כל מה שלא ידעתם על הצהרת בלפור

אז מה בעצם אנחנו יודעים על הצהרת בלפור? האמת, לא הרבה. למרות שהנהגת אש"ף עד היום רואה במסמך הזה את הגורם לכל הבעיות של האזור מ-1948 עד היום, הפרטים על התקופה פחות קיבלו דגש בספרי ההיסטוריה שלנו.

יום הולדת 70 למדינה וחגיגות המאה להצהרת בלפור, הם בהחלט זמן טוב לבדוק מה בדיוק היה שם: למה בעצם החליטו הבריטים שכל כך חשוב להשיג הכרה לאומית לעם היהודי בארץ ישראל ומדוע בדרך שינו את דעתם והפכו לאנטי ציונים.

הבמאי הבריטי דאג דאלגליש, התסריטאי מלווין ליפיץ' והמפיקה הישראלית חנה דרורי קאשי ניסו לפצח את חידת הצהרת בלפור ויצרו את הסרט הדוקומנטרי "מכתב מלונדון", המוקרן בימים אלה בסינמטק תל אביב. יש לנו כרטיסים בשבילכם במתנה - פרטים בהמשך הכתבה.

יוצרי הסרט מכתב מלונדון בסינמטק תל אביב. צילום: ראובן אליצור

עיקר הסרט עוסק בנסיבות ובסיבות שהביאו לכתיבתו של המכתב ההיסטורי הזה, ובהשלכותיהן. הוא  מתחיל באירועים שקדמו להצהרת בלפור, ומסתיים ביציאת הבריטים מפלשתינה והכרזת העצמאות של דוד בן גוריון. הכל בשילוב קטעי ארכיון נדירים של עדויות מאותה תקופה, ופרשנות של היסטוריונים ופוליטיקאים.

67 מילים בלבד כלל המסמך שנחתם בחתימת ידו של לורד ארתור ג'יימס בלפור ונמסר ללורד ליונל וולטר רוטשילד על מנת שיועבר להסתדרות הציונית. 67 מילים שהובילו לתקומתה של המדינה היהודית, אבל מצד שני גם לתחילתו של הסכסוך הערבי ישראלי.

בנימין זאב הרצל אמנם היה זה שהגה ראשון את הרעיון של בית לעם היהודי, אבל מי שגרמו למהלך להתקיים ולהביא להכרה לאומית היו  ד"ר חיים ויצמן ונחום סוקולוב שהגישו ביולי 1917, לממשלת בריטניה הצעה להצהרה מדינית, שרואה בארץ ישראל את ביתו הלאומי של עם ישראל, ומכירה בזכותו לבנות את חייו הלאומיים בה. ההצעה זכתה להסכמה גורפת של שר החוץ הבריטי ארתור ג'יימס בלפור וראש הממשלה דייוויד לויד ג'ורג', שניהם נוצרים אדוקים, שהאמינו  ש"שיבתם של היהודים לציון היא מאורע היסטורי ממדרגה עליונה שנגזר מתוקף צו הבורא".

כשנכנס הגנרל אדמונד אלנבי יחד עם צבאו לירושלים  הוא לא נכנס ככובש אלא כמשחרר משלטון עותומני מדכא. זה היה ביום ראשון של חנוכה, וכדי לחגוג את האירוע כתב המלחין אברהם צבי אידלסון את הפזמון שמלווה אותנו עד היום "הבה נגילה".

את דברי הפתיחה לסרט קיבל בכבוד רב בני בגין, ובין המרואיינים בו  ד"ר אלעד פלד, מפקד צה"ל לשחרור צפת בשנת 1948, אפרים הלוי שגריר ישראל לשעבר וראש המוסד לשעבר, מודאר זהראן, פלסטיני העומד בראש הקואליציה האופוזיציונית לירדן, דבורה נמיר, בתו של מפקד ב'הגנה' ועיתונאית, גבריאל שטרסמן, שופט לשעבר ועיתונאי תושב תל-אביב בשנת 1946, האוורד אפשטיין, ביוגרף של חיים ויצמן, מנחם מיודובניק, חבר הפלמ"ח וחקלאי. עדויות מרגשות של אנשים שהיו שם וחוו את הכל על בשרם. כולל עדה לפיגוע הידוע במלון "המלך דוד" בירושלים בשם אסתר הופמן,  יעקב שרת, בנו של משה שרת.  

ומעל לכל הקריינות בקולו הרועם והדרמטי  של מר טלוויזיה חיים יבין.

