להיות עצמאי בגופנו ובנפשנו

אחד המשפטים החזקים בשירת המנון התקווה שלנו הוא: ״להיות עם חופשי בארצנו״. כשאני שרה אותו אני מרגישה איך כל הגוף שלי מתמתח וכל מילה יוצאת עם הרבה כוונה.

מיום לידתנו אנחנו נמצאים בסוג של מאבק פנימי - מצד אחד להיות חלק בחברה ובתהליכים, ומהצד השני לשמור על האינדיווידואליות שלנו. אנחנו חייבים להיות שייכים, וכשאנחנו כבר משתייכים אנחנו מדגישים את מי שאנחנו, כדי להרגיש מובדלים ולהיות נאמנים לעצמנו.

כבר בגיל צעיר אנחנו מתחילים לשמור על עצמאותינו ודורשים בתוקף ״לעשות לבד״, גם אם אנחנו לא תמיד יודעים איך. עם השנים אנחנו מקפידים לעשות דברים בעצמנו, לא ממהרים לבקש עזרה, ומנסים להתמודד עם דברים שניקרים בדרכנו.

בגיל השלישי אנחנו מתמודדים עם אובדנים רבים כמו אובדן עבודה, אובדן מהות, אובדן משמעות ועוד. אחד האובדנים שאנחנו מתמודדים איתו והוא מורכב מאוד, הוא אובדן העצמאות שלנו.

אם לאורך השנים התרגלנו לעשות דברים באופן עצמאי ללא קבלת עזרה, פתאום אנחנו מגלים שיש דברים שקשה לנו לעשות.

קשה לעשות לבד, קשה לבקש עזרה

הבת רוצה לעזור להורים והם כועסים. צילום אילוסטרציה: Shutterstock

הקושי הוא כפול ומכופל, כי לא רק שקשה לנו לעשות - גם קשה לנו לבקש עזרה. הנה, תשמעו סיפור שסיפרה לי חברתי הטובה:

״לפני שבוע באתי להוריי והבאתי הרבה קניות. דיברתי בצהריים עם העובדת הזרה, שאמרה שחסרים דברים בבית. מתוך כוונה טובה הלכתי לעשות להם את הקניות״. היא עוצרת. ״את לא מאמינה מה קרה אחר כך״, ואני מבחינה שקולה נעלב. 

״נכנסתי עם השקיות, אחרי יום עבודה, בטוחה שעשיתי את הדבר הכי טוב עבורם, וכל מה שקיבלתי זה כעס ורוגז. הם שאלו למה לא אמרתי שאני הולכת לקניות, למה החלטתי על דעת עצמי מה נחוץ להם, ממתי אני בכלל עושה קניות עבורם ומה פתאום אני מחליטה שהם לא מסוגלים לצאת לקניות לבד, ועוד ועוד ועוד״.

״ואיך זה נגמר?״ אני שואלת. 

״כלום, לקחתי את כל הקניות הביתה״, היא עונה, ואני מבינה שאכן מדובר בסיטואציה ממש לא פשוטה.
 

את הסיפור הזה כל אחד יכול לחוות אחרת. יהיו קוראים שיגידו שהבת טעתה כשהחליטה לקחת את האחריות ולקנות על דעת עצמה דברים להוריה, ויהיו קוראים שיגידו שהיא בת למופת ותגובת ההורים היתה מוגזמת ולא ראויה. והאמת היא שכולם צודקים.

אובדן העצמאות הוא דגל אדום

תחושת אובדן העצמאות היא כמו דגל אדום לפתחה של תקופת ההזדקנות וחוסר המסוגלות. היא מאיימת מהמקום הכי אישי ומהפחד של המשמעויות שלה: אם היום אני לא יכול לעשות קניות, מה יהיה מחר?

לאבד את העצמאות זה כמו לאבד את תמצית החיים.

