למה באמת ביטלתם את העצרת

ההודעה לתקשורת הייתה לקונית: "בוטלה העצרת לזכר ראש הממשלה המנוח יצחק רבין ז"ל. ההחלטה התקבלה בשל פער להשגת התקציב הדרוש לכיסוי עלויות העצרת".

אלא אם כן משהו ישתנה, ב-5 לנובמבר, השנה ה-21 להירצחו של יצחק רבין ז"ל, תישאר הכיכר מיותמת. מיותמת לא בגלל שתהיה ריקה, כי אנשים יהיו בה. הקהל כבר הצביע ברגליו ברשתות החברתיות, והאנשים יגיעו לאט לאט בצניעות עם נר ביד ושיר השלום, אבל הכיכר תישאר מיותמת באופן רשמי. כי באופן רשמי הממשלה הזאת לא מצאה את הכסף. שטויות. או בשפה האהובה על ביבי "בולשיט".

"מורשת רבין היא עבורי גם מורשת של מנהיגות, מנהיגות מעצבת ועמידה באומץ מול החלטות קשות. הוא היה מנהיג ללא תירוצים, כלוחם... כחבר כנסת, שר וראש ממשלה", אמר הנשיא רובי ריבלין בעצרת ה-19 לזכרו של רבין.

האם המורשת של רבין היא השלום, או שאולי המורשת שלו היא ההשקפה החברתית הסוציאל דמוקרטית שלו? או אולי הצניעות, המנהיגות והאחריות הבלתי ניתנת לפשרה שלו לגורל המדינה?

המורשת שלו היא כנראה הכלאה של כל הדברים האלה. הוא שירת בפלמ"ח עד תום מלחמת העצמאות, היה מפקד חטיבת הראל בחזית ירושלים. בצה"ל מילא שורה של תפקידים, עד תפקיד הרמטכ"ל במלחמת ששת הימים. היה שגריר בוושינגטון, ושר העבודה בממשלתה של גולדה מאיר, בתקופת כהונתו הראשונה כראש ממשלה חתמה ישראל על הסכם הביניים עם מצרים ועל מזכר ההבנה הראשון עם ארצות הברית, וביצעה בהצלחה את חילוץ בני הערובה הישראלים באנטבה.

בתקופת כהונתו כשר הביטחון נסוג צה"ל מרוב שטח לבנון ותפס עמדות בדרום לבנון בלבד. הוא היה זה שהעלה את התכנית לקיום בחירות בגדה המערבית וברצועת עזה, והיא נתקבלה על ידי הממשלה וכונתה יוזמת שמיר-רבין. ב-13 בספטמבר 1993 חתם בוושינגטון על הצהרת העקרונות עם אש"ף ולחץ את ידו של יאסר ערפאת. באוקטובר 1994 חתם גם על הסכם השלום עם ירדן והביע נכונות לנסיגה ישראלית מרמת-הגולן בתמורה לשלום מלא עם סוריה. ב-10 בדצמבר 1994 קיבלו רבין ופרס, יחד עם יאסר ערפאת, את פרס נובל לשלום.

רבין ופרס, 1970. צילום: דובר צה"ל

עצרת לזכר השלום

אבל העצרת הזאת היא לא רק עצרת לזכרו של רמטכ"ל, היא לא רק עצרת לזכרו של ראש ממשלה, והיא לא רק עצרת לזכרו של מנהיג שנרצח רק כי חתר לשלום ותקווה, וסירב ללכת אל החשכה וההפחדה. זאת עצרת שזוכרת שערב אחד, ב-4 לנובמבר, 1995, באמצע עצרת אחרת- עצרת של תקווה, נרצח פה יותר מראש ממשלה. זה היה רגע אחד שבו ההיסטוריה כולה של עם ישראל בארץ ישראל קיבלה תפנית. זה רגע אחד שאותו אסור לתת לאף אחד לשכוח. ההנהגה מתפקידה להפוך את היום הזה ליום של הרכנת ראש, יום של זיכרון, ולא פחות מזה יום של חינוך. להתריע מבריונות, להתריע מהסתה, מאלימות, מגזענות.

