לקראת שידור: הדווילים

הסרט "הדווילים" (בלי להעליב, רק כדי להבהיר: "דווילים" אמנם מתחרז בעברית עם דבילים, אבל זה בא מ"ד?ה-ו?יל") שיוקרן ביום ה' (9.12) בערוץ 8 בכבלים, הוא סרט מוזר. ובעצם, יותר משהסרט מוזר, בני הזוג שאת סיפורם הוא מציג הם המוזרים. הם פשוט, באמת, חיים בסרט. ומשום כך כנראה הסרט אודות חייהם נראה כה הזוי. טרי ושון גירי הם זוג אמריקני שחי ביחד 26 שנים, כולל שתי בנות, והסרט הזה מבקש לתעד את סיפור אהבתם ארוכת השנים והמורכבת. מה מייחד אותה ואותם? תודה ששאלתם. התשובה מתחלקת לגורמים שונים ומשונים. ראשית, שניהם בעלי מקצועות לא שגרתיים. הוא זמר פ?אנק, חבר בהרכב מוזיקלי. היא מה שמכונה בשפה נקייה רקדנית אקזוטית, וביתר דיוק - חשפנית מרקדת. הוא, על כל קעקועיו ומלבושיו וגינוניו, תקוע חזק בשנות השמונים של המאה העשרים. זאת חצי צרה. חצייה השני הוא שהיא נטועה עמוק בלב שנות החמישים של אותה מאה כה עמוק, שהיא עוטה על עצמה יומם ולילה, בעבודה, במטבח ובמיטה, פרסונה של מרילין מונרו, מרעמת הבלונד-פלטינה על הראש ועד לעפעופי הריסים (המלאכותיים, רוב הזמן), שפת הגוף והבעות הפנים. שלא לדבר על הבגדים. לא נדבר. השניים הללו, שמתחזקים זוגיות מאז שהיא הייתה בת 17 (תעשו חשבון לבד בת כמה היא בסרט, אבל נאמר כך: מרילין מונרו האמיתית לא הגיעה לגילה), מתחבטים ומתלבטים בסוגיות של זוגיות, ובזה בעצם מתמקד הסרט. כן, רואים אותה בהופעה, ביציאה לעבודה, בשיעור; רואים אותו בחזרות עם הלהקה; רואים אותם עם חברים, עם הבנות, בתמונות מפעם, במטבח ובסלון, אבל הסרט נפתח איתם במיטה ומסתיים בחתונה. מחודשת.


יש פה מעקב אחרי התרחקות-משבר-פיוס בנוסח השניים ההזויים הללו, תיעוד עוקב הכולל סצנת ריב קולנית וגסה (למי קראתם שתויה?) והגיגים שלה, המובאים בסרט לפרקים, לכל אורכו, אשר נכתבים לעיני המצלמה כמו שורות יומן. יש בזה משהו מלאכותי, משהו שמרחיק את המצלמה התיעודית מהחיים באמת, אבל כיוון שיש משהו לגמרי מלאכותי בצמד הזה, אולי לשיטתם, שבה הכול סוג של זיוף, חקיינות ומשחקי כאילו, גם זה אותנטי. הפיוס הגדול שמגיע בסוף כולל חתונה מחודשת, וכיאה לשניים שחיים בסרט הם עורכים אותה באחת מכנסיות הפלסטיק של לאס וגאס, כשאת הכלה, הלבושה באדום-אש צמוד, מוביל אל החתן חקיין אלוויס, שגם פוצח בשיר חיקוי בשיאו-סיומו של הטקס. צמד כותבים (אחת היא גם הבמאית) חתומים על התסריט כאן, והסרט כולו מעורר תהיה עד כמה הוא מבוים ומתוסרט, ולעומת זאת כמה ממנו הוא האמת לאמיתה, שאלה שהיא מהותית כשמדובר בסרט תיעודי. צופה מן השורה יתקשה לדעת, כשם שיתקשה להאמין ששניים כאלה אכן קיימים וחיים ככה מדי יום ביומו, מעשה שגרה, כבר 26 שנה. אבל עובדה. מי שמוכן להתעלם משאלות של גבולות, מי שמוכן לשים קצת בצד הגדרות סטנדרטיות של סרטי תעודה ומי שנהנה לצפות במוזר ובמשונה בעולמנו האנושי - הסרט הזה לבטח יסקרן וישעשע אותו. כשלעצמי, מרגע שהבנתי את פרינציפ שונותם של השניים הללו, הם חדלו לעניין אותי. לטעמי, יש אהבות יותר מורכבות וגם יותר מעניינות מזו של איש שמשוכנע שהוא עדיין בחורצ'יק המדגמן צרידות ומשקפי שמש, ואישה שמתלבשת ומשרבבת שפתיים וחושבת שהיא מרילין.
"הדווילים", סרט דוקומנטרי בערוץ 8 בכבלים, יום ה', 9.12, 21:30. תסריט: אנדרס פריטהוף אוגוסט, ניקול נילסן הורניי; בימוי: ניקול נילסן הורניי. אורך הסרט: 56 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: היום שלפני האושר

ביקורת תיאטרון: איחש פישר

מועדון הספר הטוב: ראיון עם אלי עמיר

מועדון הספר הטוב: מה שנשאר

ביקורת קולנוע: חיים כמו שמכירים