לקראת שידור: קפיטליזם: סיפור אהבה

השבוע נערך בערוץ יס דוקו בלוויין ספיישל סרטים של מייקל מור, הדוקומנטריסט האמריקני המוכשר והנשכן. במסגרתו, יוקרן ביום ה' (11.11) סרטו "קפיטליזם: סיפור אהבה" שיצא בשנה שעברה ושבו בוחן מור את הסיבות ואת השורשים למשבר הכלכלי שפקד-פוקד את ארצות הברית בשלוש השנים האחרונות, ששיאו היה בשנת 2008, בקריסת בנקים למשכנתאות, בתי השקעות ותעשיית הרכב. בסרט מאיר העיניים ומעורר המחשבה בוחן מור, בנו של מי שעבד 33 שנים במפעל המכוניות של ג'נרל מוטורס, בן המעמד הבינוני האמיתי שהיה באמריקה והולך ונעלם, מה קרה לשיטה הקפיטליסטית, זו שפעם הצמיחה וביססה את מעמד הביניים והיום כותשת אותו עד דק. מור בוחן את מושג הקפיטליזם, את מה שהיה וסימל ואת מה שנהפך להיות כיום. מור, קולנוען מאוד אפקטיבי וחד מבע, פותח את הסרט בקטע ישן מתוך סרט של מפעלות אנציקלופדיה בריטניקה, המתאר בקצרה את עלייתה ונפילתה של רומא העתיקה. בתוך הסרט הוא משלב בפלאשים קצרים תמונות אמריקניות מהמאה ה-20 ועד היום, וההקבלה ברורה וחדה. מור הולך בעקבות שביל הבתים המעוקלים אל משבר המשכנתאות, אל הרכושנות ואל תאוות הבצע של בעלי האמצעים, שלאורך שנים הצליחו להשתיק את מרבית האוכלוסייה הנרמסת ונגזלת ולאחז את עיניה כי מוטב לה לשתוק, כי זו השיטה שלפיה אולי כל אחד יהיה באחד הימים עשיר כמוהם. שטות ורעות רוח. הוא חוזר ומסמן ניצני קושי עוד בימי קרטר, אבל מי הקשיב? בעלי המאה היו בעלי הדעה, והם הושיבו בבית הלבן את רונלד רייגן, שעל פי מור סייע בידם להתעשר בלי גבולות ולשעבד את המדינה לצורכיהם. מור לא מאשים בעלמא. הוא מסביר ומדגים ומפרט איך בעצם המעצמה הגדולה בתבל התנהלה כמו חברה בוול סטריט ומשם, מהמקום שבו מחפשים כל הזמן רק רווחים לטווח קצר, החלה הנפילה הגדולה. שם החלה גם קריסתה של תעשיית הרכב האמריקנית, ובתקופה ההיא היה שכר המנהלים בארצות הברית גבוה ב-649 אחוזים משכרו של עובד ממוצע.


מור לא עוצר. הוא מפרט קשרי הון שלטון, למשל בכירי ממשל שבאו מוול סטריט ו/או הלכו לשם, למשל תאוות בצע בלתי מרוסנת שהביאה לקיצוץ במס על הכנסות גבוהות (לעשירים בלבד), למשל בהפרטת שירותים שונים, כמו מתקן כליאה פרטי לנוער, שאליו נשלחו עשרות בני נוער בלא סיבה ממשית רק כדי לשלשל עוד כסף לכיסי היזמים. הוא מראה איך אחוז אחד מהאוכלוסייה נהפך לעשיר כקורח בעוד מצבם של כל השאר הולך ומחמיר; הוא מדבר על מסעי ההפחדה הפוליטיים מפני סוציאליזם, כשמנגד הקפיטליזם הפרוע מביס בעצם את הדמוקרטיה; הוא הולך לנסות לברר מהי "נגזרת" כדוגמה לשלל המונחים הסתומים שמוכרים לנו אנשי הפיננסים למיניהם ומגלה שזה עוד אחד מהמושגים החמקמקים במשפחת ה"מוצרים הפיננסיים" שאיש אינו מסוגל להסביר באמת או להדגים מהו באופן מוחשי, אבל בטוח שזה סוג של הימור. הוא מוקיע בכלל את וול סטריט כקזינו מטורף, שכמו כל תחום הימורים אחר הצמיח גם לא מעט מזימות, סוגים שונים של מעשי שוד ועושק במסגרת החוק ומחוצה לו, וגל פשיעה של צווארון לבן. את המשבר, שהגיע לשיא ב-2008, הוא מנתח בעזרת מומחה כסכר שקרס אחרי שנים שנבעו בו סדקים שאיש לא עצר לבדוק או לתקן. והוא בוחן גם מה שקרה וקורה מאז: לאן נעלם הכסף, מה עלה בגורל ראשי כל הבנקים להשקעות שהשתוללו, מה עמד מאחורי תוכניות הצלה ושיקום שונות ומה עלה בגורלן, ומה המשמעות שהייתה ויש לבחירת אובמה לנשיאות במצב הזה. "הקפיטליזם הוא רשע", טוען מור לקראת סופו של הסרט ומתכוון ודאי לקפיטליזם בצורתו הנוכחית. "צריך להמיר אותו במשהו שהוא טוב לכולם, וזו הדמוקרטיה". מור, אפשר להיות בטוחים, לא ירפה ולא ישתוק עד שיתחולל שינוי של ממש. כמו שהוא אומר, "אני מסרב לחיות במדינה כזאת - ואני לא עוזב".
"קפיטליזם: סיפור אהבה", ערוץ יס דוקו בלוויין, יום ה', 11.11, 22:00. תסריט ובימוי: מייקל מור; הפקה: מייקל מור, אנה מור; מוזיקה: ג'ף גיבס; צילום: דניאל מרצ'ינו, ג'יימי רוי. 127 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: חדר

ביקורת תיאטרון: וויצק

ביקורת קולנוע: גנב עירוני

ביקורת ספר: אדום החזה

ביקורת תיאטרון: רביזור