מרופאה כירורגית לבעלת חנות וינטאג'

מי שנכנס לחנות המרהיבה "לוני וינטאג' ביפו יכול להתרשם מפריטי הוינטאג' המיוחדים, שהיו שייכים לכוכבות כמו גרייס קלי ואליזבת טיילור ולמותגים כמו שאנל, איב סן לורן וכריסטיאן דיור. אבל לא פחות מעניינת מהם היא בעלת החנות, לידיה מסינג. 1.45 מטר של אנרגיה בלתי נדלית והיסטוריה שיכולה הייתה להספיק לחיים של שתיים-שלוש נשים לפחות. מסינג, אוטוטו 67, הייתה רופאה כירורגית מצליחה שהתמחתה בכלי דם, המציאה פטנטים רשומים שבזכותם נסעה ברחבי העולם והרצתה אודותם, בין השאר בסין ותכף נגיע לזה, הייתה בעלים של רשת מכוני לייזר מצליחה הראשונה מסוגה בארץ, וכשמכרה אותה החליטה להתמסר לאהבה האמיתית שלה – בגדים. ולא סתם בגדים, אלא וינטאג'. "אין אצלי בחנות יד שנייה", היא מבהירה, "רק פריטים שנמכרו במכירות פומביות או סטוקים של חברות כמו שאנל. אני טסה בימי שישי לפגישות, קונה וחוזרת ביום ראשון. לכן החנות תמיד סגורה בראשון".

אבל הקריירה החדשה שלה לא קרתה בגלל משבר גיל או גחמה. למעשה, החיים הכתיבו למנתחת המצטיינת שינוי דרמטי: "לפני 24 שנים, באמצע ניתוח, עברתי אירוע מוחי", היא מספרת. "התעלפתי, ואחרי שבועיים התעוררתי לחיים חדשים. מאז עברתי הרבה, אני הולכת עם מקל ויש לי פלטינות בברך, שייכת למועדון הפיל. לא יכולתי לחזור לנתח. אני גם לא נוהגת כי צורכת קנאביס רפואי במרשם, אז מדי בוקר אני לוקחת את הרכבת ואז את האוטובוס ונוסעת לחנות".

מה את חושבת כרופאה על המצב עכשיו עם הקורונה?

"הגזמנו עם הטבע, אנחנו בעצמנו גרמנו לזה לקרות. הטבע מתנגד. אני לא קונה את הסיפור של הווירוס שמירוס. לא קונה את זה שהסינים ניסו לעשות משהו בזדון. עבדתי שנים עם סין, יש לי שם עד היום חברים רופאים. המעבדות שלהם נמצאות במרתפים מתחת לאדמה והעטלפים נכנסים דרך פתחי אוויר, הם חיים שם. פעם הייתי שם בארוחת ערב עסקית, לקחו אותי למסעדה מפוארת ולא הבנתי מה הגישו לי עד שקלטתי שה'מנה' היא עובר של חיה כלשהי, ברוטב".

את מצטערת שאת לא עוסקת ברפואה כרגע, חושבת על כך שיכולת להציל חיים?

"אני בת לפולנים, כבר בגיל 5 ידעתי מה אהיה בחיים. האחיין שלי עכשיו מתמחה בכירורגיה עמוד שדרה ואמא שלו המציאה פטנט ברפואת שיניים. יש לי גם אח שהמציא תוכנה לאיתור וניווט פרפרים והוא שם דבר בעולם, אבל אני ממש לא מצטערת שאני לא רופאה יותר. בואי אני אגיד לך דוגרי: לעבוד ברפואה זה לעבוד מבוקר עד לילה בלי הפסקה בשביל 20 אלף שקל, עובדת כמו חמור ויש לך אחריות כבדה. עדיף להקים עסק, מרוויחים אותו דבר ויותר".

"אני וורקוהליק, חולת נפש בכל מה שקשור לעבודה"

"אין חור בעולם שלא לימדתי בו". מסינג (מימין) עם הילה לוי מבלוג "תלתלים", צילום: ורד פרקש

בין הפטנטים שמסינג המציאה נמנה האיפור הקבוע. "פרופסור שושנה בירן, מומחית לסרטן השד, פנתה אלי בשנת 1979 וביקשה ממני לפתח חומרים שיציבים לתקופה מסוימת, שלא יהיו קעקוע כדי שיקבלו אישור מהרבנות. חקרתי ומצאתי 11 גווני חום לפטמות (למי שנזקקת לשחזור שד, ק"א), שמחזיקים מעמד למשך 3 שנים. מזה בא לי הרעיון לעשות איפור קבוע לגבות, עיניים ושפתיים", היא מספרת. "ב-1984 הגעתי עם ההמצאה לפריז לכנס הקוסמטיקאיות, ומאז זה רץ בכל העולם. פתחתי גם בתי ספר לאיפור קבוע. זה נרשם כפטנט אבל אחרי 17 שנה הסינים פיצחו את הנוסחה שלי ומאז גמרנו. אני לא יכולתי להתמודד איתם".

