לילה לא שקט

רפי מלס. צילום: רן אביעד, באדיבות יס 

"משמרת לילה", סרטו התיעודי של איתמר חן, הוא סרט עגום ופסימי על איש טוב וכנראה גם אופטימי, אחרת קשה להבין איך הוא שורד כבר עשור לבדו במערכה, בעבודה, בתפקיד כפוי טובה של שוטר יחיד בשכונה מחניקה, מעין עולם אחר, מנותק-מסוגר מסביבתו - שכונת קריית משה ברחובות, המאכלסת את קהילת האתיופים הגדולה בארץ. רפי מלס קוראים לשוטר שעושה בשכונה הזו הכול, החל בתרגום כתוביות וחיבור טלוויזיה שאינה פועלת, עבור בניסיון להסביר נורמות תרבותיות וחוקיות ישראליות לאנשי הקהילה שכל זה זר להם, וכלה בניסיון להפיג דעות קדומות נגד הקהילה.

הסרט, שישודר ביום ד' (30.10) בערוץ יס דוקו בלוויין, הוא סוג של תצפית אילמת - אין קול או דמות של מראיין, אין קריינות של גורם חיצוני ואין כתוביות נלוות. המצלמה רואה ואינה נראית, נשמעת או משפיעה. איתמר חן, יוצר הסרט, קרא לו "משמרת לילה", והוא אכן בנוי כמשמרת לילה אחת ארוכה של מלס - ואף נפתח ביציאה שלו מהבית ומסתיים בחזרתו אליו בתום משמרת - אבל ריבוי האירועים, שינויי מזג האוויר והעובדה שחלק מהזמן הוא מתנייד על קטנוע וחלק במכונית, מרמזים על כך שמדובר בחיבור קטעים מכמה משמרות לילה. לטעמי, דווקא יצירת אבחנה בין משמרות הייתה מחדדת ומדגישה את התחושות ואת המסרים בסרט, של איש החוק שהוא מין פרש בודד המנסה לא רק לשמור על החוק והסדר, אלא גם לשפר את איכות חיי הקהילה שעליה הוא מופקד.

בסרט מלווה חן את מלס כשהוא מסביר איך למצוא את הערוץ האתיופי בטלוויזיה ומחבר את המכשיר שלא עבד; מדבר על ליבם של בני נוער משועממים ומתגודדים; מסדר סורגים במחיר מבצע לדיירים בשכונה; מנסה להסביר לאישה מהעדה מדוע זה לא רק לא חוקי, זה גם לא מקובל בשום פרמטר שבעל יכה את אשתו; מסייע לקשיש שבתו מתעמרת בו להתנהל מול רשויות הרווחה; מרגיע צעירים אתיופים שמנעו את כניסתם לפאב במרכז העיר ("כמה חבר'ה שלך עושים בלגנים", אומר לו המוקדן בקשר); משיב לבעליו כלב שנגנב, וגם קורא אותו לסדר על שהאשים לשווא את תושבי השכונה (הכלב נמצא בחלק אחר של העיר), וכן הלאה.

בין האירועים, שחלקם מתנהלים בעברית וחלקם באמהרית, מספר מלס במבזקים את הסיפור שלו ואת הסיפור של השכונה. כל קטעי הקריינות שלו הם באמהרית. הוא מספר איך הגיע לישראל בגיל 15 מאריתריאה שהייתה אז חלק מאתיופיה, ונשלח ישר לפנימייה, שם רשמו אותו לנבחרת אתלטיקה כי שמעו שהוא יודע לרוץ. "זאת הייתה הדרך היחידה שלי להתגבר אז", הוא אומר, אבל "כשאני מסתכל בתמונות, אלה חיים של מישהו אחר. מחקתי הכול". הוא מספר על קליטה קלה, "ישראל נראתה לי המקום הכי נפלא בעולם...לא סבלתי מגזענות, להפך", נזכר ביומו הראשון בתפקיד בשכונה, ומספר שהוא עצמו לא גר בה. "עברתי לאחרת ברגע שיכולתי. כמו כולם".

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

על השכונה הוא מספר איך לאורך דורות יש בה תחלופה של גלי עולים, שהאתיופים הם האחרונים בה, כבר 18 שנה. "כל אחד שיכול עוזב את השכונה ברגע שהוא יכול", הוא אומר ומסביר ש"הבעיה המרכזית היא השעמום. אנשים מטפסים על הקירות", והנוער, הוא יודע, הולך לאזור המתנ"ס לפרוק אנרגיות - פה לנפץ בקבוק, שם לחתוך צמיג של מכונית. הוא לוקח את המצלמה למקום הכי גרוע בשכונה, הצ'יקה, מילה שפירושה בוץ באמהרית, ש"מי שגרים שם מקנאים במי שגרים ליד המתנ"ס, שנחשבים בעיניהם לעשירים". את מהות שירותו מאז הוצב בשכונה הוא מגדיר: "אני לא רודף אחרי פושעים. אני בעיקר עוזר לאנשים להסתגל לחיים בישראל".

המסר העולה מהסרט, של קהילה מנותקת ובמידה מסוימת גם מיואשת, שחיה במין בועה עצובה ומסוגרת בלב עיר - מלס עצמו אומר שלפעמים בעת משמרת הוא חושב על כך שבמרחק קצר מאוד משם, בשכונות אחרות בעיר, מתנהלים חיים אחרים לגמרי - הוא מסר עגום ומתסכל. האיש עצמו, השוטר רפי מלס, מעורר הערכה עצומה במסירותו, בסבלנותו, ביכולת שהוא מפגין כבר עשר שנים ברציפות להתייצב בכל פעם מחדש למשמרת במציאות קשה, במערכה סיזיפית שהוא לוחם יחיד בה. קצת חבל שבגלל הסגנון הלא-מעורב, הקצב האיטי, הרצף המתמשך - הסרט איטי וחדגוני מדי, ופחות מוצלח מהאיש ומפועלו.

"משמרת לילה", ערוץ יס דוקו בלוויין, יום ד', 30.10, 21:00. תסריט: איתמר חן, אריק להב ליבוביץ'; בימוי: איתמר חן; צילום: פיליפ בלאיש; עריכה: אריק להב ליבוביץ'; מוזיקה מקורית: רוני רשף; הפקה: יואב רועה, אורית זמיר. אורך הסרט: 45 דקות