מלטקעס עד צ'ורוס: כל עדה והסופגנייה שלה

מאז נפוצו היהודים בעולם קיבלו החגים ומנהגיהם צביון שונה, ומנהגים המיוחדים לכל מקום. כך גם בחג החנוכה, שנחוג אצל כולם עם נרות וסביבונים, אבל לכל עדה "טוויסט" משלה. בתימן הדליקו נרות מפתילות טבולות בשמן זית,   וברומניה ואוסטריה הכינו את הנרות מתפוחי אדמה. יהודי אשכנז בארץ ישראל העמידו את החנוכייה הדולקת בחוץ משמאל לכניסה, ויהודי תוניסיה היו תולים אותה על הקיר, מול המזוזה.

  
אבל למגוון הגדול ביותר של ואריאציות וסגנונות זכו מטעמי החג, הסופגניות והלביבות, מתוקות או מלוחות, שאמורות להזכיר לנו את נס פך השמן. מקורן של הסופגניות הוא כנראה בעוגה מתוקה וספוגית מהתקופה ההלנית, שנקראה בתלמוד "סופגנין" והייתה עשויה דבש, קמח לבן ושמן, והאגדה מספרת שהמכבים עצמם יצאו למלחמותיהם מצוידים בלביבות בצק מטוגנות.