פטנט נוסף שמסינג אחראית עליו, כפי שהיא מעידה, הוא פטנט שנוגע למניעת סרטן בפרוסטטה של הגבר. משרד הבריאות הישראלי לדבריה לא רצה להכיר בפטנט כי מדובר בניתוח מניעתי ואין רפואה מניעתית בארץ. "אבל כל עכבה לטובה, לא נורא שיצאתי מהרפואה הישראלית", היא אומרת, "נסעתי בעולם ולימדתי את זה, כמו את האיפור הקבוע. אין חור בעולם שלא לימדתי בו - מסין, קוריאה וסינגפור ועד כל אירופה".

בהמשך, היא הקימה גם את רשת מכוני האסתטיקה נאטורפיל, "נסעתי במיוחד לאמריקה לקנות מכשיר לייזר שעלה לי 250 אלף דולר, וכך התחלתי את הרשת של 22 סניפים שבסוף מכרתי אותה. אני לא טיפוס שיכול להיות באותו מקום הרבה זמן, אני אוהבת חידושים ומתמסרת בכיף. אני וורקוהליק, חולת נפש בכל מה שקשור לעבודה, אבל ככה אני אוהבת את זה".

איך אישה עם כאלה הישגים מדעיים מגיעה לפתוח חנות אופנה בשוק הפשפשים ביפו?

"כשהייתי נוסעת בעולם היו משלמים לי 5000 דולר להרצאה ומשכנים אותי במלונות 5 כוכבים שיש בהם מכירות פומביות. הייתי קונה שם פריטים בכסף ששילמו לי ואף יותר. ואז הייתה מכירה של גרייס קלי. קניתי בגלל שחשבתי שאני אלבש. כל מה שהיה לי בראש קניתי – תיקים, נעליים, שמלות, כל מה שהיה במכירה. לאט לאט הכירו אותי במכירות הפומביות והיו אנשים שרצו לקנות ממני מה שקניתי. בהמשך החלטתי לפתוח חנות של שתי קומות שבה אמכור את הפריטים שאני קונה בעולם".

"אם לקוחה נכנסת לחנות ולא נראית לי, אני לא מוכרת"

קראה לחנות בשם החיבה שלה מילדות, "כי אחרת היה לי תור של פציינטים שהיו רוצים ייעוץ רפואי בחינם". מסינג, צילום באדיבותה

לחנות היא קראה לוני, שם החיבה שלה מילדות, "כי אני לא רוצה שיבואו לבקש עצות על רפואה", היא מסבירה. "אם הייתי רושמת לידיה עם הפרצוף שלי היה לי תור של פציינטים שהיו רוצים ייעוץ רפואי - ועוד בחינם". גילוי הלב שלה מתגלה כתכונה הבולטת שלה, ככל שהשיחה מעמיקה. היא, למשל, לא מעוניינת בכל לקוחה. "אם לקוחה נכנסת לחנות והיא לא נראית לי, אני אומרת שאנחנו בדיוק קיבלנו סחורה ואנחנו מסדרות, שתבוא ביום אחר. אני גם לא רוצה למכור לנשים מסוג מסוים שאומרות לי שהן רוצות לשלם מחיר אחר ממה שכתוב, ועוד אומרות 'אני אתן לך 100 שקל ותגידי תודה'. לא רוצה אנשים כאלה. בשבילי זו לא עבודה, זאת הנאה, לא חייבת למכור לאף אחת".

טיפוס, כבר אמרנו? הסטייליסטים בישראל לוקחים ממנה אינספור בגדים להפקות ותצוגות, והם יודעים למה. החנות של מסינג היא לא עוד חנות, היא יחידה מסוגה בנוף הישראלי. "אני הבנתי מאוד מהר שאני לא הולכת למכור יד שנייה. מאוד חשוב לי האיכות של הבגד, אין אצלי למשל בדים סינטטיים, ואם יש, אז זה מהחנות שקייט מידלטון קונה בה. אני קונה סטוקים של מותגים. מה שנשאר, שנגמרה העונה ועברה האופנה, מה שהמותגים הגדולים נתקעו איתו. קונה ממידה 34 ועד מידה 46".

מבין הפריטים שבחנות יש אוסף אחד שהיא גאה בו במיוחד: האוסף של אליזבת טיילור. "זה היה בטלוויזיה ולמחרת היה תור ארוך בכניסה לחנות, ואני בכלל הייתי בדרך לחנות. כשהגעתי מכרתי את כל הנעליים שלה. נשארו שמלות ותכשיטים. אחר כך הגיע אלכסנדר וסילייב שהוא הבעלים של 7 מוזיאונים בעולם, שבא וקנה פריטים שלה. אני נהנית למכור לאנשים כאלה. יש לך עסק עם מישהי משוגעת לנושא. אם יש כאן יד שנייה זה של אנשים מפורסמים. אני לא קונה יד שנייה מאנשים. אני יכולה לשפוך 70 אלף יורו בקנייה אחת. למשל שאנל, אחרי 6 שנים מוכרים את תיקי העור שלהם כי הם מאבדים את הריח. הם מכירים אותי, מתקשרים, קובעים פגישה, אני טסה, קונה והם שולחים לי במשלוח. אני לא אתחיל להביא במטוס עם מזוודות וכו', זה לא האופי שלי".