אני פוגשת הרבה אנשים בגיל השלישי שנאלצים לוותר על רישיון הנהיגה שלהם. זהו משבר גדול מאוד שמזמן פתח לדיכאון עמוק, מתוך תחושה של אובדן העצמאות האישית ותחושת התלותיות שנגזרת מכך. לקיחת הרישיון היא כבר אמירה חברתית שיש דברים שאסור לי לעשות - מעבר לכך שנלקחת העצמאות להיות נייד, לזוז ממקום למקום ולהגיע למקומות שונים.

ספרו הנפלא של מיץ׳ אלבויים, ״ימי שלישי עם מורי״ מספר אודות פרופסור שחלה במחלה ניוונית, והוא לאט לאט מאבד את עצמאותו. לפני כל שלב הוא מבקש כי אם יגיע לשם - אנא, תנו לו למות בשקט. למרבה ההפתעה, בכל פעם שמצבו מדרדר והוא נאלץ לוותר עוד ועוד על עצמאותו - אין הוא מרים ידיים, וממשיך לדבוק בחיים.

עצמאות היא מהות הקיום העצמי והחברתי שלנו. אנחנו שואפים בכל זמן נתון להרגיש שאנחנו עצמאיים במחשבותינו, מעשינו, החלטותינו. אנחנו לא מוכנים לקבל את המצב בו ישלטו בנו, יקחו מאיתנו את חופש ההחלטה ואת רצונותינו.

 
אובדן העצמאות משול לאובדן חיים. צילום: Shutterstock

יחד עם זאת, אנחנו מוכרחים להבין כי יש דברים גדולים מאיתנו, ודווקא שם, אם נשחרר שליטה, נגלה שהרבה יותר קל לפעמים לתת מקום לעזרה מאשר להילחם על עצמאות.

בעבר כבר דנו בפרשנויות, וגם כאן המקום לחדד את נקודת המבט הסובייקטיבית: האם אני ״מוותר״? ואם אני ״מוותר״, האם זה אומר בהכרח שאני חלש? האם אין לי זכות קיום כאשר אני מאבד חלק מעצמאותי? האם יש לי אפשרות אחרת? האם המאבק שלי מונע מאגו? מה יכול לעזור לי לקבל את המצב כהוויתו?

אני מזמינה אתכם להסתכל אל עצמכם ולראות את אותם דברים שחשבתם שבחיים לא תוכלו לחיות בלעדיהם, והנה הצלחתם באופן מעורר השראה לחיות בלי. לבדוק את הדברים שהגדירו מהי עצמאות עבורכם בגילי ה-20, והאם גם הגדירו עצמאות בגיל 30, 40 או 70. 

גם המושג עצמאות מקבל תפניות בחיים, וכמו עם כל שינוי אחר - צריך ללמוד לקבל אותו.

רק בשביל לקבל פרופורציה

בדקו בכמה דברים אתם עוד עצמאיים. כללו גם את הדברים הפשוטים ביותר - לקום לבד, להתלבש, להכין אוכל, לקרוא, להיפגש עם חברים, לנסוע לטייל, ללכת לסרט או להרצאה. זכרו שבכל מצב נתון אתם עדיין אתם, ועצמאותכם תלויה בהגדרת העצמאות שאתם מסוגלים לה. אל תזלזלו בשום דבר - קטן כגדול. או כמו שאומרים בצרפתית, ״קרפה דיאם״ - תחיו את היום!

יעל חביב היא יועצת אישית, מרצה ומעבירה סדנאות לבני הגיל השלישי תחת השם "מפגשים ברומו של גיל".

אף פעם לא מאוחר להתחיל לדבר באמת

הוא אמר, היא אמרה

תורת היחסים

אף פעם לא מאוחר: טיפול זוגי בגיל מבוגר

חתונה מאוחרת: חגגו נישואים אחרי 50 שנה יחד

זוגיות בכאילו עדיפה על לבד?