לקראת שידור: הסרטים הכחולים של אבא

במשך תקופה מסוימת במאה הקודמת שגשג ז'אנר קולנועי שנקרא "סרטי ציצים" - סרטים שהעיקר בהם היה העירום (בדגש על הנשי, וליתר דיוק - החזה הנשי) והארוטיקה (סקס, אבל לא במובן של פורנו). תור הזהב של הז'אנר היו שנות השישים, שנות המהפכה המינית, שבהן הקהל רצה לראות סקס ועירום בקולנוע, אבל הקולנוע המיינסטרימי עצר כמעט תמיד בווילונות המתנפנפים בחלון חדר השינה או בחזייה הנושרת לרצפה. סרטי הסקספלוייטיישן, כפי שכונו במקור, סיפקו לקהל את הציצים החשופים והארוטיקה בלי השקעה בתסריט מחוכם, באתרי צילום, בכוכבים ידועי שם ובשאר סעיפים מנפחי תקציב. התקציב שנדרש לסרטים הללו עמד על כמה מאות דולרים. רובם צולמו בבתים פרטיים והשחקנים נדרשו בעיקר לתכונות פיזיות ולנכונות להתפשט, הרבה פחות לכישורי משחק. סטיבן אפוסטולוף, יליד בולגריה שהיגר לקנדה וממנה הגיע לקליפורניה ולתעשיית הקולנוע, נהפך לאחד מעמודי התווך של הז'אנר. ארבעת ילדיו הבוגרים, סטיב, סוזן, פולי וכריס, מספרים בסרט "הסרטים הכחולים של אבא" שיוקרן ביום ג' (9.8) בערוץ יס דוקו בלוויין, על החיים ועל ההתבגרות לצד אב שהיה דמות ססגונית לא פחות מסרטיו ושחתום על סרט שנחשב לאחד הגרועים בהיסטוריית הקולנוע האמריקני. שישה מספרים עיקריים יש לסיפור שמעוטר באוסף גדול ומשעשע מאוד ממרחק הזמן של קטעים חושפי ציצים מהסרטים שיצר: ארבעת הילדים, אשתו השלישית ואלמנתו, שלי, וקול של מספר המתהדר במבטא בולגרי, לכאורה קולו של המנוח-הגיבור, סטיבן אפוסטולוף (די.טי. אנדרסן). בנוסף להם תורמים זיכרונות, עדויות ופרשנות השחקנים הרווי שיין ונדיה דוברודוב (ששיחקו בסרטיו), ודיוויד וורד, היסטוריון קולנוע ומבקר סרטים. ביניהם משורטטת דמותו של אפוסטולוף, שהייתה צבעונית לא פחות מחלק מסרטיו (ואף סיפקה השראה לסרטו הראשון בהוליווד, שלא היה עירומון) ונסקר פרק סרטי הציצים בתולדות הקולנוע האמריקני. אפוסטולוף נולד בבורגאס שבבולגריה למשפחה אמידה. כשעלו הקומוניסטים לשלטון היה צעיר ומרדן, הסתבך בשל פעילותו נגד המשטר ונידון ל-15 שנות מאסר במחנה כפייה. כעבור שנה וחצי קוצר מאסרו. הוא שוחרר והתגנב על סיפון ספינה פינית לתורכיה. אחרי שהות קצרה שם, התגייס ללגיון הזרים הצרפתי, עבר לפריז ולמד יחסים בינלאומיים בסורבון. לפי גרסה אחת טען שהוא פועל חקלאי וכך זכה לאישור הגירה לקנדה, ולפי אחרת זכה להגר אחרי שטען כי הוא רופא שיניים. כך או כך, הוא הגיע לקנדה ושם הכיר את ג'ואן, אשתו הראשונה, אמם של סטיב, סוזן ופולי. להוליווד הגיעו בזכות מזג האוויר שהתאים לאפוסטולוף. באחד הימים התקלקלה מכוניתו, מישהו עצר לעזור לו, התפתחה שיחה שנהפכה לארוחה, ובה סיפר אפוסטולוף את סיפור חייו עד כה. האיש אמר לו שהסיפור צריך להיות סרט, וכך היה. ב-1957 יצא הסרט "מסע אל החופש", שהתבסס על סיפורו של אפוסטולוף והיה גם סרטו הראשון. המלחמה הקרה הייתה אז בשיאה, והסרט זכה להצלחה כסוג של תעמולה אנטי קומוניסטית טבעית. איש מהילדים אינו יודע להגיד כמה מתוכו אכן התבסס על אמת וכמה משתייך לאגף "החירות האמנותית".


