לקראת שידור: מוסר השילומים - סוף המסע

אורלי וילנאי וגיא מרוז החלו את המסע בעקבות כספים אבודים של ניצולי שואה באביב 2007. סרטם "מוסר השילומים" חשף את ערוותו של ממסד שהופקד על הטיפול בניצולי השואה והעלה לסדר היום, ביותר ממישור אחד, את היחס המחפיר שעמו נאלצים להתמודד מי שהתמודדו עם זוועות ורוע בלתי נתפסים, במדינה ובחברה שאמורות היו לעשות הכול כדי להקל את חייהם. בהמשך לסרט הראשון עשה צמד העיתונאים, שלא הרפה לאורך השנים מהנושא ומהטיפול בו, עוד שני סרטים - "מוסר השילומים: המלחמה נמשכת" ו"מוסר השילומים: חשבון פתוח" (בשלושתם אפשר לצפות באינטרנט באתר יס וואלה). עכשיו מגיע תורו של החלק הרביעי, "מוסר השילומים: סוף המסע", שיוקרן ביום א', 1.5, בערוץ יס דוקו בלוויין. וילנאי ומרוז, אמונים על העבודה העיתונאית הזאת ובקיאים בחומר, שומרים גם כאן על גישה ועל נימה ענייניות, ובצדק: העובדות מדברות בעד עצמן. מזעזעות, מביישות, מתסכלות, מעוררות זעם וחמלה וכאב כמות שהן, בלי שמישהו יזדקק לאיזושהי מניפולציה רגשית. זה היה נורא כשווילנאי ומרוז חשפו את הדברים לראשונה בעוצמה מרוכזת לפני ארבע שנים, וזה עדיין נורא ואיום. קצת פחות, אבל באמת רק קצת, מעט מאוד, מעט מדי. חייבים להשלים את השינוי, הם אומרים בפתח הסרט, ובהמשך תוהה הצופה הממוצע בינו לבינו, מה בעצם מעכב את כל הרשויות והגופים מהשלמת השינוי הזה עכשיו ומיד, משיפור מיידי באיכות חייהם של יותר מדי ניצולים שנאבקים וסובלים בגלל כל מיני סיבות שאף אחת מהן אינה משכנעת באמת בצדקתה. גם אחרי שב-2007 הוקמה ועדת חקירה ממלכתית לטיפול בנושא בראשות השופטת דליה דורנר וגם אחרי שהוועדה השלימה את עבודתה ופרסמה מסקנות, ביקורת נוקבת והמלצות ב-2008; גם אחרי שנעשו שינויים ברשות לזכויות ניצולי השואה באוצר; גם אחרי שבמספר גופים אחרים נעשה בדק בית; גם אחרי כל זה עדיין: כשליש מניצולי השואה שחיים בישראל הם עניים; עדיין אין רשימה אחת מרוכזת, מוצלבת ומסודרת של ניצולים; עדיין אין רשות אחת שתתאם בין הגופים השונים ואין תוכנית אב או יד מכוונת לטיפול בניצולים; עדיין יש כעשרה גופים שונים שאמורים לטפל בניצולים ובכספים המגיעים להם, ולכל אחד קריטריונים ותקציבים משלו ואין ביניהם אחידות, תקשורת או חילופי מידע; עדיין מדובר בנכסים בהיקף של מיליארדים שלא מגיעים לניצולים שזקוקים לכסף, שראויים לכסף, שמגיע להם; עדיין - ניצולים שמרביתם כבר קשישים נשחקים שוב ושוב תחת גלגלי הביורוקרטיה, מושפלים שוב ושוב, נאלצים להוכיח את סבלם ולשמוע תשובות מקוממות כמו למשל שלא עלו בשנה הנכונה ולכן אינם זכאים לקצבה. וילנאי ומרוז פורשים את תמונת הנתונים, עוברים מגוף לרשות וחוזר חלילה בניסיון הסיזיפי להבין איך אפשר לחלץ את המקלות התקועים בגלגלי הביורוקרטיה המתישה הזו וכיצד אפשר לנער את המערכת מספיק על מנת שתרפה מכל השרירות והאבסורד שפשו בה ובנהליה ותתחיל לעבוד למען האנשים, לא מולם ונגדם. ותוך כדי הם נכנסים לבתים, מקשיבים לאנשים מהשורה, לאנשים שהסתכלו לזוועה בעיניים ויכלו לה ועכשיו הם מבוישים ונזקקים במקום שאמור להיות ביתם החם. כך למשל, הם מביאים את סיפורה של רחל, ניצולת שואה שחיה בגפה - בעלה ובנה היחיד נפטרו לפני שנים - ואינה יוצאת מביתה בשל בריאותה הלקויה, שלא קיבלה קצבה מהרשות לניצולי שואה באוצר בגלל שלא עמדה בקריטריון שנת העלייה. לא היה לה כסף אפילו לטיפול שיניים נחוץ. כל פנייה שלה לכל גוף שאליו פנתה נדחתה, והיא נותרה בבדידותה ובמצוקתה. אחרי שהשניים פרסמו את סיפורה בעיתון התברר כי במשך 13 שנים קיבלה קצבה מגוף אחר (בעל קריטריונים אחרים - ועידת התביעות), קצבה שהופקדה בחשבון שהיא סברה כבר מזמן נסגר. הדואר שנשלח מהבנק לגביו הגיע לתיבת דואר שגם השכן שאסף ממנה את הדואר מת לפני שנים, ולכן לא היה לה מושג על קיומו. הטרגדיה האמיתית היא שבהיעדר רשות אחת או לפחות תיאום בין הגופים השונים איש לא ידע על כך ולכן איש לא הודיע לה, ובכל גוף שאליו פנתה לסיוע רק המשיכו להשיב את פניה ריקם, בזמן שבעצם עמד לרשותה כסף שהיה כה נחוץ לה, כסף שיכול היה להקל עד מאוד את סבלה. כן, עכשיו הוא נמצא, אבל על שנות הסבל הנוסף, המיותר, שום דבר לא יפצה. חובה לצפות, להזדעזע, להתבייש ולעשות משהו. ומהר.
"מוסר השילומים: סוף המסע", ערוץ יס-דוקו בלוויין, יום א', 1.5, 21:00. סרטם של אורלי וילנאי וגיא מרוז. תחקיר: רוני ליבנה; עורכת תוכן: מיכל הוכברג-עזרילביץ'; צלם ראשי: עמרי תקוע; עורך: אייל רובינשטיין. אורך הסרט: 55 דקות עוד ליום השואה:

יום השואה: פרויקטים ואירועים

ספר חדש: יערות אבודים

ספר חדש: תיק יאסי והשואה שהועלמה

למדריך למימוש הטבות רפואיות לניצולי שואה:

לחצו

להתנדבות לעזרה לניצולי שואה:

לחצו

לקהילת ניצולי שואה ודור שני:

לחצו