מועדון הספר הטוב: ראיון עם אלי עמיר

ספרו החדש של אלי עמיר,
"מה שנשאר",
נולד כדבריו "בגלל הפער הרגשי בין הגיל הכרונולוגי לגיל הפנימי. וגם בגלל שאלה שהעסיקה אותי - מתי אדם עושה חשבון נפש אמיתי במה נכשל ובמה הצליח בחייו, ומה היה משנה בהם. מתי עושים כזה חשבון נפש? לא ביום הכיפורים, לא כשהחיים רצים, אז זו רק אולי מחשבה קטנה, לא מעמיקה. הגעתי למסקנה שבטראומה, במשבר גדול כמו מחלה למשל, אז עושים חשבון נפש אמיתי". וזה בדיוק מה שקורה לגיבור הספר, דניאל דרורי, איש עסקים מצליח, שפתאום באמצע החיים חוטף התקף לב. "בגיל 56 הוא מקבל התקף לב ומקורקע במחלקה הקרדיולוגית בהדסה, וזה מחייב אותו לחשוב על חייו", מסביר עמיר. חבריו לחדר בבית החולים "הם כולם מראות אחד של השני. זה ספר של מראות". כל אחד שם עורך חשבון נפש משלו, מקשיב ומשקף את האחר. "ואז דניאל מספר הרבה על עצמו, על משפחתו, על חבריו, על עבודתו, והדבר המשמעותי מכול - על שתי האהבות הגדולות שלו, אביגיל, ועל ראשית האהבה לאשתו ניצה, על עשר השנים הראשונות שלהם שבהן הייתה להם אהבה יפה. פתאום הוא רואה שהכול דהה והוא שואל את עצמו שאלות. למה האהבה הזו לא שורדת כל החיים, למה היא נשמטת לרצפה ואנחנו לא טורחים להרים אותה".
אין אהבות ששורדות?
"יש מקרים נדירים שבהם כן, אבל בדרך כלל אהבות משתנות. לא דומה אהבה בגיל הנעורים לאהבה בגיל הבשלות. אהבות משתנות, אנחנו משתנים. דגשים ביחסי קירבה בין אישה לגבר משתנים".
ולא אחת, אנשים בקשר שני ושלישי משלמים את מחיר הצלקות שהותירו אהבות קודמות.
"אין ספק. האישיות מתעצבת מסך כול ההתנסויות של אדם. אם הוא התנסה בכאב, או להפך - ביפה, זה מתבטא במערכת יחסים חדשה, שבה הלוח לא חלק. התנסויות עבר משפיעות ויש להן מקום, ולפעמים משלמים מחיר של טראומות וכאבים קודמים. וגם של אהבות".



כחלק מחשבון הנפש של דניאל בספר, הוא גם שואל את עצמו מה היה אולי עושה אחרת, מבקש לתקן טעויות עבר. אבל האם החשבון בגיל מבוגר ובשל של טעויות שנעשו בגיל צעיר ולא מנוסה הוא חשבון הוגן?
"היא הנותנת. ולכן רוב האנשים אומרים שהיו עושים אותו הדבר. אבל אני חושב שזה שטויות במיץ. אם אנשים היו עושים חשבון אמיץ, הם היו מגלים שהיו עושים הרבה דברים אחרת. הבעיה היא שהחיים הם לא סיפור. אני כתבתי לספר הזה 22 טיוטות. אבל בחיים כותבים ישר על נקי, אין למחוק ואין טיוטות. "אני חושב שכל אחד היה משנה משהו. אני, למשל, לא הייתי לומד מה שלמדתי באוניברסיטה, אלא משהו אחר, ולא הייתי עוסק במחצית מהעבודות שעשיתי. גם את מקום מגוריי הייתי משנה, ועוד דברים. יש דברים שאפשר לשנות ואחרים שלא. ומה שאתה יכול לשנות - תשנה".
לא אחת כשמכה בנו טראומה כלשהי, כולנו עוצרים לחשבון נפש רגעי, שלא אחת מלווה גם בהבטחות לשינוי, אשר בדרך כלל מתפוגגות כעבור זמן.
"לימדתי את עצמי שאם אני מעריך מישהו אני אומר לו את זה ולא אשמור בבטן ואשאר בסוף עם בטן מלאה. אבל כן, במצבים האלה לומדים משהו, אבל חשבון הנפש בדברים המהותיים לא מספיק. כמה פעמים, למשל, כששואלים אדם מדוע הוא נמצא בעבודה מסוימת הוא אומר, במקרה מצאתי ונתקעתי? בעבר, כשהקמתי את המשרד להחזרת יורדים, שמעתי אינספור סיפורים של אנשים שנסעו לחו"ל והתאהבו ונתקעו שם, או קיבלו עבודה מקרית ונתקעו - עד המשבר שהביא אותם אלי".
כחלק מההחלטה לשנות את חייו יוצא דניאל, גיבור הספר, לחפש את אהבת חייו הגדולה, שלא ראה יותר מ-30 שנה. נשמע רומנטי, אבל כמה אנשים יעידו שלפעמים המפגש עם החלום מפעם הוא התגלמות שברו.
"יש חלומות שטוב שלא יתגשמו, אבל הכול אינדיווידואלי. תמיד יש באנשים רצון לראות אחרי שנים מה קרה לאהבה גדולה. יש כאלה שלא ימצאו כלום, אחרים ימצאו שנשאר הבהוב ויש כאלה שנישאו אחרי שנים, הכול לפי המקרה. יש באנשים כנראה צורך כזה, כמו שיש צורך בפגישת מחזור, רצון לראות מה קרה לאחרים בהשוואה להם. כשמדובר בקשרים עמוקים יותר, אדם רוצה לדעת מה קרה למי שהיה משמעותי בפרק חשוב בחייו. "דניאל הוא הרומנטיקן הגדול של הספר. אביגיל אומרת לו שהוא 'פנטזיונר של הלב'. הוא גבר שלא נחפז בהחלטות שלו. כמו שבעסקים הוא שומר על השותף שלו ובודק כל עסקה מכל צד ובזה כוחו בחברה וכך עשה חיל, גם בחיים הפרטיים הוא נזהר מאוד מלשבור מסגרות. הוא נותן לניצה עוד צ'אנס ועוד צ'אנס, כמו שנתן לאביגיל".



