לקראת שידור: הים הדרומי

במוצאי שבת (18.2) תעלה בערוץ 8 בכבלים סדרת מקור חדשה, שהיא בעצם גם תת ז'אנר חדש: לא ממש סדרה תעודה, למרות שהיא מביאה סיפורים של אנשים אמיתיים ממקום לגמרי אמיתי, בפירוש לא דוקו-ריאליטי או כל הכלאה שכזו, אלא סדרה שהיא מעל לכול סדרה של אווירה. זו סדרה על אילת המבקשת יותר מכול (נוף, אתר, תכונה וכן הלאה) לתאר את האווירה הייחודית של העיר, המתגלה כאן כסוג של אקס-טריטוריה לא רק לשאר המדינה, אלא במובנים רבים למציאות בכלל. וזה לא רק בגלל החום. או הים. איתמר אלקלעי, יוצר ובמאי הסדרה (ומי שחתום על הסרט הדוקומנטרי המצוין "סטפן בראון"), בחר להציג את אילת דרך סיפורים מצטלבים של כמה מתושבי העיר, שכל אחד מהם הוא טיפוס ייחודי בפני עצמו וכולם ביחד יוצרים פסיפס אנושי קצת הזוי, כמו התמונה הכללית של העיר, שהיא מפלט מכל מה שאמיתי וממשי. גיבורי הסדרה המרכזיים הם: אילן פיפסון, סוג של פלייבוי מזדקן ומאוהב קשות בעצמו ("יש לי מין תחושה דמיונית, אולי מטומטמת, שכל העולם חי בשביל לשרת את אילן פיפסון"), שמסתובב בעיר במין טווסיות כמעט קומית ומחפש אישה לצורכי ילודה בלבד; משה אמלסם, המוכר בשם משה סלסה, מנהל אווירה ויחסי ציבור במלון שלושה כוכבים, נואש לתשומת לב ולאהבה ("באילת מספיק להיות שבוע, ואתה סוג של סלב. זה משהו שבולע אותך"); משה פוקס, המכונה פוקסי, מדריך צלילה שמגדל לבד בת מקסימה בשם אור (לא אחת נדמה שהוא הילד והיא המבוגרת) ונתבע על הטרדת צב ים ("המדינה תובעת אותי - אבל אני לא פושע"); וג'ון פקס, מין כומר משיחי, בעלים ומנהל של אכסניית "המקלט", שם הוא מרביץ את גרסתו לתורה, לצדק ולאהבת אדם יחד עם אשתו, ומנסה לשדל את בנו, יונתן, להיות יורשו בעסק. יונתן מעדיף לא להתחייב, ולשיר באוהל מבודד במדבר.


יש עוד דמויות, רובן לא פחות הזויות, ושלל מעמדים וסצנות שלולא היה ברור מראש שמדובר באנשים ובמצבים אמיתיים, הכול היה נראה לגמרי דמיוני ועל הקצה. משה סלסה בוכה בישיבת הנהלה ומכניס את המצלמה לפגישת ייעוץ. פוקסי מסביר שזוגיות מפחידה אותו והוא יודע מה זו אהבה. פיפסון מנהל מו"מ טלפוני עם מישהי שבו הוא מתעניין מדוע אינה רוצה מערכת יחסים מונוג?מית והיא מסבירה למה היא לא מחפשת מערכת הומוגנית. ופקס, שמציג לצאן מרעיתו את התינוקת החדשה שנולדה לאחת ממאמינותיו, ששמה בעברית "תנ"ך" ובאנגלית "בייבל". התוכנית בנויה במקטעים, פיסות חיים שהחוט המקשר ביניהן הוא המקום - אילת, העיר שצמחה בשולי המדבר שפעם היה חלק מים תטיס, כמו שמוסבר באחד מקטעי הקריינות המשתבצים בין הגיבורים, על רקע צילומים שובי עין ולב. קטעי הקריינות (שנכתבו בידי אלקלעי, אמיר בן דוד, מיתר קוטלר וגל נופר ומקריין בני בשן) הם אחת הפנינים בסדרה המרתקת במוזרותה, מין הגיגים קצרים וטעונים שמלטפים את האוזן ומדגימים היטב את האווירה ההזויה-סוריאליסטית שהסרט מבקש ללכוד ולשקף. וככה, בין משה סלסה הנרדם חובק מיקרופון מול אורות צבעוניים מרצדים, אילן פיפסון המתפייט על מיניות אגב עיסוי פנים ופוקסי המסביר לעורכת דין איך זה שהוא מכיר את הדגים בים, משתבצים הרהורים על מדוזות והים שברח אך השאיר את דייריו, על ארמון קרח שנבנה במדבר, אגדה על קקטוס פלאי שבעזרתו חצה משה את ים סוף, או קביעות כמו, "מי שחי בעיר הזאת לא נותן למציאות לבלבל אותו". אילת מעולם לא נראתה ככה, כפי שהיא משתקפת דרך הפריזמה של אלקלעי. מי שמוכן להרפתקה, למסע מתעד אבל מסוג אחר לגמרי, כזה שבו ממש לא מאכילים את הצופים בכפית (אפילו השמות המלאים של המשתתפים, כולל הגיבורים, מופיעים רק בכתוביות הסיום), למסע של אווירה המצריך נשימה קצת יותר ארוכה - מוזמן לצלול אל תוך אילת של אלקלעי, החל במוצאי שבת הקרובה.
"הים הדרומי", ערוץ 8 בכבלים, מוצאי שבת החל מ-18.2. יוצר ובמאי: איתמר אלקלעי; תסריט: איתמר אלקלעי, מיתר קוטלר; צלם ראשי: גונן גלזר; עורך ראשי: עמי טיר; עורך וידאו: גל נופר; עריכת תחקיר: מיטל צביאלי; צלם תת-מימי ונוסף: אורן הראל; קריינות: בני בשן; כתיבת קריינות: אמיר בן דוד, מיתר קוטלר, גל נופר, איתמר אלקלעי, עמי טיר; מוזיקה מקורית: רונית רולנד; הפקה: לימור קלו; מפיק ראשי: רם לנדס. אורך כל פרק: כ-48 דקות עוד על תרבות ובידור:

פסטיבל אישה: חגיגה של נשים

ביקורת תיאטרון: ביקור הגברת הזקנה

ביקורת ספר: המייצגים

הפקה חדשה באופרה: ינופה

ביקורת תיאטרון: מקסי ואני

ביקורת קולנוע: אשת הברזל