הגרסאות חלוקות גם בשאלה מדוע התגרש מג'ואן. הוא טען שניסתה להרעיל אותו למוות. ילדיו ואלמנתו לא מאמינים בכך. הילדים טוענים שהוא בגד בה במשך שנים וכשגילה שגם היא בוגדת בו, זה היה הסוף. לאשתו השנייה, פט, היה נשוי רק שנים אחדות. היא עזבה אותו ביום הולדתו, אחרי שרוקנה לו את הבית וברחה עם שחקן צעיר. אחרי שנים אחדות של רווקות הוללת הוא נישא לשלי, בטקס שהיה הפקה בפני עצמה, כולל תלבושות בולגריות (שנגנבו בהמשך). גולת הכותרת של הקריירה הקולנועית שלו כמפיק וכיוצר הייתה הסרט שזכה בהמשך לתואר המפוקפק "הסרט הגרוע ביותר בכל הזמנים", ועם השנים נהפך לסרט קאלט - "אורגיית המתים". אפוסטולוף, כדרכו אז, רצה לעשות סרט סקס ועירום. אד ווד, שחקן הוליוודי שזכה לתהילה אחרי מותו בזכות סרט ביוגרפי על אודותיו שעשה ג'וני דפ, ביקש לעשות סרט אימה. תוצאת המפגש בין השניים הייתה "אורגיית המתים" שנעשה ב-1965 ובו הופיעו, לצד ווד, להקת נשים מרקדות בחזה חשוף, אלמנטים של אימה וחוזה עתידות שרלטן אך ידוען בשם קריסוול. הילדים מספרים איך נלקחו לאכול כשצולמו סצנות העירום. השחקנית נדיה דוברודוב מספרת איך משפחתה החרימה אותה בגלל סצנות העירום שלה בסרט. שנים אחר כך, כשהסרט הועלה מהאוב ונהפך לקאלט, נוצר בעקבותיו אפילו מופע במה מצליח בקנדה. ילדי אפוסטולוף מספרים על החיים הטובים בימי ההצלחה של אביהם, על חיסול הענף בשל עליית הפורנו ("גרון עמוק") ותעשיית קלטות הווידאו, ועל הנפילה הגדולה של אביהם שלא צפה את השינויים, לא נכנס לענף הפורנו ולא הבין את חוקי המשחק בקולנוע המיינסטרימי שבו ניסה להשתלב. הם מספרים על נפילתו הכלכלית ועל העקירה לאריזונה, על הדיכאון שאפף אותו, העלבון על שנשכח - גם כש"אורגיית המתים" שב והוזכר - ועל העיסוק בתסריטים, כולל סרט המשך לסרט האיום והמצליח ההוא, עד יום מותו.
"הסרטים הכחולים של אבא", ערוץ יס דוקו בלויין, יום ג', 9.8, 22:00. תסריט ובימוי: ג'ורדן טודורוב; צילום בוריס מיסירקוב, גיאורגי בוגדנוב; עריכה: קבורק אסלניין; הפקה: מרתוצ'קה בוזילובה. אורך הסרט: 56 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: בקשתה האחרונה

ביקורת תיאטרון: מלכת היופי של לינאן

ביקורת ספר: אגם החלומות

ביקורת תיאטרון: כולם היו בני

ביקורת קולנוע: בדרך אל החתולים