לקראת שידור: סזאר ריץ - האיש והמלון

שלמות, פאר, יוקרה אולטימטיבית, תענוג מפנק, סגנון חיים - אלה רק חלק מהמושגים שבהם משתמשים שלל מרואייני הסרט "סזאר ריץ - האיש והמלון" שיוקרן ביום א' (9.1) בערוץ 8 בכבלים, על מנת להגדיר את מהותו של מלון ריץ ואת מסורת השירות בו. את כל הקונספט הזה של מלונאות פאר, שמתנהלת כך עד היום, הגה, עיצב, יצר וביצע האיש שהעניק את שמו למלון - ושמו נהפך גם למטבע לשון באנגלית שפירושה סגנון יוקרתי, מפואר ומפנק - סזאר ריץ. ובניגוד לשימוש השגור בשמו, את סיפור חייו רב הפעלים יודעים רק מעטים. סזאר ריץ נולד ב-1850, הצעיר בין 13 אחים, למשפחה קשת יום בכפר שוויצרי קטן ששמו נידרוואלד, שהיה מנותק מהעולם כל חורף בגלל קשיי גישה למקום. בית המשפחה המקורי עדיין עומד בכפר, וגרה בו קרובת משפחה רחוקה הנהנית מהאמבטיות שהתקינה בבית הישן אלמנתו של ריץ, שנהגה לבלות שם כל קיץ אחרי מותו ואף נקברה בכפר לבקשתה. היא נפטרה בגיל 93, ב-1961, ולצדה נקברו לבקשתה שרידיו של בעלה, סזאר, ושל בנם רנה שמת בתאונה בגיל צעיר. כשהיה סזאר בן 15 הוא נשלח לבית ספר בקנטון ואליס, גורש ממנו במהרה, עבר לעיר בריג, שם התפרנס כמתלמד בבית מלון, אך גם ממנו פוטר בטענה שלעולם לא יהיה מלונאי. סדרת הכישלונות במולדתו הביאה את הנער בן ה-17 לחפש את עתידו במקום שנראה בעיניו כעיר העתיד - פריז. הוא הגיע לשם ב-1867 ועבד בביתן השוויצרי בתערוכה העולמית. הוא גם עבד במלון בכיכר האופרה, היה מצחצח נעליים, שליח ושוער בבית בושת, וכל זה לפני שקיבל משרת מלצר במסעדת יוקרה בעיר שעברה תהפוכות ושינויים חברתיים וסביבתיים גדולים. הסרט עוקב אחר התקדמותו של ריץ לפסגה לצד התהפוכות, המלחמות והשינויים בצרפת באותן שנים, משלב את הסיפור הפרטי בכללי ומדגים כיצד ידע ריץ לנצל הזדמנויות ומצבים. כך, למשל, ב-1871, כשהתחוללה מלחמת צרפת-פרוסיה, ניצל ריץ הזדמנות וסחר בבשר פילים שמתו באחד מגני העיר וכך צבר הון קטן. ב-1873, כשפריז נהפכה לזירת מאבק בין הקיסרות שהלכה ונסוגה לכוחות הרפובליקה העולים, הוא עקר לווינה ועבד בתערוכה העולמית שם. משם חזר לשוויץ והמשיך לאיטליה. ב-1877 עבר לדרום צרפת, לריביירה שרק החלה לפרוח כיעד תיירות שאותו גילו אריסטוקרטים אנגלים, שבעקבותיהם הגיעה גם שאר אצולת אירופה. באותה שנה, 1877, מונה למנהל הגרנד הוטל במונטה קרלו ובתוך שנה הביא להכפלת תפוסת המלון. אחרי שמגפת כולירה הבריחה מהאזור אורחים, הוא היה הראשון להנהיג סטנדרטים קשוחים של היגיינה וסניטציה במלון, כולל מים זורמים ושירותים בכל חדר. הוא גם זה שהנהיג את מורשת צוותי הניקיון הקפדניים במלונותיו. ב-1880 מונה במקביל למנהל מלון גרנד נשיונל בלוצרן, וחילק את השנה בין שני המלונות, לפי עונות פעילותם. באותה שנה גם פגש בשף אוגוסט סקופייה, שנהפך עם השנים לשותפו ולשף מלונותיו, וביחד הם עיצבו לא רק תפריטים ומנות, אלא חשוב מכך - חוללו מהפכה בתפיסת ניהול המטבח, מבנהו ודרך הבישול בו. הכללים של סקופייה, שהיו הבסיס לנהוג במטבחים עד היום, נגעו בכל, מאורך הסינר והמצנפת ועד למקום משטחי העבודה. סזאר ריץ היה דקדקן בלתי נלאה בפרטים וגם קשוב לנפש לקוחותיו העשירים והמשועממים. הוא הגה את רעיון ההפקות הגרנדיוזיות עד לפרט האחרון במלונותיו, ואת האירועים החברתיים הנחשבים והמסוגננים. האירוע