מותק, תעבירי את הציאניד

את "רעל ותחרה" כתב המחזאי האמריקני ג'וזף קסלרינג ב-1939. היא עלתה לראשונה על הבמה בניו יורק ב-1941 ונהפכה ב-1944 לסרט מצליח מאוד שביים פרנק קפרה בכיכובו של קרי גרנט. מאז ועד הלום הועלה המחזה בהפקות שונות ובשפות שונות ברחבי העולם, כולל בישראל. עכשיו זו פעם שלישית שהקומדיה השחורה הזו מועלית אצלנו (הראשונה הייתה ב-1952 בתיאטרון הקאמרי, בשם "למי תקעה החצוצרה"), ופעם שנייה בתיאטרון הלאומי, בכיכובה של ליא קניג. הפעם הראשונה של הבימה הייתה לפני 22 שנה, ואז כיכבה לצדה של קניג מרים זוהר. האחיות ברוסטר, שהשתיים הללו גילמו, היו הצלחה גדולה ומשעשעת.

מותר להניח שההחלטה לחזור למחזה - עם קניג - הייתה סוג של הימור שנראה בטוח מבחינת הבימה, שכן מדובר בהצלחה מוכחת לאורך שנים והפקות, בקומדיה (הקהל תמיד מחבב), בעלילה שעושה צחוק מהמוות ובגלריה של דמויות מטורללות, ובראשן צמד תפקידי קשישות עסיסיות, המספקות הזדמנות פז לשחקניות מבוגרות לעשות מהם מטעמים. אז בסיבוב הזה הופקד התרגום בידי דורי פרנס, שעושה כתמיד מלאכה ראויה, לצד קניג הוצבה דבורה קידר העסיסית כשלעצמה (ע"ע המפגש הבימתי בין השתיים ב"מוריס שימל" של חנוך לוין) והבימוי ניתן בידי משה קפטן.

העלילה מתרחשת בביתן של צמד האחיות אבי ומרתה ברוסטר בברוקלין. חיי השתיים מתנהלים בשובה ובנחת יחסיים (לכאורה), ואם ישנן פה ושם הפרעות קלות - אלה מקורן בטדי, אחיינן המשוכנע כי הוא טדי רוזוולט, נשיא ארצות הברית, ומתנהג בהתאם (ולא תמיד לשמחת השכנים). השגרה הרגועה-מתוקה מופרת ביום שבו מגלה מורטימר, אחיינן השני והמוצלח, גופה במושב החלון בביתן. מורטימר, מבקר תיאטרון ששונא תיאטרון (אח, נקמתו של המחזאי בשבתו כבורא עולם בדיוני), הנמצא בעיצומו של חיזור גורלי אחרי איליין הרפר, בתו של הכומר, נחרד למראה ומשוכנע שאחיו הלא לגמרי נורמלי אחראי לגוויה. אבל דודותיו החמודות עומדות על דעתן שהמנוח הוא שלהן.

עוד על תיאטרון:

האמת, השקר ומה שביניהם 

הסיפור שנהפך לרומן

לפעמים משאלות מתגשמות