מה את לובשת באופן אישי?

"כל מה שבא לי שהוא יפה ומתאים לי. אבל רק מותגים, בגלל האיכות. אני אישה מאוד נמוכה, משמלת מקסי אני עושה גם חצאית. אני לובשת גם פריטים מהחנות וגם שמלה שקניתי בשוק הפשפשים של ברצלונה, אבל אני לא אמכור אותה בחנות".

נשואה בפעם החמישית: "איפה שלא טוב לי, אני לא שם"

מסינג אומרת שהיא מאוד נהנית גם לעזור ולתת. "אם יש בחורה שאין לה כסף ורוצה שמלת כלה, אני בודקת את חשבון הבנק שלה בשלושה חודשים האחרונים ואם זה באמת המצב, אני משאילה לה שמלה בתנאי שתחזיר נקייה אחרי ניקוי יבש".

בחייה האישיים היא נשואה בפעם החמישית. "יש לי שלושה בנים מהנישואים הראשונים, ובגיל צעיר הבנתי שלא מתאים לי לעשות עוד ילדים בנישואים הבאים ואז יהיה 'הילדים שלי, הילדים שלך, הילדים שלנו'. זה לא בשבילי. בכלל, איפה שלא טוב לי – אני לא שם. בינתיים הנישואים החמישיים מחזיקים מעמד כבר 15 שנה. הרבה מתפלאים שאנחנו גרים בבאר שבע ולא בתל אביב. פה אני מחזיקה וילה מהממת 750 מ"ר עם גינה ועצי פרי, לא יכולתי להחזיק וילה כזאת בתל אביב".

אבל לא בעלה ולא בניה יכולים ללבוש בגדים מהחנות. "אין סיכוי, לא מחזיקה בגדי גברים. כשקניתי את הבגדים של אליזבת טיילור שלחו לי את כל השמאטס של בעלה, ריצ'רד ברטון. כולל חליפות חדשות עם הטיקט של איב סן לורן שהוא לא לבש. הלכתי, שמתי פתק בבית המשפט ורשמתי את המחיר. עורכי דין שמנים, מידה 56, צלצלו וקנו. החליפה הייתה עולה בסן לורן 4700 דולר ואצלי 1500 שקל, כי הייתי צריכה להתפטר מכל הדברים האלה, כולל נעליים מידה 46. לאט לאט נפטרתי מהכל. זה לא שנותנים לך לימון, תעשי לימונדה. את צריכה לדעת מה את עושה".

בתקופת הקורונה קיבלה מסינג החלטה משמעותית אחת: "אני לא צובעת את השיער יותר", היא מכריזה. "אנחנו צובעות את השיער כמו קוף שמתאפר בשביל להיראות יותר צעירות, אבל זה לא עושה אותנו יותר צעירות. אני בשבועות האלה בסגר בבית הסתכלתי כמה נשים יפות יש עם שיער לבן. נכנסתי לאינסטגרם ומצאתי המון נשים שרוצות לחזור לשיער הטבעי בלי צבעים, בלי קשקושים. למה אני צריכה לחשוב על אלה שיסתכלו עלי ויחשבו בת כמה אני? אני ממילא אף פעם לא משקרת, תמיד אומרת את הגיל האמיתי שלי ואם יהיה לי שיער אפור יפה – זה יהיה מהמם. בעלי אומר לי: אבל יש צבע בבית, בואי אני אצבע לך. אני אומרת לא, לא צובעת יותר, זה מה יש. אני לא מקומטת, אני שומרת נורא. אנשים מופתעים כששומעים את הגיל שלי, אני חושבת שאני נראית בת 50".

מה לאחל לך לסיום?

"רק בריאות. אני מאחלת לעצמי להיות בעשייה כי עשייה זה בריאות. אני לא מאלה שיכולים לשבת בלי מעש. קשה לי בתקופה הזאת עם הקורונה ואני מקווה לחזור כמה שיותר מהר לפעילות".

סבתא עם סטייל: ממורה לסטייליסטית בגיל 60+

בגיל 57: עזבה קריירה בבנק לטובת עיצוב אופנה

ממנהלת לשכת סמנכ"ל לבלוגרית אפייה מוצלחת

מעל גיל 50 ומחפשים עבודה? הצטרפו לקהילת "הצעות עבודה" של מוטק'ה ואולי תמצאו