רב הרושם הראשון שהפיק היה אירוסי הנסיכה קרולין מבורבון. הוא עצמו, אגב, התחתן בטקס צנוע בקאן, ב-1888, עם מארי לואיז בת ה-20 (הוא היה בן 37), בתו של קצב (וגם אחייניתה של בעלת מלון גרנד הוטל במונטה קרלו). אחרי שמיצב עצמו כמלונאי וכמנהל שכיר יחיד ומיוחד, צד את עינו של ברון עשיר שנהפך לשותפו לעסקים לאורך שנים, הברון פיפר, וגם נהפך לחביבו של הנסיך הבריטי אדוארד השביעי. ריץ קנה מלון בקאן, שניים בגרמניה והצטרף גם למלון סבוי בלונדון. ככה זה עבד: שישה חודשים בשנה היה בסבוי ושישה חודשים במלונות אחרים באירופה. קצב מסחרר ומתיש, ודאי בימים של טרום טיסות, מכוניות, טלפונים, אינטרנט, מייל וכל השאר. ב-1891 הקים את הגרנד הוטל ברומא, המלון הראשון שכולו לפי הקונספט שלו, ועל הדרך הגה את שירות החדרים ומיקום מעליות. חמש שנים אחר כך הקים בלונדון את סינדיקט ריץ, אם תרצו - חברת התיירות הבינלאומית הראשונה. את הסבוי עזב מרצונו לפי הגרסה הרשמית, ופוטר לפי גרסה לא רשמית המתבררת בסרט, בשל אי סדרים כספיים שהושתקו כי הוא, איך לומר, ידע יותר מדי על הרומן שניהל בחדרי מלונו הנסיך אדוארד, יורש העצר, עם השחקנית לילי לנגטרי. ב-1898 נערכה הפתיחה החגיגית של הריץ פריז, אותו הקים למרות התנגדות ראשי החברה שלו. הכול עוצב שם לפי הנחיותיו וטעמו, משלל פריטי הריהוט ועד אחרונת הצלחות. לא היה בן אצולה או מישהו שהיה משהו שהוזמן ולא בא לפתיחה. בעליו של המלון היום הוא מוחמד אל-פאייד, שזוכר את עצמו מגיע למקום כנצר למשפחת מלונאים מצרית בגיל 12, יחד עם סבו, מתפעל עד אין קץ ואומר לסבו, "יום אחד המלון הזה יהיה שלי". אבל מאחורי האיש שידע לקרוא ולנחש את גחמותיהם ומשאלותיהם הכמוסות של האצילים, העשירים והנובורישים, התקיים כל העת אדם בודד שבקושי התראה עם אשתו ועם שני בניו בין 12 המלונות שניהל בחמש מדינות, אדם קפדן ופדנטי, אובססיבי לניקיון, גנדרן לא קטן שהתבייש במוצאו, חשב שהוא מכוער והיה חדור שאפתנות אין קץ. וככל הנראה, הרבה מעבר לזה, כפי שהתברר בדיעבד. אחרי מותה של המלכה ויקטוריה ב-1901 הוא הופקד על תכנון מסיבות ההכתרה של מקורבו הנסיך אדוארד, שנועדו להיערך ב-1902. אלא שימים ספורים לפני הטקס לקה הנסיך בדלקת תוספתן והטקס ומסיבותיו נדחו. ריץ התמוטט זמנית. הוא שב והתאושש, אך כעבור חודשים ספורים לקה בדיכאון וסבל מהזיות. אשתו לקחה אותו לריביירה, להחלים. אבל ריץ לא החלים. להפך, מצבו החמיר. בשקט בשקט הועברו מושכות הניהול של המלון שנשא את שמו לידי אחרים, וב-1911 שמו אף הושמט מרשימת המנהלים. האיש כאילו התאייד, אבל המלון, תורת המלונאות ותפיסת עולמו המשיכו וממשיכים להתקיים. ב-1914 אושפז ריץ בסנטוריום ליד לוצרן, לאחר שאיבד כמעט כל קשר עם המציאות. במושגים של היום הוא סבל מהפרעה דו-קוטבית קשה. אז הטיפול לא היה כפי שהוא היום וגם לא האבחון, שבמקרה שלו הגיע כנראה מאוחר, אולי מאוחר מדי. הנסיבות לא ברורות, המסמכים הושמדו.
"סזאר ריץ - האיש והמלון", ערוץ 8 בכבלים, יום א', 9.1, 22:00. סרטו של פרנק גרבלי; הפקה של הטלוויזיה השוויצרית. אורך הסרט: 53 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: גן הדובדבנים

ביקורת קולנוע: עוד אני הולך

ביקורת ספר: בבטן הלווייתן

ביקורת תיאטרון: סונטת קרויצר

ביקורת קולנוע: התפרצות X