים לפי יכולתה"

"העגלות הללו ממלאות את העיר העתיקה בסמטאותיה הצרות". תמונה של הגולש ראובן להב

"ירושלים שלטים סביב לה". תמונה של הגולש ראובן להב

הגולש יהושע יוסף: "מלחמת ששת הימים תפסה אותי בשבעה על מות אבי. התגייסתי בצו שמונה כמו כולם והצטרפתי לחטיבה של מוטה גור על כיבוש ירושלים. לאחר הקרבות נכנסתי בזחלם עם הרב גורן דרך שער האריות, והגענו ישר לכותל. בתוך העיר העתיקה לא התנהלו קרבות כי כולם ברחו - הקרבות הקשים היו על גבעת התחמושת ובית הספר לשוטרים.

"הגענו לכותל עם הרב גורן, והוא מיד פתח שולחן עם ספר תורה והתחלנו להתפלל. אני, שהייתי בשבעה, קראתי קדיש והתרגשתי מאד מהמעמד. לאחר מכן, כשכל ירושלים נכבשה, עשו מסדר של כל הלוחמים בנוכחות משה דיין ויצחק רבין עם מפקד פיקוד המרכז דאז.

"בהמשך הקפיצו אותנו לרמת הגולן בהליקופטר לעזור בלחימה באזור. כשחזרתי לבסיס כדי להשתחרר, פתחתי את תרמיל הגב שלי ושם מצאתי מכנסיים שלי, מנוקבים מכדור שחדר דרך התרמיל מהצד. השתחררתי והלכתי ביום שבת לקרוא את ברכת הגומל בבית הכנסת, והשאר היסטוריה".

פסל המלך דוד בירושלים. "התמונה צולמה בעת טיול לעיר מטעם בית הספר היסודי של בתי, היום בת 18, כששימשתי הורה מלווה". צילום של הגולשת שושי_701

 ועוד תמונה מאותו טיול: ירושלים של זהב, של נחושת ושל אור - צילום של הגולשת שושי_701

הגולשת מיכל _ 473: "כשפרצה מלחמת ששת הימים הייתי תלמידת י"ב על סף בחינות הבגרות. גרתי בבית הכרם בירושלים ולמדתי בתיכון ליד האוניברסיטה. מספר ימים לפני שנכנסו הצנחנים לעיר העתיקה, הם התרכזו בלב השכונה. איני יודעת של מי היתה היוזמה - כל משפחה אירחה חיילים לפי יכולתה, למקלחת חמה וארוחת ערב ביתית.

"בבוקר שבו פרצה המלחמה היינו בדרכנו לבית הספר, וכשהגענו ריכזו אותנו והודיעו שמי שיכול יתפנה בחזרה הביתה. אבא של חברה שהיה נהג אמבולנס העמיס כמה חבר'ה שהיה יכול, והחזיר אותנו הביתה. כל השכנים בבניין ארגנו את המקלט, שם בילינו רוב שעות היום והלילה, עד שהירדנים הובסו, העיר העתיקה נכבשה והקרבות פסקו.

"במהלך הימים הללו היתה בחורשה שמאחורי הבית עמדת מרגמות שלנו, שירתה ללא הפסקה והרעש היה מחריד. עם תום הקרבות התברר שהמחנך הנערץ שלנו, יעקב מאיר, נפל בקרב לשחרור העיר. זה כאב שמלווה את כולנו גם 50 שנים אחרי. מקווה  מדי יום שיבוא שלום על הארץ הכואבת שלנו".

"עד היום אחי מצטער שפספס את המלחמה"

כנסיית הקבר: "המטיף שהשתגע". תמונה של הגולשת MIKI_356

הגולשת שושי_701: "במלחמת ששת הימים מלאו לי 17 שנים, והייתי שבועיים לפני סיום הלימודים, בכיתה י"א בתיכון. אני ילידית ירושלים, שכונת קטמון, וכשמלאו לי שנה עברנו כל המשפחה לתל אביב. גרנו בצפון תל אביב, ובזמני אזעקה המשכתי ללמוד, כשברקע מתנגן השיר המפורסם 'ירושלים של זהב'.

"אחי היה אז בירח דבש עם גיסתי ז"ל, וכששמע שמתנהלת מלחמה - רצה לחזור ולהתגייס. הוא שירת בחיל-האוויר, אבל בשדה התעופה נאמר לו שהמלחמה הסתיימה ואנחנו ניצחנו! כבשנו את ירושלים!

"עד היום אחי מצטער שפספס את המלחמה. לירושלים נסעתי רק לאחר הצבא, נשארתי בקשר עם חברה טובה מהשירות והיא הזמינה אותי לבקרה".

ירושלים בשחור-לבן של הגולש דוליטל, צילום באדיבותו

הגולש איציק כהן_907: "הייתי בן 7 כשפרצה המלחמה. אני זוכר את התקופה המתוחה שקדמה לה: חפרנו תעלה לרוחב הבניין שלנו. המבוגרים  חפרו והגיעה גם  סבתא אחת מחוץ לארץ לעזור בחפירה. גם אנחנו הילדים רצינו לעזור בחפירות, אבל לא תמיד הסכימו לנו. אני זוכר שהייתי אחראי על בקבוק המים המשפחתי. מספר לילות שהינו בחפירות, היתה האפלה בלילה. הדבקנו בריסטולים שחורים על החלונות.

"אנשי הגנה אזרחית היו קוראים לכולם לכבות את האורות. אחרי המלחמה החלו טיולים למקומות הקדושים, ואני זוכר בעיקר את חבילות העפרונות שקנינו משם. היו אלבומי ניצחון, והקרנות של סרטי ניצחון על קירות הבתים".

"דם רב נשפך על כיבוש ירושלים, והכותל הוא שמסמל את הגבורה ואת החזרה אל המקורות. המוני ילדים חוגגים את אירוע בר המצווה בכותל, ומספרם הולך וגדל. הם לא ידעו להסביר מדוע". בתמונה: חגיגת בר מצווה של הנכד החרדי של הגולש יעקב גרשון. "משהו מיסטי יש באבנים האלה".

הגולש עמי_22: "הייתי באל-עריש בסיני, לאחר שהחטיבה בפיקודו של אריק שרון כבשה את מתחמי אום כתף באזור ניצנה. לי ולרבים בכלל לא נגע כיבוש ירושלים... 'היכן היית כששחררו את ירושלים?' זו שאלה שאינה נוגעת למי שהיה ממש בתוך המלחמה. לפני שנה הופתעתי במוזיאון ליהדות לוב כשראיתי את תמונתו של החובש המחלקתי שלנו, יוסף חכמון ז"ל, שנהרג באל עריש".

 [#middleBanner] 

עיר הנצח: צילומים ישנים של ירושלים

לכבוד יום ירושלים: שירי ירושלים האהובים ביותר

מסלול טיול בהרי ירושלים

חובבי צילום? הצטרפו לקהילת הצילום הפעילה של מוטק'ה