מדריך חדש: לרזות בחוכמה!

"לרזות בחוכמה!" איננו עוד מדריך דיאטה, קובעת בנחרצות המחברת שלו, פרופ' אילנה בלום, מומחית לרפואה פנימית ואנדוקרינולוגיה. זהו ספר על הרזיה וההבדל, לדבריה, מהותי: "זה לא סתם עוד ספר דיאטה שאומר תאכלו שני מלפפונים בבוקר, עגבנייה בצהריים וכן הלאה. זה לא ספר שאומר תעשו ככה או אל תעשו ככה. זה ספר שמסביר תהליכים, שנותן מבט כולל על תרופות, ניתוחים, טיפולים ומה שמכונה טיפול ב'רפואה טבעית'. הספר מציג סיבות להשמנה, מסביר למה זה קורה ומדוע במקרים מסוימים אי אפשר לשמור על משקל. "עוד מסביר הספר מי נתקע בהרזיה ולמה, מהו הפרופיל הפסיכולוגי של שמנים ואיך אפשר לנבא אם אדם ייכשל בהרזיה. יש גם התייחסות להשפעת אוכל על תפקודים קוגניטיביים ונפשיים ועוד שורה של נושאים שעוסקים בהרזיה, במשקל ובאוכל. וכתוצר לוואי של אלה יש גם המלצות דיאטה לבעלי פרופיל ביוכימי שונה, והמתכונים בספר הם של דיאטנית, לא שלי. אני בשלנית גרועה", מגחכת פרופ' בלום. זהו אכן ספר שונה וחריג בנוף הספרים העוסקים בהרזיה, במשקל, באוכל ובדיאטות. הגרפיקה מינימליסטית, אין תצלומי מאכלים או איורים הומוריסטיים ואחרים, הפרקים ממוקדים ומובנים, ההסברים ממצים, ישירים ולא מתחכמים. התחושה בעיון ובקריאה היא כמו בסוג של ספר לימוד. פרופ' בלום, המספרת כי החליטה לכתוב את הספר בעקבות פנייה אליה (מההוצאה) וכאמצעי להסביר לכל המעוניינים והפונים - גם אליה - סוגיות בנושא, מצהירה כי בהחלט מדובר ב"ספר שנחוצה מידה מינימאלית של אינטליגנציה בסיסית ומינימום השכלה כדי לקרוא אותו. וזה לא ספר שמצריך קריאה ברצף. למרות שפרק אחד מוביל לשני, אפשר בהחלט לקרוא אותו פרק-פרק, לפי העניין באותו רגע". בין הדברים שפרופ' בלום עוסקת בהם בספר נמצא הקשר שבין אוכל ומתח ולחץ נפשי, בין אוכל ומצב רוח. "בחברה שלנו, חברת השפע, רוב הסיבות לאכילה הן נפשיות. אני מביאה בספר מחקר של מסטרנטית שלי, ליאורה חוברה, ששאלה מאה אנשים צעירים ובריאים, גברים ונשים, מדוע הם אוכלים. התברר שרק גברים צעירים ורזים אמרו שהם אוכלים כשהם רעבים. היתר אמרו שהם אוכלים משעמום, כי בא להם משהו מול הטלוויזיה בערב, כי הם עצבניים, מדוכאים - כל מיני סיבות שלא היו רעב. "לחץ - למעט לחץ קיצוני לגמרי, שגורם לדיכוי תיאבון - משמין. לחץ יומיומי גורם להשמנה כי הוא גורם להפרשת הורמונים שגורמים להשמנה, למשל קורטיזול, ואז אנחנו רואים את הבטן הנשפכת הזאת אצל גברים לדוגמה. או אותם אנשים שהייתה להם ילדות קשה, רווית מתחים, למשל בגלל גירושים של הורים או סיבה אחרת, ילדים כאלה יגדלו להיות מבוגרים שמנים. גם מי שנולדו פגים, במשקל נמוך, עלולים להיות מבוגרים שמנים, כי הפג מפענח את מצבו כמצב דחק".


