לקראת שידור: קול אנשי הדממה

13 שנים אחרי אסון השייטת ב-1997, שבו נהרגו 12 מלוחמי שייטת 13 שיצאו למבצע חשאי על אדמת לבנון, חוזר גדי סוקניק לפרשה, לוועדות החקירה שקמו בעקבותיה ולשאלות שנותרו מאז ועד היום ללא מענה חד משמעי, בסרטו "קול אנשי הדממה" שיוקרן במוצאי שבת (1.1) בערוץ 10. בכך חוזר סוקניק לא רק לשורשיו הצבאיים (הוא עצמו שירת בשייטת 13), אלא גם לשורשיו העיתונאיים ככתב חוקר. אסון השייטת שאירע בשנת 1997 נצרב עמוק בתודעה הקולקטיבית הישראלית, היה ונותר מכה קשה בבטן הרכה של הישראליות היפה בלי מרכאות, זו של מצוינות והקרבה וערכים. סוקניק חוזר בסרטו אל האירועים עצמם ואל מה שבא בעקבותיהם. הוא משרטט את מתווה הפעולה שאמורה הייתה להיערך, עוקב אחרי המבצע משלב הלבטים והדיונים של מקבלי ההחלטות דרך היציאה למבצע, נקודת השתבשותו ועד לסיומו של מבצע החילוץ. בהמשך הוא עוקב אחרי עבודתן של ועדות חקירה שונות שהוקמו ואחר מסקנותיהן, משווה, מעמת ובוחן את הניסיונות לפענח מה באמת אירע והשתבש שם. סוקניק מציב שאלות ומציג מרואיינים המציבים אותן, מציג את התשובות שניתנו, החל בוועדה הראשונה שהוקמה מיד לאחר המבצע בראשות האלוף במילואים גבי אופיר ועד לזו האחרונה שהוקמה השנה, אחרי שמנהיג החיזבאללה, חסן נסראללה, הציג צילומי מזל"ט מאז אשר לטענתו נפלו בידי החיזבאללה לפני הפעולה ואפשרו לארגון להציב ללוחמים מארב קטלני. הגילוי החדש של הסרט, כפי שהוא שב ומדגיש מספר פעמים במהלכו, הוא טענתו של שי ברוש, מפקד השייטת לשעבר ששימש כראש מספן מודיעין בחיל הים בעת האסון. ברוש טוען כי ייתכן שהאסון הוא תוצאה של התפוצצות מטעני נפץ פגומים שבהם צוידו הלוחמים, מטענים שהם היו אמורים להטמין ביעד הפעולה ולא היו אמורים להתפוצץ כלל בעת נשיאתם, אפילו לא מפגיעת כדור.


הסרט מדגיש את העובדה כי גם מי שלימים היה הרמטכ"ל, משה (בוגי) יעלון העלה בשעתו את האפשרות הזו, מציג עובדות שמציבות סימני שאלה ביחס לאותם מטענים ומעלה את חילוקי הדעות באשר לשניים מבין שלושת המטענים. לגבי השלישי, מדגיש הסרט, אין ויכוח: הוא התפוצץ וגרם בעצם למותם של לוחמים מאש כוחותינו. המסקנה המרכזית של הסרט היא שאכן יש מקום ויש צורך לבדוק ולברר עד הסוף את כל השאלות הנוגעות לסוגיית המטענים שנשאו הלוחמים ומה באמת קרה איתם. אבל לצד זה, אין אפשרות לשלול לחלוטין הסברים אחרים לאסון שניתנו לו בעבר בגרסאות רשמיות ופחות רשמיות שונות. בסרט מתראיינים נושאי תפקידים בכירים דאז - הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק, שר הביטחון יצחק מרדכי, מפקדי חיל הים והאוויר, ראשי ועדות חקירה וכיוצא באלה, ולצדם לוחמים ובני משפחות הנופלים, שהפצע הפעור והלא פתור צורב בנפשם מדי יום ביומו כבר 13 שנה. מהבחינה הוויזואלית לוקה הסרט בחסר, ולמרות שהאילוצים הנובעים מעצם טיבה של היחידה והפרשה בה מדובר ברורים, אפשר היה לצפות לפתרונות מעט יותר מעניינים ויצירתיים. כך למשל ריבוי הפעמים שבהם מוקרן מה שאמור להיות הליך הרכבת מטען חבלה (בכל פעם בליווי קריינות אחרת), פוגם ברושם התיעודי-אותנטי שאמור להיווצר. הסרט לא רק חוזר ומאיר פרשה שראוי לזכור, לדעת ולחקור, הוא גם "עושה סדר" בדברים בצורה בהירה וברורה. לצד השחזור והסקירה, הצבת השאלות וחידודן, הוא מנסה גם לתת את זכות הדיבור לכל הצדדים הנוגעים בדבר. אלא שכל זה מסתכם בעצם בסוג של כתבת תחקיר חדשותית ארוכה מהרגיל, כזו שאולי חורגת ממגבלות יומן חדשות שבועי ולכן אולי מקומה במסגרת תוכנית תחקירים מסוג "המקור" או "עובדה", ולא ממש בסרט דוקומנטרי, כפי שהוא מוגדר (ולכן גם עומד בפני עצמו). בסך הכול, רוב הזמן אלה "ראשים מדברים", החומר הקלאסי שממנו מורכבות כתבות חדשות.
"קול אנשי הדממה" - האמת מאחורי אסון השייטת, ערוץ 10, יום שבת, 1.1, 21:00. סרטו של גדי סוקניק. עורך ראשי: איתי דנקנר; בימוי: שיר קופליס; עריכה ותחקיר: שיר קופליס, רונן בראטן, אוהד כהן; הפקה: קונץ הפקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: סונטת קרויצר

ביקורת קולנוע: התפרצות X

ביקורת ספר: תור הברזל

ביקורת תיאטרון: כוכב יאיר

ביקורת קולנוע: המפקח בלאמי

ביקורת ספר: דקה דומייה