כשהילדים עוברים טיפולי פוריות

רבות נכתב על מצוקתם של זוגות שנמצאים בטיפולי פוריות ממושכים ומתישים, נקרעים בין תקווה לייאוש ונדרשים לתמרן בין המחויבויות הרגילות שלהם לטיפולים התובעניים. מן הראוי להפנות זרקור גם להורים של זוגות אלה, שנמצאים אף הם במצב לא פשוט. הם רואים את ילדיהם סובלים ואינם יודעים אם ואיך לעזור, מה גם שהם עצמם כבר משתוקקים להחזיק בידיהם נכד. באמת קשה לתמוך בזוג הצעיר ולעודד אותו כאשר לכם עצמכם המצב לא פשוט. העצה הראשונה אם כך היא לעשות הפרדה בין הקשיים שלכם לאלה של ילדיכם, שהם החשובים כרגע. נסו לשים בצד את הקשיים שלכם ולהתפנות לאלה של ילדיכם. מה לעשות? ובכן, התשובה היא לא לעשות, אלא להיות. להיות מעורבים ולא להתערב. עם כל הרצון הטוב, ההורים חייבים להימנע מלהתערב בחייהם הפרטיים של הילדים, למרות שייתכן שהם מרגישים שממרום גילם וניסיונם יש להם הרבה מה לתרום. התערבות יתר עלולה להביא למתחים ולהתפרצויות ולהעכיר את האווירה דווקא בתקופה שבה הלכידות המשפחתית חשובה. ובכל זאת, כיצד ההורים יכולים לסייע לילדיהם ולהרגיש שהם שותפים בעשייה ולא צופים מודאגים מהצד? במקום לתת עצות ולדאוג - בדקו עם הילדים במה ניתן לעזור. אם הילדים עצמם לא לגמרי יודעים, הציגו בפניהם את האפשרויות המתאימות לכם כהורים: סיוע בהבנת התחום, בהכרות עם מרכזים רפואיים או עם רופאים, סיוע כלכלי או סיוע פיזי של ממש בהתמודדות עם המטלות. בדקו עם בני הזוג הצעירים אילו משימות תוכלו ליטול על עצמכם: בישול, הסעות למרפאה לקבלת הטיפול, עזרה בניקיון הבית או כל משימה אחרת. אם לבני הזוג יש כבר ילדים, הרחבת שעות הבייביסיטר יכולה להתקבל בברכה. בכל מקרה, יש לשים לב לא לכפות את העזרה אלא להציע, וכמובן - לעמוד בהבטחות.


יש להיות רגישים במיוחד בכל התערבות בהליכים הרפואיים. ככלל, מומלץ להמעיט בשאלות על הטיפולים עצמם, אלא אם בני הזוג פתוחים ומשתפים במידע. חלק מההורים שמחים להתגייס לאסוף מידע ממקורות שונים על רופאים טובים ועל שיטות טיפול, אבל זו פעילות שיכולה בקלות לחצות את הקו האדום של בני הזוג, ולכן זו יכולה להיות עזרה חשובה רק אם היא מתקבלת בברכה. על הסבים והסבתות לעתיד להיות ערים לכך שמדובר בתקופה מועדת לפורענות. בני הזוג, ובעיקר האישה, עלולים להיות עצבניים במיוחד כתוצאה מהמתח ומההורמונים, ולכן יש לקבל בהבנה התפרצויות ולא להיכנס למאבקים. ההורים יכולים לשמש אוזן קשבת למצוקות, אבל רק אם השיתוף נעשה ביוזמת בני הזוג. יש להיזהר מחטטנות. הדבר הגרוע ביותר להורה הוא להיכנס למעגל של רחמים עצמיים ולהשוות את מצבו לזה של ידידים ושל בני משפחה שכבר הפכו לסבים וסבתות. אין זה הזמן לחשוב על עצמכם, אלא על ילדיכם וכיצד אתם יכולים לעמוד לצדם. גם הערות בנימה כאילו הומוריסטית כמו: "מתי כבר תעשה אותי סבתא?" עלולות לגרום נזק רב. עליכם להיות המשענת של הילדים ולייצר אווירה חיובית ואופטימית, כך שבסופו של דבר המאמץ ישתלם ויהפוך לשנים רבות של אושר ושל סיפוק בגידול הילדים. אם נסכם, הכלל הפשוט לזכירה לסבים ולסבתות לעתיד הוא לא לעשות. פשוט להיות שם עם הילדים ולבדוק איתם מה העזרה הנדרשת להם.
עוד על יחסים ומשפחה:

ספר חדש: סבאות עכשיו

להיות סבא וסבתא: טיפים והמלצות

יחסי חמות-כלות: האם אפשר גם אחרת?

בין חרדה לנחת ? על יחסי סבים ונכדים

להתייעצות עם מומחי מוטק'ה:

פורום פסיכולוגיה ומשפחה