 
דבורה נמיר בסרט מכתב מלונדון. צילום: גביע מדיה בעמ

הבמאי: עובד 40 שנה על הסרט

"אפשר לומר שאני מתחקר את הסרט הזה כבר 40 שנה",  אומר הבמאי דאג דאלגליש שעבד במשך 40 שנה בצוות הבי.בי.סי באזור המזרח התיכון בעיקר במדינות ערב. "הייתי עד ללא מעט אירועים שיצרו את ההיסטוריה של האזור, לפני שנתיים התחברתי עם מלווין והתחלנו לחקור את המעורבות הבריטית, וההשפעה המרגשת שיש לבריטניה על גורלה של מדינת ישראל.

הצהרת בלפור ובכלל כל התקופה הזאת היא פחות מדוברת, וראינו צורך לקראת חגיגות המאה להצהרה, להאיר את התקופה בפנס. הצהרת בלפור הייתה למעשה הכרה ציבורית של ממשלת בריטניה הכרה ש-31 שנה אחר כך הביאה להקמת מדינת ישראל. פנינו בהתחלה להיסטוריונים ואנשי אקדמיה, ואז התחלנו לנבור בארכיונים גם בבריטניה וגם בישראל. המטרה הייתה להגיע לכמה שיותר עדי מפתח מהתקופה".

מה למשל גיליתם?

בנימין זאב הרצל אמנם היה זה שהגה ראשון את הרעיון של בית לעם היהודי, אבל מי שגרמו למהלך להתקיים ולהביא להכרה לאומית היו  ד"ר חיים ויצמן ונחום סוקולוב שהגישו ביולי 1917, לממשלת בריטניה הצעה להצהרה מדינית, שרואה בארץ ישראל את ביתו הלאומי של עם ישראל, ומכירה בזכותו לבנות את חייו הלאומיים בה. ההצעה זכתה להסכמה גורפת של שר החוץ הבריטי ארתור ג'יימס בלפור וראש הממשלה דייוויד לויד ג'ורג', שניהם נוצרים אדוקים, שהאמינו  ש"שיבתם של היהודים לציון היא מאורע היסטורי ממדרגה עליונה שנגזר מתוקף צו הבורא".

מה עוד?

כשנכנס הגנרל אדמונד אלנבי יחד עם צבאו לירושלים  הוא לא נכנס ככובש אלא כמשחרר משלטון עותומני מדכא. זה היה ביום ראשון של חנוכה, וכדי לחגוג את האירוע כתב המלחין אברהם צבי אידלסון את הפזמון שמלווה אותנו עד היום "הבה נגילה".

הכניסה של אלנבי. צילום: IWM - Imperial War Museum

הבריטים, הערבים והמנדט

כדי למלא את ההצהרה בתוכן מעשי מינו הבריטים ב-1920 את המדינאי היהודי הבכיר הרברט סמואל, שכבר הספיק לכהן בממשלת בריטניה במשרות של שר הדואר ושר הפנים, להיות הנציב העליון הראשון של המנדט הבריטי בארץ ישראל.  עד אז הכל נפלא, אבל פריצתה של מלחמת העולם הראשונה מסמנת את התחלת השינוי המגמתי.

מה שעמד לנגד עיניהם של הבריטים לא הייתה השיבה לציון של היהודים, אלא הגנה על תעלת סואץ. הפרעות של הערבים שלא היו מרוצים בלשון המעטה מהמתרחש החלו, ורוב החיילים בצבא הבריטי עודדו את הפרעות במקום לעצור אותם. הם הבינו את כוחם של הערבים באזור מול חולשת היהודים, ולא יכלו להרשות לעצמם להיות פרו ציונים.

סירות מגיעות לחוף. צילום: Movietone

הפרעות התגברו עם השנים גובים את חייהם של עשרות אנשים. רבקה פנחס שהייתה בת תשע בפרעות בחיפה ב-1936 מספרת איך ראתה את ביתה נשרף. עלייתו של היטלר לשלטון וחוקי נירנברג מגבירים את הצורך של היהודים להגר, אבל רוב העולם סוגר את שעריו, והבריטים לא נותנים ליהודים להיכנס לפלשתינה.

וייצמן כתב אז "העולם מחולק לשניים: המקומות שבהם אסור ליהודים לחיות, והמקומות אליהם אסור להם להיכנס". הבריטים הפכו לאנטי ציונים ו"הספר הלבן", שיצא ב1939 היה למעשה ניסיון לעצור את רעיון בניית הבית הלאומי.

בן גוריון אמר אז "אנחנו נלחם עם הבריטים נגד הנאצים כאילו הספר הלבן איננו קיים, ואנחנו נלחם בספר הלבן כאילו אין מלחמה משותפת". חברי הגנה התחילו להתגייס  בהתנדבות לצבא הבריטי.

