מה חולמים הדובים

"חלומות של דובים". צילומים: זיו שדה

לסרטה של אורלי בויום שיוקרן ביום ד' (12.6) בערוץ יס דוקו בלוויין קוראים "חלומות של דובים". דובים הוא הכינוי המקובל בקהילה, שבו מכנים עצמם שניים מגיבורי הסרט, להומוסקסואלים בעלי משקל יתר. שני גיבוריו האחרים של הסרט אינם דובים בהגדרה המשקלית, הם זוג הומוסקסואלים שחיים ביחד, ששם שניהם מוטי ועל כן הם מכונים "מוטי הגדול" (כי הוא מאוד גבוה וגם המבוגר בין השניים) ו"מוטי הקטן". לכל הארבעה יש, כמו לכל אחד, חלומות - גדולים וקטנים - שעל אחדים מהם הארבעה מדברים בסרט, אם כי לא מדובר בחלומות מזן "חלום חיים", אלא יותר בשאיפות, ברצונות ובמטרות. יש בין הארבעה הכרות (ברמות שונות), כולם חריגים במובן כלשהו בתוך הקהילה שלהם ולכולם יש חלומות, אבל שם הסרט מעט מטעה.

כך או כך, מדובר כאמור בארבעה גיבורים שמוצגים בקצרה בזה אחר זה בפתח הסרט, אשר בהמשך עוקב לסירוגין אחרי כולם: פז גן-אור, דניאל גרמן (שניהם בעלי משקל יתר), מוטי קריסטל ("הגדול") ומוטי אמוש ("הקטן"). פז מרבה להתעסק באוכל בסרט, דניאל - להתחפש בתחפושות דראג; מוטי ומוטי חיים ביחד ומטפלים בעדת כלבים. דניאל מסביר ש"דובים זה אנשים שכאילו קצת יותר גדולים, להבדיל מאנשים רגילים בקהילה, ולא חלקים - עם פרווה, כמוני". הוא הולך לשיעורי ריקודים סלוניים והמדריכה, טניה, נוזפת בו שוב ושוב על משקלו העודף הרב: "תחשוב על עצמך, זה עניין של חיים ומוות". פז מספר ש"פה בארץ לא מסתכלים עלי, אבל בערב דובים וצ'ייסרים - שזה רזים שנמשכים לגדולים - בריגה, כן התחילו איתי".

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

פז מספר על נתק מאביו, שהכה אותו בילדותו, דניאל מתקשה להיפרד מהכלבה המזדקנת שהוא מטפל בה, מוטי הגדול רוטן על כך שמוטי הקטן יוצא עם חברים בעוד הוא נשאר בבית. הסרט מספק הצצה לארבעה סיפורי חיים עצובים, אבל בעיני זוהי הצצה מרפרפת בלבד. גם בסיום לא הבנתי מה בדיוק רצתה בויום להגיד בסרט הזה. נותרתי בתחושה שארבעה אנשים עם סיפורים עצובים הרשו לצופים להציץ להם קצת לחיים, ללא סיבה או כוונה מיוחדת (כמו, למשל, חלום שהוגשם). הדובים המשיכו להיות דובים, המוטים המשיכו בשגרת חייהם.

"חלומות של דובים", ערוץ יס דוקו בלוויין, יום ד', 12.6, 21:00. תסריט: אורלי בויום, ארז לאופר; בימוי: אורלי בויום; צילום: יאיר שגיא, דרור לבנדיגר, אורלי בויום; עריכה: ארז לאופר; מוזיקה מקורית: רן בגנו; הפקה: ארי דוידוביץ'. אורך הסרט: כשעה