מתקרב ובא רגע האמת המקפיא את הדם בעורקים. הטייס המנווט את המדינה בגובה שיוט  יוצא לפתע את תא הטייס הנעול ובקול מתחנן פונה אל קהל הנוסעים המשתומם כשהוא פורש את ידיו בתחינה: איבדתי את דרכי... אינני מתמצא בסבך השעונים והמכשירים ולוחות הבקרה המהבהבים. יש כאן אולי מישהו מבין הנוסעים שיכול לסייע לי בניווט? אנא?

הנוסעים הנדהמים פורצים בזעקות שבר ואין מי שיושיע. הם לופתים את ראשם בכפות ידיהם, מתכווצים מאימה ומצפים לרגע ההתרסקות הבלתי נמנע.

ראש הממשלה ושר הביטחון החליטו לבצע הפרדה בנוסח דרום אפריקה ועוד מדינה משנות השלושים שלא נזכיר את שמה, ובישרו לאומה: מרגע זה ואילך. כהים, סליחה, ערבים, לשמאל. יהודים, כן, גם אתה ללא הכיפה והציציות, גם אתה כנראה יהודי, לימין. נא להסתדר בשורות. לא לעלות לאוטובוס אלא אם אתם נושאים את התווית הראויה: לבנים מקומיים וכהים יהודים מימין, ופועלים מיוזעים השבים לכפריהם בתום יום עבודה לאוטובוס האחר שם בפינה. מהר...

אללי לנו. אוי לנו שכך אירע. נכון ,חטאנו לעתים, אבל מדוע מטיל הבורא על העם הזה שוב את קולות החורבן של הבית השלישי. עד כדי כך כבדו חטאינו?

מה אתם חושבים על המצב? הצטרפו לפרלמנט של מוטק'ה

האם אנחנו הוזים?

דרמה מבישה ומקוממת. בנימין נתניהו. צילום: shutterstock

בכל מדינות תבל הנאורות זינקו הכותרות: העם בציון, שסבל מאפליה באלפי שנות הגלות שלו, מחדש אותה בארצו המשותפת לו ולמי שאינם יהודים כשרים.

סגן שר הביטחון, שלא עודכן בדרמה המבישה הזו, עולה אל הדוכן בכנסת ומנמק בשפה רפה את ההחלטה הבוטה המביישת, המקוממת וההזויה. בעוד הוא משיח לפי תומו מגלים באזנו: ההחלטה בוטלה לפי שעה, נא לבלוע בחזרה את נימוקיך שממילא לא נפלו על אזניים קשובות.

ואנחנו, העם בציון, צובטים את עצמנו וחוזרים ושואלים: האם אנחנו הוזים? האם חלמנו חלום או שמא חזיון התעתועים הזה אכן מתגשם?

ומעתה כמו במטוס נטול הטייס, יש להתכווץ, להרכין את הראש ולהמתין לבאות. לא ירחק היום ומאזרחי ישראל החשוכה והגזענית תימנע הכניסה לארצות התרבות הנאורות. הישראלים יוכלו רק לנוע עד הכנרת ומטולה, או כמובן להמשיך בדרכם למרחבי יהודה ושומרון, באוטובוסים נפרדים, ולהתרפק על הזיכרונות של נסיעות העבר לפריז, לונדון וניו יורק.

הגיעה העת לעשות מעשה. והמבין יבין.

עוד רייכר מתרגז

פניות לגדעון רייכר - [email protected]

מה דעתכם? הצטרפו לפרלמנט של מוטק'ה