מה שהפרקליט עשה בכלא

ג'ון גרישם חוזר, ובכיף. מלקולם בניסטר, גיבור ספרו החדש בעברית, "הסחטן", הוא עורך דין כבן 40 מווירג'יניה, המרצה עונש מאסר של עשר שנים במתקן כליאה באבטחה נמוכה במרילנד. בניסטר יושב כבר חמש שנים על הלבנת הון - שהוא כמובן הסתבך בה בלא ידיעתו ונענש בחומרה בגלל משחקי כוח פוליטיים (למען יראו וייראו), כי בסך הכול עבד במשרד קטן ששום דבר מסעיר או זוהר לא קרה בו עד להסתבכות המקרית הזו (התיק השמן והמפתה הגיע מחבר שעבד בחברה גדולה וידועה).

במהלך שנותיו בכלא אשתו ואם בנו התגרשה ממנו (ונישאה בשנית), את בנו הוא כלל אינו רואה, אביו - שוטר בפנסיה - מבקר אותו לשעה פעם בחודש, ואת רוב זמנו הוא מעביר בניהול ספריית הכלא ובהענקת סיוע משפטי לחבריו האסירים, למרות שרשמית, רישיונו לעריכת דין נשלל.

כך נפתח המותחן המשפטי החדש של גרישם, שמסופר בחלקו בגוף ראשון, מפיו של בניסטר, ובמקביל גם בגוף שלישי, בשני מסלולים שאחד מהם עוקב תמיד אחרי הגיבור המרכזי והשני אחרי שאר גיבורי העלילה, שכולם מתלכדים בסופו של דבר לתסבוכת אחת גדולה ומרתקת. בנבדל ממותחנים רבים אחרים של גרישם, זירת התככים והתסבוכות הפעם איננה אולם בית משפט או משרדו של פרקליט כזה או אחר שעושה את עבודתו (ובדרך כלל גם מעבר לה). הפעם מדובר בפרקליט שעל פי ההגדרות היבשות אינו מורשה עוד לעסוק במשפטים, בעבריין מורשע שמוצא דרך משפטית מבריקה לא רק להשתחרר מהכלא, אלא גם לשפר עמדות אישיות בתוך כך, וכבונוס מיוחד גם לדפוק את המערכת.

הוו שעליו תולה בניסטר את יהבו הוא "סעיף 35" לחוק הפרוצדורה הפלילית הפדרלית בארצות הברית, סעיף שלרובנו (ואני מהמרת שגם למרבית האמריקנים) אין מושג לגביו. בקיצור, זהו סעיף בחוק המאפשר להפחית ממאסרו של אסיר המצליח לפענח פשע אחר (שאינו לא קשור בו ובמאסרו) שהאף.בי.איי מעוניין בפתרונו. תזכרו את זה - וזה לא ספוילר.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

אלא שזה כמובן ממש לא סוף הסיפור, אלא רק תחילתה של סחרחרת אירועים, מזימות ותככים, שגרישם מדהיר בה את העלילה בקצב מהיר, כמו מסע ברכבת הרים. גרישם במיטבו כאן - רוקם עלילה רבת תפניות והפתעות שנטועה במציאות (סעיף 35, אמרנו?), אבל מעיפה את הגיבורים למחוזות לגמרי לא צפויים. זאת ועוד: הפעם, בנבדל מחלק לא קטן (ובעצם - גדול מדי) של ספריו, הסיפור אינו נוטף צדקנות מעיקה ואינו חותר ללמד את הקורא מוסר השכל מוסרני כלשהו.

"הסחטן" הוא פשוט מותחן מבדר בכיף ובכוונה להיות בדיוק כזה. הוא מהנה, מפתיע, משעשע, מלוטש, מהודק וקריא מאוד. ניכר (גם בלי לקרוא את הערת המחבר בסוף) שגרישם נהנה בכתיבה, ובמקרה שלפנינו - זה מיתרגם להנאה בקריאה.

שורה תחתונה: מותחן קליל בכיף, מתאים בול לחופשת הפסח שתכף מגיעה.

"הסחטן", מאת ג'ון גרישם. תרגום מאנגלית:כנרת היגינס דוידי. 364 עמודים, מודן הוצאה לאור

עוד על ספרים:

גיבורות של נייר

גבר הולך לאיבוד

אישה אחת ברחה 

בעלה הטריף אותה