אחרי שדניאל יוצא מבית החולים למרות שברור לו כי חייו המשותפים עם ניצה תמו, הוא מאפשר לה לשפץ את הבית כרצונה.
"זה היה על הגבול, אבל אחר כך, אחרי שמלאה הכוס והוא מיצה את כל האפשרויות, הוא עושה שינויים גדולים מאוד, הוא יוצא למלחמה. הוא יודע להסיק מסקנות. החולשה שלו היא רק על פניה. אנחנו מצפים מגיבורים ספרותיים שיהיו חזקים מאיתנו, שיעשו לנו תיקון. אבל רוב האנשים בחיים נותנים לניצו?ת שלהם לשפץ. אני חושב שדניאל הוא גיבור מציאותי ואנושי מאוד. יש בו עידון וג'נטלמניות. אני אוהב אותו כולל ייסוריו, כי הוא אדם אמיתי, שלם עם עצמו. בעיני הגיבור המתייסר הוא הגיבור האמיתי. לא הגיבור הפזיז, לא המאצ'ו. המאצ'ו מפחיד אותי, הוא שטחי וריק".
ויקטור, חברו של דניאל מהאוניברסיטה ושותפו לחדר במעונות (שבעצמו מאוהב שנים באישה נשואה), מסביר לדניאל שלבו נשבר מאביגיל, כי לאדם יש בעצם שני סוגי לב שלהם שמות בערבית: הקלב - הלב הפיזי, המשאבה, והפואד - הלב הרומנטי. ויקטור טוען שבריאות הקלב תלויה בבריאות הפואד.
"אין בעברית שני מושגים כאלה, כנראה כי העברית היא לא שפת האהבות, למרות שיש בתנ"ך אהבות גדולות", מצר עמיר. אבל הרומנטיקה, הרי אמרנו, משנה פניה. "מי אמר שצריך, או אפשר, לגשר בין אהבה רומנטית למציאותית? הפואד נשאר בפנים צעיר עד יום מותו. הלב עם הפומפה מזדקן ונותן פרנסה בשפע לרופאים, לבתי חולים ולבתי קברות. בקלב יש הרבה טיפול ומומחים, בפואד כמעט לא מטפלים. דניאל מזלזל בפסיכולוגים ובפסיכיאטרים - מה הם מבינים באהבה? רוצה לומר, אין מומחים ללב הרומנטי".
ולמרות כל האהבה שבספר, זוכר דניאל את שנאמר לו: "אדם חי לבד ומת לבד".
"אדם באמת חי לבד, גם אם יש לו האהבה הכי גדולה", מסכים עמיר. "בסופו של דבר אדם לא מגלה גם לעצמו את צפונות לבו. אנחנו לא מכירים את מי שאנחנו חיים איתם, מי שעובדים איתם וגם לא את עצמנו. אנחנו מכירים שכבות. וגם משתנים. גם אני מופתע לגלות על עצמי דברים שלא הכרתי. אנחנו חופרים בעצמנו כל הזמן, אבל לא מכירים לעומק. סופר כל הזמן חופר בעצמו, בכל הספרים והדמויות יש משהו מעצמו, ובכל פעם מגלים שכבה אחרת".
אלי עמיר - ביוגרפיה קטנה
בן 73, נולד בבגדד ועלה לישראל עם הוריו ב-1950. מהמעברה נשלח באמצעות עליית הנוער לקיבוץ משמר העמק. באוניברסיטה למד שפה וספרות ערבית והיסטוריה של המזרח התיכון. עשה שורה של תפקידים בשירות הציבורי, החל בחניך במשרד ראש הממשלה וכלה במנכ"ל המחלקה לעליית נוער בסוכנות היהודית. היה מרצה אורח באוניברסיטת בן גוריון, וכן פעיל ומעורב פוליטית. ספרו הראשון, "תרנגול כפרות", יצא ב-1983, היה רב מכר ונהפך בהמשך להצגה ולסרט. אחריו באו "מפריח היונים", "אהבת שאול", "יסמין" והנובלה "פגישה עיוורת". עמיר נשוי, אב לשלושה וגר בירושלים.
אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

עוד על תרבות ובידור:

מועדון הספר הטוב: מה שנשאר

ביקורת קולנוע: חיים כמו שמכירים

ביקורת ספר: הנערה שבעטה בקן צרעות

ביקורת תיאטרון: ארוחה עם אידיוט

ביקורת תיאטרון: גיבורים