מדהים שדווקא האיש שעמד בראש מחנה ההסתה האיומה הוא שבחר לבטל. ההחלטה לדלג על עצרת בגלל כסף היא כל כך צינית שזה מעורר צמרמורת. התנועה הציונית בראשותו של בוז'י הרצוג וציפי לבני הרימו את הכפפה, והכריזו שהם יארגנו את העצרת. אין בזה נחמה בגרוש, ולמרות שלשם שינוי אני מנסה להאמין לכנות שמאחרי ההכרזה, קשה לי להתעלם מתחושת ניצול המעמד. זאת לא אמורה להיות עצרת פוליטית, זאת לא אמורה להיות עצרת במימון אחת המפלגות, זאת אמורה להיות עצרת ממלכתית. אני משתמשת במילים שאני בדרך כלל מתעבת, אבל לא השארתם לי הרבה ברירות: כן! כן! עצרת ממלכתית. הממשלה הזאת הסירה לבנה נוספת מהמבנה המתפורר של כל מה שמוסרי ודמוקרטי במקום הזה. איך אתם מעיזים לבוא עם התירוץ הזה, תקציב?

כמה כסף כבר עולה הנצחה? זוכרים בחינם בכיכר רבין. צילום: shutterstock

מה צריך בשביל עצרת בכיכר מלכי ישראל? תאורה? הגברה? במה? משטרה? נואמים? זמרים? מישהו כניראה כבר עשה חשבון שזה יעלה מיליון שקל. אין לכם? זה מוזר, כי דווקא היה לכם מספיק כסף להוציא על מורשת של עבריין מין סידרתי. לא קראתי עדיין שמשרד ראש הממשלה שהזמין השנה מחזה אודות חייו של רחבעם זאבי - והעביר כמעט מיליון שקל לסיורים לזכרו ולהפקת חוברת להנצחת. ביטל.

תקציב הנצחת זכרו של גנדי במשרד ראש הממשלה עדיין יסתכם ב-2016 ב-2.3 מיליון שקל. רק לשם השוואה, תקציב ההנצחה של בנימין זאב הרצל יסתכם ב-1.5 מיליון שקל; ושל ז'בוטינסקי ב-998 אלף שקל.

אתם בטוחים שאין לכם מיליון שקל? זה מוזר, כי ביוני השנה פירסמו באתר כלכליסט שמשלמי המיסים – אנחנו - הוציאו לפני שנה 8 מיליון שקל עבור נסיעה של חמישה ימים של בנימין נתניהו, להשתתפות בעצרת האו"ם.

ובאתר וואלה פירסמו ביוני השנה דו"ח קטן על סך הוצאות מעון ראש הממשלה. מסתבר שב-2014 הוציאו קרוב לשני מיליון שקל על הבית הרשמי ברחוב בלפור בירושלים ועל הבית הפרטי בקיסריה. ועוד לא פרשנו פה את כל הרשימה המפלצתית של הוצאות למען התנחלויות.

טוקבקיסטים מעוררי חלחלה

ההחלטה על ביטול העצרת והדיון שהגיע בעקבות ההחלטה העירו שוב מהגיהנום את הטוקבקיסטים עם משפטים מעוררי חלחלה כמו: "טוב שביטלו הוא לא רלוונטי", או "אחרי 20 שנה אפשר לעצור את פסטיבל רבין". או "אז כניראה שמיצינו" או "ישוחרר יגאל עמיר". מי אשם באמירות האלה? אותה הנהגה שביטלה את העצרת ונתנה להם לגיטימציה. ההנהגה שהייתה אמורה לרסן את תומכיה, ולעצור את יגאל עמיר הבא.

אז בואו, תפסיקו להתחבא מאחורי תירוצים מביכים ותגידו את האמת, זה לא הכסף, זה העניין. ואין לכם עניין לשמר את זכרו של יצחק רבין ז"ל.

תתביישו.

 [#middleBanner] 

דליה ויס על 20 שנה לרצח רבין

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא: גדעון רייכר מתגעגע לרבין

אלבום תמונות לזכר רבין

פרידה משמעון פרס