לקראת שידור: שביל בארץ אחרת

אורכו של שביל ישראל, המשתרע לאורכה של המדינה, הוא 940 ק"מ. 940 ק"מ של הרים ומישורים וגאיות, נופי צמחייה ומים, מדבר וצוקים, של חוויות שמשאירות, כהגדרת אורי גולדשטיין, יוצר הסרט "שביל בארץ אחרת 2011", עקבות בנפש. עקבות שהמשותף לכולן הוא שהן משנות חיים, באופן כלשהו. גולדשטיין לוקח את הצופים בסרט שיוקרן ביום ב' (28.11) בערוץ 1 לאורכו של השביל ולעומקן של חוויות, יחד עם שורה של אנשים שונים מאוד זה מזה, שכל אחד מטעמיו הלך לאורכו של השביל וגילה הרבה מעבר לנופי הארץ ולפינות חמד בטבע שלה. הקולנוען והעיתונאי איל חלפון החליט ללכת את שביל ישראל כשהגיע לגיל 50, כי הגיע להכרה שאם לא יעשה את זה באותו שלב בחייו, כבר לא יעשה את זה לעולם. בשבילו המסע, שלמקטעים שונים שלו הזמין אנשים מכל פרקי חייו, היה מעין מסע של התחברות מחדש לביוגרפיה שלו. ד"ר מירב שטארק הייתה מדענית שעסקה בחקר שינויים בחיידקי קרקע, אבל אחרי שחלתה והחלימה מסרטן השד החליטה שעליה לצאת מהמעבדה ולשנות כיוון. היא החלה לעסוק בצילום ויצאה למסע מתעד בתמונות לאורכו של השביל, מסע שהסתיים שלושה ימים לפני יום הולדתה ה-50. נועה ליאור, צעירה על סף חייה הבוגרים, הלכה את השביל כדרך צעירים שמתמסרים לטבע ולשקט, לביחד שבקבוצה וללבד המנותק מהוויית העולם היומיומי. הצייר יעקב בוצ'ן היה האדם העשירי ללכת את השביל ברצף לכל אורכו, והיה אז המבוגר ביותר שעשה זאת. הוא רזה בסופו "שני חורים בחגורה". קרלוס גולדברג, רץ מרתון בן 58 מרמות נפתלי שרץ שבעה מרתונים בסהרה, החליט לרוץ את שביל ישראל ברצף, מה שלא עשו לפניו. אודי מילוא, שגולדשטיין מגדיר "סוג של יאצק", החליט לתת לבתו תומר מתנה לבת המצווה מסע לאורך השביל. 51 ימים הלכו האב ובתו את השביל, כולל שישה ימים שבהם נתקעו על מדף של מפל בלב סופה וחולצו במסוק.


וישנם נוספים בסרט, צעירים שמטיילים בקבוצות, שלומדים המון על עצמם ועל חוויית הביחד, בסוג של רשת חברתית אמיתית, צפופה ואינטנסיבית, ממש לא בווירטואליות הפייסבוקית המדומה, או כמו שמגדיר אחד מהם, "אנחנו מכירים אחד את השני אחרי שבוע יותר טוב מאנשים שאנחנו מכירים שנים". סוזי כהן מספרת איך "הטבע מחנך אותה", ואיתי דננברג מסביר כי "המרחבים מאפשרים לך לחשוב אחרת, לתפוס את הדברים אחרת. וישנם "מלאכי השביל", אנשים שגרים בסמיכות לקטעי שביל שונים, שעושים בהתנדבות למען הטיילים הנחושים, כמו אליהו שקותאי שמתגורר סמוך למצפה והוא מלאך המים של אותו קטע שביל וסיסמתו בחיים היא "לא לשכוח לעזור", או דני פרל, שמזמין את הטיילים לביתו להתרענן, לנוח, לקחת פסק זמן. חלפון, שטוען כי "השביל יפהפה, מגוון ואטרקטיבי, ומכניס לכיס הקטן את שביל האפלצ'ים", מספר על החוויות הנפשיות והרגשיות העוצמתיות שחווה בהליכה בשביל; בוצ'ן מספר על תחושת השחרור הנפלאה שהמסע העניק לו ועל מפגשים יוצאי דופן כולל אירוח בבית אחד שבו יחד עם הארוחה קיבל גם מנה של סיפורי שואה שהתאווה לשמוע; גולדברג מספר שהתאהב במדבר וש"אחרי השביל התחלתי לחשוב שאולי לגוף אין גבולות. אתה מגיע לרמה נפשית שלא מגיעים אליה ביומיום, כמו בסם, אתה כל הזמן בהיי"; ד"ר שטארק מספרת איך בסיום המסע חשה "הרגשת הישג גדולה, ומצד שני עצב שזה נגמר". הם שתו תה כוכבים וחוו פרפרים, סביבם ובבטן; הם טיפסו על מצוקים תלולים ומפחידים וישנו בוואדיות; רגליהם נגעו במים וראשיהם היו בעננים. הם כולם עברו חוויה חד פעמית שניכרת בדיבורם, ברשמיהם, בזיק שבעיניהם. מעניין להקשיב להם, כיף לעקוב אחרי שלל הנופים המגוונים והמשתנים לאורך קטעי השביל שגולדשטיין עוקב אחריהם, מעורר השראה לראות איך חוויית הטבע עוררה חוויה אנושית עזה בכל ההולכים בשביל. ועושה חשק לקחת מימייה וכובע ולצאת לצעוד קצת בשביל - אולי לא לכל אורכו, אולי לא ברצף יומיומי, ובכל זאת לקום וללכת, להרחיב את הריאות, האופקים והנשמה.
"שביל בארץ אחרת 2011" - דרמת מסע בשביל ישראל, במסגרת רצועת "הסיפור האמיתי", ערוץ 1, יום ב',28.11, 21:45. תסריט ובימוי: אורי גולדשטיין; צילום: רמי ליטל; עריכה: פטריק חנא; תחקיר: דרור אמסטר; הפקה: לאה לוין. אורך הסרט: 50 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: מאניבול

ביקורת ספר: העולם החופשי

ביקורת קולנוע: חשופות

ביקורת קולנוע: מיליארד סיבות לשוד

ביקורת תיאטרון: קברט