לקראת שידור: חבל שאי אפשר ללכת עירומים

במקור, נקרא הסרט של ה-BBC שיוקרן ביום ג' (1.3) בערוץ 8 בכבלים "מה הבעיה עם עירום?", שם שהולם הרבה יותר את תוכנו של הסרט מתרגומו לעברית, "חבל שאי אפשר ללכת עירומים". ממש לא בטוח שזו מסקנתו של מישהו ממשתתפי הסרט - מדענים, פסיכולוגים, חוקרים ומתנדבי הניסוי שנערך במיוחד בשביל הסרט - ולעומת זאת לגמרי ברור שהם כולם, כל אחד מזווית התבוננותו ועיסוקו, מנסים לבחון את הבעייתיות של העירום האנושי, החל במאפייניו הפיזיולוגיים וכלה באלה החברתיים. במרכז הסרט ניסוי שנערך במיוחד למענו, בניצוחו של פסיכולוג בשם ד"ר ג'ורג' פילדמן, שהוא מומחה באבולוציה של מערכות יחסים חברתיות ומיניות (!). במסגרתו הניסוי קובצו לבית אחד בלונדון למשך כשבוע שמונה מתנדבים, גברים ונשים, בגילים שונים ובעלי מקצועות ועיסוקים שונים (שוטר, סטודנט, מורה לבלט, עובדת במוזיאון וכן הלאה), שכולם ידעו מראש כי במסגרת הניסוי יידרשו לעירום מלא. השמונה הללו אכן מתפשטים במשך הניסוי, לפרקי זמן שונים, ומתבקשים למלא שורה של מטלות, בין אם כשהם עירומים ובין אם כשהם בוחנים את עמיתיהם העירומים. במהלך ביצוע המשימות בוחנים אותם הרבה מצלמות ואמצעי מדידה מדעיים שונים (מצלמות מעקב אחר תנועת עיניים, מדידות לחץ דם, סימני דחק פיזיולוגיים, סריקה ממוחשבת של הגוף וכן הלאה), לצד שאלונים שעליהם הם מתבקשים להשיב. בין היתר הם מתבקשים להתפשט לעיני עמיתים ולהפך - להתבונן במתפשטים, לבצע פעילויות שונות בעירום, להפשיט אחר, לצבוע אזורי גוף לפי הערכת מידת פרטיותם. לצד הניסוי בוחן הסרט בכלל את סוגיית העירום הפיזי האנושי, שראשיתו אובדן שיער הגוף בשלב אבולוציוני כלשהו (אל תהיו במתח: לפני כשלושה מיליון שנה) וסופו בימינו, בהקשרים מיניים וחברתיים של עירום ואפילו במשמעותם הפסיכולוגית של בגדים. פסיכולוגים, אנתרופולוגים ושאר מדענים מציגים מחקרים, תיאוריות והוכחות שונות המסבירות מתי, באיזה תהליך אבולוציוני ומדוע איבד האדם את שיער הגוף, למה זה טוב (המוח שלנו הכי גדול) ומה קשור בכך (התפתחות מערכת הקירור הטבעית, ההזעה), מתי התחלנו להתלבש ומדוע, ומה כל זה עשה למיניות, לחיזור האנושי ולנורמות חברתיות. בין היתר בוחנת האנתרופולוגית פרופ' נינה יבלונסקי את תיאוריית האבולוציה לפי העדפה מינית של דארווין. ד"ר מרקוס רנטלה מפינלנד מציג מחקרים שבדקו אם נשים באמת מעדיפות גברים פחות שעירים (כן, בתנאי שהם גם בנויים לתלפיות). ד"ר דיוויד ריד מציג את ממצאיו לגבי תזמון תהליך האבולוציה שהביא לאובדן שיער הגוף בעזרת "אילן יוחסין" שבנה ומחקרים שערך על כינים. פרופ' דן פסלר מדבר על הקשר בין חשיפה ודרגות עירום לבין מבוכה ובושה, שהן עניין אנושי ייחודי, הקשור בהבנת נורמות חברתיות. בסיומו של הסרט פוסעים כל שמונת האמיצים העירומים מהבית שבו שהו לצורך הניסוי אל הרחוב, שם הם נכנסים בזה אחר זה, לעיניהם המשתאות - והמתחמשות מיד במצלמות, כנהוג בימינו - של עוברים ושבים, לשתי מוניות ונעלמים אל אופק הקרדיטים. בניגוד אולי לציפיות (ודאי למשמע שם הסרט בעברית) ובנבדל מהאסוציאציות הקולנועיות הטבועות בכולנו למשמע המילה "עירום" - של אנשים יפים, גופות חטובים וחוויה אסתטית להפליא גם אם לעיתים עתירת סיליקון - העירום כאן אמנם מלא לגמרי, אבל גם ענייני לחלוטין ונטול כל זוהר. המתנדבים, המתפשטים כליל בסרט, רחוקים כולם משלמות פיזית, וזה בלשון המעטה. המצלמות כאן אינן מלטפות, אין עדשות מרככות, תאורה חומלת, סטיילינג מחניף, זוויות צילום מתחשבות, איפור שמטשטש פגמים או עריכה שכל מטרתה אסתטיקה. כאן האמת העירומה איננה מטבע לשון אלא מציאות שנבחנת ונבדקת. וכך הסרט, שמסקרן מראש מעצם הגדרתו, מתגלה כמעניין, מרחיב ידע ואופקים, ומאוד לא צפוי - הן בזכות הניסוי שבמרכזו ואופן התנהלותו, והן בחלק מהמחקרים המוצגים בו.
"חבל שאי אפשר ללכת עירומים", ערוץ 8 בכבלים, יום ג', 1.3, 19:25. הפקה של הורייזן ל-BBC. הפקה ובימוי: פול קינג; עריכה: ג'ון ווילסון, דייב מונק; קריינות: פול מק'גאן. אורך הסרט: 51 דקות

עוד על תרבות ובידור:

עולמי: פסטיבל מוזיקת עולם בהרצליה

ביקורת קולנוע: אומץ אמיתי

ביקורת תיאטרון: מנדרגולה

ביקורת ספר: מסעותי עם ורה

ביקורת קולנוע: נאום המלך