ב-1945 המלחמה אמנם מסתיימת אבל רוב שערי העולם עדין סגורים עבור יהודי העולם כולל שערי פלשתינה. דבורה נמיר בתו של מפקד ההגנה זוכרת כתינוקת את ההורים שלה, עוזרים לסירות קטנות של יהודים שניסו להתחמק לפלשתינה. היא זכרה, עשרות אנשים שהגיעו אל ביתם לאכול מרק ירקות, שבושל בסירי ענק. בבוקר לא היה זכר לאף אחד. כולם הועברו לקיבוצים. וכך שוב ושוב. התחילו להתארגן אירגונים כמו הפלמ"ח ואצ"ל, הבריטים לא אהבו את זה, וביום שידוע בשמו השבת השחורה עברו בבתים והחרימו נשק.

 הבריטים עוזבים את חיפה. צילום:  Movietone

המלחמה רוששה את הבריטים, הם כבר לא יכלו להרשות לעצמם לשלוט בפלשתינה, והעבירו את השליטה לאומות המאוחדות.  האו"ם מינה ועדה שכללה עיתונאים שתבקר באזור. הם היו עדים לזוועה  שזעזעה את העולם כולו. ניצולי שואה שהגיעו בספינה אקסודוס, הוכו על ידי חיילים בריטים והוחזרו לגרמניה. העיתונאים פרסמו את המתרחש, העולם נירעש, והבריטים הוכרחו לשנות מדיניות. ב 29 נובמבר 1947 התקבלה באו"ם ההצעה לחלק את פלשתינה למדינה יהודית ומדינה ערבית. הערבים התנגדו. ב14 למאי 1948 עזבו הבריטים באופן רשמי. ובאותו רגע פלשו חמש מדינות ערב, וכך התחילה מלחמת העצמאות.

מה היה הרגע הכי מרגש בצילומים?

"לדבר עם עדי ראייה. הסיפורים שלהם היו פשוט מרתקים. שום ספר לא יכול להעביר באופן כזה את התקופה. האופטימיות  המופלאה שלהם מול המצוקות הקשות מעוררת השראה. אני זוכר במיוחד ראיון עם אשה מחיפה, שבגיל תשע ראתה את הבית שלה עולה באש על ידי ערבים, והעבירה את כל החורף ללא מחסה בגבעות חיפה. אי אפשר לדמיין סבל כזה נורא".

מה התגובה הכי מעניינת שקיבלת מצופים של הסרט?

"התגובה הכי נפוצה הייתה 'איך זה שלא ידענו על החלק הזה של ההיסטוריה. למה לא סיפרו לנו".

מה הסרט הבא?

יש לנו המון המון חומר שאספנו תוך כדי יצירת הסרט על כל הנושא הנפלא הזה של הקמת מדינת ישראל. לא יכולנו להכניס הכל לתוך 56 דקות, ואני משער שזה יהיה הסרט הבא. מתוך החומר הזה".

ואי אפשר בלי 67 המילים ההיסטוריות:

משרד החוץ, 2 בנובמבר 1917

לורד רוטשילד היקר,

לעונג רב לי להעביר לידיך להלן, בשמה של ממשלת הוד מלכותו, את הצהרת ההזדהות עם השאיפות היהודיות הציוניות כפי שהוגשה לקבינט ואושרה על ידו:

"ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ותשתדל במיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו, בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בארץ ישראל או בזכויות ובמעמד המדיני של יהודים בכל ארץ אחרת".

אודה לך אם תביא את ההצהרה לידיעת ההסתדרות הציונית.

בכבוד רב,

ארתור ג'יימס בלפור

"מכתב מלונדון",  יוקרן החודש ובחודש הבא בסינמטק תל אביב. לאחר ההקרנה תיערך שיחה עם היוצרים עם הבמאי והתסריטאי.  ויש גם הנחה ויש גם הנחה לגולשי מוטקה ברכישת כרטיסים באתר הסינמטק עם הקוד : balfour100 מחיר: 25 שקלים במקום 30.

 המדריך לבילוי בחינם ברחבי הארץ 

המדריך לסיורי פריחה בכל רחבי הארץ

המסעדות עם הנוף הכי יפה בארץ

חוויה קולינרית ביקבי הארץ

לאכול, להתארח, להתאהב: הבשלניות שמארחות בביתן

אופנת וינטג': שופינג מוצלח בשוק הפשפשים

זיכרון בשקל: הצצה לילדותנו

הצטרפו לקהילת פנאי ותרבות של מוטק'ה