למצוא את הג'ינס הנכון

אין כמעט ארון בגדים נטול ג'ינס בעולם המערבי, ולא משנה אם הוא של גבר או של אישה. קימברלי וולש, זמרת פופ בריטית (שפרסומה הגדול בא לה מלהקת הבנות "גירלס אלאוד", Girls Aloud) ואושיית טלוויזיה, מודה בפתח הסרט "קימברלי וולש: נערת הג'ינס" שיוקרן ביום ב' (20.8) בערוץ 8 בכבלים ביחסי אהבה-שנאה שיש לה לפריט הלבוש הפופולרי הזה. מקורם בעובדה שהיא אוהבת ללבוש ג'ינס אבל שונאת לקנות אותם, כי כל כך קשה לה למצוא דגם בגזרה שהולמת את מבנה גופה. וזו, אכן, בעיה נפוצה, כפי שתגלה שיחת בגדים קלה עם כל מי שאיננה בעלת גוף דוגמני-דקיק מושלם, ובמהלך הסרט מדגימה וולש הצעירה וחטובה, אך לא שרוכית וארוכה, את הבעייתיות הזו, הלכה למעשה. זהו סרט מזן הדוקו-לייט שנועד לסקר נושא בצורה רחבה יותר מכתבה חדשותית (גם אם ארוכה), אך ברמה פחות מחייבת ומעמיקה מתחקיר או מסרט תיעודי רציני. מטרתו לסקור מהיבטים שונים ופוטוגניים את אותו פריט לבוש שהוא גם פריט אופנה על-זמני - הג'ינס. לפיכך מתחלק זמן המסך בין סקירה קלה של ההיסטוריה של הג'ינס, מפגש מרפרף עם קאובויס - קהל היעד המקורי של הג'ינס, שעדיין לובשים אותו כבגד עבודה, לבין ביקורים אצל מעצבים ויצרנים שונים ממפעל ליוויס, דרך טומי הילפיגר, מותגי יוקרה כמו ג'יי-ברנד ועד המעצב הראשי של גאפ, לבין שיטוט בחנויות וכמובן מדידות ולבישות, והכול במסע חוצה ימים ויבשות, מבריטניה לארצות הברית ובחזרה. בין הכספת של ליוויס, שם מראים לה זוג ליוויס 501 משנת 1879 - הזוג הישן ביותר בעולם - לבין ביקורה בחוות רד בלאף שם היא מוזמנת לרכוב על סוס, או שיטוטיה בין חנויות הג'ינס ברודיאו דרייב היוקרתי בלוס אנג'לס עם הקניינית שהצליחה למצוא ג'ינס הולם לשורה של סלבריטאיות, ולבדה בחנות וינטאג' בסן פרנסיסקו שם אפשר בקלות למצוא זוג ג'ינס ישן בעשרת אלפים דולר, וולש תורמת עובדות שמן הסתם סיפקו לה תחקירנים (היקף מכירות הג'ינס בארצות הברית ובבריטניה, וכו') ומהגגת מהרהורי לבה בעקבות ביקוריה ורשמיה. אינני יודעת מי בחר דווקא בה ומדוע להובלת הסרט, אבל חלק מדבריה גובלים בבנליה די מביכה בלשון המעטה, שתורמת לטריוויאליזציה של הנושא. (השתאותה מהקשר שעליו מצביעה היסטוריונית ליוויס בין שינויים ותמורות חברתיות ותרבותיות והתפתחות השימוש בג'ינס; השתאותה מבוקרים ומחוות סוסים; מלמוליה החוזרים "זה כל כך מעניין", שבהם היא מסכמת את רשמיה מתהליך ייצור ידני של ג'ינס מעצבים). אז נכון, ג'ינס זה לא ביקוע האטום, אבל מצד שני, אם מקדישים סרט שלם לנושא, מוטב היה לפחות לתסרט את ההערות וההארות אודותיו, המובאות בו מפי האישיות המובילה את המסע המצולם. הרבה זוגות ג'ינס יש בסרט, שזוכים למישוש, לבישה, תצוגה; לחשיפה במודעות, בהליכי ייצור, בקטעים מסרטוני פרסומת, בסרטים ולהתייחסות מרפרפת מאספקטים שונים, בתחנות שונות: סן פרנסיסקו, רד בלאף, לוס אנג'לס, ניו יורק ולונדון. טומי הילפיגר מספר לוולש שבראשית דרכו כמעצב אסור היה ללבוש ג'ינס למסעדות ולאירועים (סוף שנות ה-60 של המאה שעברה); בתשובה לשאלתה את בעל החווה מה הוא מחפש בג'ינס, היא זוכה לתשובה המאלפת: נוחות (!); הקניינית ג'סיקה פסטר מבטיחה לה בתזזיתיות אמריקנית צוהלת ש"יש דגם של ג'ינס לכל גזרה", צריך רק סבלנות למצוא אותו - אבל נכשלת בניסיונה למצוא לוולש זוג הולם; פטריק רובינסון, המעצב הראשי של גאפ, טוען שיש שבעה טיפוסי גוף של נשים ולפיהם הוא מעצב את סוגי הדגמים השונים. דברים ברוח זו היא שומעת מאיש פפה-ג'ינס הבריטי, מותג שהחל כדוכן ייבוא בשוק פורטבלו הלונדוני ונהפך עם השנים לאחד ממותגי הג'ינס האירופיים המובילים. זה לא סרט נטול עניין, בעיקר כי הנושא הזה באמת שווה לכל נפש (טרם פגשתי נפש נטולת ג'ינס), אבל לא אחת התחושה היא שזה יכול היה להיות הרבה-הרבה יותר מעניין ומרתק. ואם אתם מודאגים בעניין הג'ינס של וולש - היא לא חזרה הביתה בידיים ריקות, למרות שהתלהבות גדולה לא ממש הפגינה. בסופו של הסרט היא מודה - ומדגמנת - שזוג אחד של גאפ דווקא "נחמד" בעיניה וזוג נוסף, של מותג-יוקרה, גם נראה לה בסדר, אם כי היה הרבה יותר קשה ללבישה. מסקנתה הסופית: מי שמוצאת דגם של ג'ינס שהולם אותה - שתישאר איתו.
"קימברלי וולש: נערת הג'ינס", ערוץ 8 בכבלים, יום ב', 20.8, 22:00. הפקה של BBC. מגישה: קימברלי וולש; בימוי והפקה: ג'יימס כריסטיאן סטרונג; צילום: מרטין אוטול; עריכה: פול קליפטון; הפקה: קלודין פריש. אורך הסרט: 44 דקות עוד על תרבות ובידור:

הצד האפל של הכפר הציורי

מתיידדים עם הזקנה

במקום הכי שקוף בתל אביב

ביקורת תיאטרון: סטמפניו

ביקורת ספר: צרות בגן עדן

ביקורת תיאטרון: המאהב