לקראת שידור: באר חלב באמצע העיר

הבמאי והתסריטאי אורי ברבש לקח על עצמו משימה שאפתנית במיוחד בסרטו התיעודי (בשני חלקים) "באר חלב באמצע העיר", שיוקרן בערוץ 1 ביום ה' (31.5; והחלק השני ביום ה', 7.6). לא זו בלבד שברבש בחר לעסוק בסרטו בשירה ישראלית עכשווית, אלא שהוא עושה זאת בעזרת היוצרים עצמם, ארבעה עשר משוררים ומשוררות צעירים, שזכות הדיבור בעצם כולה שלהם. בשני חלקים, כל אחד בן 90 דקות, מסבירים, חושפים, משתפים ומנמקים היוצרים שנבחרו לקחת חלק בסרט את כתיבתם ואת שירתם, את החיבור שלהם והצורך שלהם לכלי הביטוי הזה, לאמנות הזו, שזוהרה הועם כבר די מזמן אבל בעידן האינסטנט החומרני-טכנולוגי נדמה כי הפיחות הנוסף שחל במעמדה דחק אותה לשוליים עוד יותר קיצוניים. ברבש נותן את רשות הדיבור למרואייניו בשרשרת שמתחברת. החלק הראשון, "רשות היחיד", בנוי מפסיפס של משוררים המספרים כל אחד על עולמו הפנימי, על חייו, לבטיו, כאביו ושמחותיו, על כל הדברים שמניעים אותו לכתוב, על החוויות שנצרבות בנשמה, באישיות, בשגרת היומיום, ומשתלבות ומשפיעות על היצירה. ולמרות שכל אחד מהם שונה לגמרי מהאחר, ברבש מוצא ומותח את החוטים המקשרים ביניהם ויוצר רצף אסוציאטיבי וקשר בין אחד לשני לשלישי. כך למשל, משוררת אחת מספרת איך באמצעות השירים היא בוחנת את נשיותה ומתחברת אליה. בעקבותיה מספרת משוררת אחרת כי הדבר החשוב ביותר בעיניה בחייה הוא האמהות, וזה כמובן מקבל ביטוי בשירתה. אחריה מספרת משוררת נוספת על היחסים עם אמה, שבאים לידי ביטוי בשיריה, על הקשר המורכב ביניהן, ועל הניסיון שלה להבין באמת את אמה, שנישאה וילדה בגיל מאוד צעיר. מה שמוביל את המשורר הבא בתור, שקורא את אחד משיריו, אשר נכתב בהשראת קרובת משפחה שלו, שגם היא נישאה וילדה, ואף התאלמנה, בגיל צעיר. הם כולם קוראים משיריהם, כשברקע, בגרפיקה שמוסיפה נופך משלה - של אלעד דן - מרצדות ועולות, מתחברות ומתפוגגות אותיות ומילים, שורות ושירים שלמים. היוצרים מסבירים מהות ומשמעות, אישית ובכלל, של כל אחד מהשירים שבחרו לקרוא ולהציג ככרטיס ביקור אישי, אמוני או פוליטי, כתעודת זהות רוחנית. הם גרים במקומות שונים מאוד, באים מרקעים שונים לחלוטין וסגנון חייהם שונה בעליל. בשיריהם הם מביעים כמיהות ותשוקות, עמדות פוליטיות ומחאות חברתיות; הם מרוממים את השפה לגובה רב ומשתמשים בסלנג הכי נמוך, מדובר ובוטה. הם כותבים ישיר וברור, חתרני ומפותל, בשורות קצרות, במשקלים, בחריזה או בצפיפות דחוסה של כמעט פרוזה. הם מרפררים למשוררים אחרים, לסיפורי המקרא, לתפילות, לאמירות, לכותרות, להיסטוריה, לפרטים הכי קטנים והכי גדולים של החיים. יש בסרט משוררת דתית מהר הדגן באפרתה ומשורר פלסטיני-ישראלי בעל זהות חצויה; יש משוררת שנשואה למשורר שהתאלמן מאשתו הראשונה שהתאבדה, וביחד הם מגדלים את ילדיהם; יש משוררת מזרחית שחזרה בשאלה ויצאה מהארון, ומשורר דתי שמרבה לעסוק בשיריו בתשוקה. יש ויש, ובעיקר יש המון להט ואמונה בכוחן של מילים ובכוחה של השירה. כבר בפתח הסרט, כשהמשתתפים קוראים ביחד-לחוד את מילות השיר של חזי לסקלי, שהסרט שאל את שמו, "באר חלב באמצע העיר", ברור מיד שהחבורה הזו משוכנעת כי שירה היא הדרך לביטוי הכי ממצה, לאינטימיות הכי גדולה, לשכנוע הכי עמוק ולאפשרות לשינוי הכי קיצוני. וזה מפגן מרשים, מעניין, רחב ועם זה מאוד מרוכז של אמנות שבדרך כלל בקושי מקצים לה כמה דקות בשבוע. במקרה הטוב.
"באר חלב באמצע העיר", ערוץ 1, יום ה', 31.5, 21:30. תסריט ובימוי: אורי ברבש; צילום: רמי לי-טל; עריכה: אורה מימון פילבסקי; תחקיר: הדס כהן; עיצוב גרפי: אלעד דן; הפקה: רחל נחושתאי; עורך אחראי: איתי נבו לנדסברג. משתתפים: אילי אבידן אזר, רועי צ'יקי ארד, אלמוג בהר, אלכס בן ארי, אורית גידלי, ערן הדס, סיון הר-שפי, נטע וינר, אליעז כהן, מרואן מח'ול, יעל משעלי, נעם פרתום, יהונתן קונדה, מתי שמואלוף. שני חלקים, אורך כל חלק: 90 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: מרי סטיוארט

מחול: בכורה לרנה שינפלד

ביקורת ספר: אחות

ביקורת תיאטרון: כמעט נורמלי

ביקורת ספר: כל הימים

ביקורת ספר: סטאר איילנד