פרופ' בלום מסכימה עם ההגדרה של השמנת יתר כמגיפת המאה הנוכחית, אבל סבורה שמתחילים להתמודד איתה "די יפה". מנגד היא סבורה שאין מקום להתעסק יתר על המידה באוכל ובהרזיה. "כשהעיסוק באוכל הופך למטרד אז בין כה וכה אי אפשר לשמור על משטר כזה. צריך להתעסק באוכל בצורה שמתאימה לחיים שלנו. למשל, כשרוצים לרזות, לבנות על אוכל שבאמת אפשר לאכול גם בעבודה, במשרד. כאלה הם גם המתכונים בספר. או פעילות גופנית - מומלץ לעשות לפחות שלוש פעמים בשבוע, 30 דקות. אבל חשוב להדגיש שפעילות גופנית בלבד, ללא שינוי בהרגלי אכילה, לא תביא להרזיה. ובכל מקרה, לא צריך להיות פנאטי". כמות המלל שנשפכה במשך השנים בנושא דיאטות למיניהן ויעילותן דומה ודאי למספר הקילוגרמים שאנשים השילו וספחו בחזרה באותו זמן. פרופ' בלום אמנם מסכימה עם הטענה הבסיסית הגורסת כי בסופו של דבר כל דיאטה היא עניין של חשבון קלורי פשוט - כמה מכניסים לעומת כמה מוציאים, אבל לדבריה, "אם דיאטה לא מתאימה לבן אדם, היא לא תעבוד. חשוב להתאים דיאטה למבנה הביוכימי של האדם, למה שנוח לו ומתאים לסגנון חייו. הגוף מאוד חכם ויודע להתגבר על שטויות. וכשאדם מוצא את הדיאטה שמתאימה לו ונוח לו איתה לאורך זמן והוא בריא, אז זה טוב". פרופ' בלום מזהירה גם מפני כניסה לכל מיני פרויקטים שאפתניים, ממוקדים ובדרך כלל קצרי מועד של הרזיה, בנוסח "מרזים לקראת החתונה". "מי שעושה את זה צריכה לקחת בחשבון שאחר כך היא תשמין פי שניים בחזרה. וזה נכון לא רק לגבי האמא של החתן והכלה, זה נכון גם לגבי כלות. וחתנים. יש מחקר אמריקני שהראה שברגע שממסדים קשר רומנטי לוהט ומתחתנים, שני בני הזוג משמינים". בספר מסבירה פרופ' בלום איך לחשב כמה קלוריות צריך להכניס לעומת כמה מוציאים על מנת לרזות, היא מסבירה אודות מדד מסת הגוף, גורמים שונים שעוצרים מהלך ירידה במשקל, השפעה של תרופות ושינויים הורמונאליים על הגוף ועל גורמים פסיכולוגיים, למשל עצם המודעות למה אנחנו אוכלים באמת במשך יום לעומת מספר הקלוריות שאנחנו שורפים. בין השאר היא מציגה מחקר על מודעות אנשים למה שהם באמת מכניסים לגוף במשך יום, והתוצאות מאלפות. לא תאמינו כמה אוכלים מי שמשוכנעים שהם לא אכלו כלום כל היום. לבני הגיל המבוגר יותר יש לפרופ' בלום כמה בשורות שוודאי ישמחו רבים ובעיקר רבות: "יש גילים שבהם מוטב להיות שמנמן, וזה בעיקר אחרי גיל המעבר, ובספר זה מודגש. מי שבקבוצת הגיל הזו והוא או היא שמנמנים - שלא ירזו. אני מדברת על מי שמדד מסת הגוף שלו, ה-BMI שלו הוא 26, 27, עד 28. אנשים אלה לא צריכים לרזות כי לרקמת השומן יש אז תפקיד חשוב, בעיקר אצל נשים. זה שהן שמנמנות זה רק לטובתן - זה טוב לעור, לעצמות, לכול. נשים כאלה נראות טוב יותר מבנות גילן שעברו ניתוחים פלסטיים".
"לרזות בחוכמה!", מאת פרופ' אילנה בלום (בהשתתפות רינה ליפה, B.Sc). הוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים, 192 עמודים

עוד על דיאטה והרזיה:

רוצים לרדת במשקל? תתחילו לאכול

שני ספרי דיאטה חדשים

עוברים לתזונת חורף: טיפים ותפריט

ספר חדש: 365 יום בלי תירוצים

יוצאים לחופשה, שומרים על הגזרה

להתייעצות עם מומחי מוטק'ה:

פורום דיאטה, תזונה נכונה, הרזיה