מתקשים לקבל החלטות? 5 טיפים שישנו לכם את החיים

ביציאה הבאה שלכם למסעדה נסו לעשות בדיקה קטנה עם עצמכם: הביטו בשעון ברגע קבלת התפריט, והביטו בו שוב ברגע שגמלה בליבכם החלטה סופית לגבי ההזמנה. לזמן הזה תכניסו את כל הפעמים שביקשתם את עזרת המלצר, את כל השינויים ששאלתם אם אפשר לערוך במנה ואת כל הביטולים וההחלפות. בדיקה נוספת תעשו בסוף הארוחה – שאלו את עצמכם בכנות האם הייתם מרוצים מהבחירה שלכם.

הבדיקה הזו תעזור לכם להבין איך אתם מקבלים החלטות בחייכם, והאם אתם שייכים לאסכולת המרוצים או הממקסמים. מחקרים שעוסקים בקבלת החלטות חילקו זה מכבר  את האוכלוסייה האנושית, בגדול, לשני סוגים של מקבלי החלטות - המרוצים והממקסמים. המרוצים הם אלה שהולכים על האופציה הראשונה שעונה על הקריטריונים שלהם, ואילו הממקסמים – אלה שמנסים למקסם כל החלטה – נוטים לעשות חישובים מורכבים, לחקור, ללמוד, לשקול ולהתלבט, לעיתים עד כדי חוסר אונים.

לאתר מהות החיים לחצו 

האם אתם מהמרוצים או הממקסמים?

 האם אתם חווים פחד להחמיץ אפשרות טובה יותר? צילום: Shutterstock

מחקר של אוניברסיטת ווטרלו בקנדה לקח את הנושא צעד קדימה, והוא עוסק בתופעה שמכונה בעברית "הפחד להחמיץ אפשרות טובה יותר", המלווה אנשים רבים בבואם לקבל החלטות בחייהם, קטנות כגדולות.

אדם שפועל על פי דפוס של מרוצה ייכנס לאינטרנט, יחפש בגוגל, למשל, "מעיל פוך", וילך על האופציה הראשונה שמתאימה לתקציב ולצבע שהוא רוצה. החיפוש של אדם שמקבל החלטות בדפוס של מיקסום נראה אחרת לגמרי. ראשית, הוא ישאל את גוגל "מה חשוב במעיל פוך?". לאחר מכן הוא יבדוק לאיזו טמפרטורה מתאים המעיל. השלב הבא יהיה בירור עמידות הבד החיצוני, מספר הכיסים במעיל והאם יש כיס פנימי, לאיזה גודל ניתן לקפל אותו, מה איכות הרוכסן, אילו חברות מתמחות בייצור מעילים מהסוג הזה, נוצות אווז או ברווז, האם הן מטופלות נגד לחות - וזו רק רשימה התחלתית של שאלות.

את כל זה הוא ישווה לצרכים ולשימושים האפשריים שלו במוצר – בארץ, בחו"ל, בעונות המעבר, במזג אוויר גשום, האם זה מתאים ליומיום וגם לבילויי ערב וכן הלאה. בכל פעם שנדמה לו שמצא את האופציה המושלמת, יחזור הממקסם לבדוק אופציות קודמות, ובמקביל ינסה לאתר חלופה מוצלחת אף יותר. על פי מחקרים קודמים, נראה כי אנשים עם דפוס כזה נוטים להיות פחות מרוצים מההחלטה שלהם בסופו של דבר.

קבלת החלטות – כישרון נרכש

 החלטות שמתקבלות במאמץ לא פרופורציונלי נוטות לספק אותנו פחות. צילום: Shutterstock

המחקר הקנדי חידש בכך שפיצל את הממקסמים לשתי תתי-קבוצות: ממוקדי קידום וממוקדי הערכה. על פי תוצאות המחקר, עבור ממקסמים ממוקדי-קידום, כל בחירה תלויה בשאלה האם היא תעזור לאינדיבידואל להשיג מעמד חברתי או כלכלי - או שלא. חברי תת-קבוצה זו אינם מתקשים לקבל החלטות ולעבור הלאה, ככל הנראה מכיוון שיש להם קריטריון מאוד דומיננטי וברור לטיב ההחלטה. ממוקדי-הערכה, לעומת זאת, ממוקדים בבחינת כלל היתרונות והחסרונות של כל אופציה במגוון מצבים.

מצד אחד, מדובר במנהג שעשוי להבטיח תוצאות מאוד מדויקות, ועל הדרך להעשיר משמעותית את הידע. מצד שני, חוסר ההחלטיות מגיע עם מס: מקבלי החלטות כאלה נוטים להוסיף ספק, תסכול וחרטה למשוואה. ובסופו של דבר, כאמור, החלטות שמתקבלות במאמץ לא פרופורציונלי נוטות לספק אותנו פחות.

במחקר לא נבדקו פתרונות, אך החוקרים מאמינים כי אסטרטגיה של הגבלת זמן יכולה לעזור, כמו גם פיתוח יכולת לסמוך על תחושת הבטן. אף על פי שתחושת בטן נקשרת אצלנו לחוסר רציונליות ואולי אף לאימפולסיביות, עושה רושם כי מדובר בגישה רצינית מאוד לקבלת החלטות, שנוכחותה בהחלט רצויה בתהליך. למעשה, היא אחת מתוך חמש נקודות המבט שמציע הפילוסוף אלן דה בוטון. הוא מאמין כי קבלת החלטות היא כישרון נרכש, שבכוחנו ללטש על ידי שימוש במתודולוגיה אחידה, במקום להסתמך על הנטייה הבלתי מודעת שלנו.

לשיטתו, ריבוי נקודות המבט מסייע להתמודד עם חוסר הוודאות של החלטות, ולאפשר לנו לשקול בכובד ראש, אך בתוך מרחב מוגבל שישמור אותנו מפיזור דעת.

הנה 5 טיפים של דה בוטון לקבלת החלטות הנכונות לנו - בקלות ובצורה טובה:

1. בדקו עם עצמכם: מה היה מייעץ לכם ה"אויב" שלכם?

[#middleBanner] 

דה בוטון משתמש בדרמטיזציה כדי להמחיש את הנקודה, כי רובנו הרי לא גיבורים עם אויבים. ובכל זאת, לרובנו יש אנשים שאוהבים אותנו יותר וכאלה שפחות. הרעיון כאן, אפילו אם הוא דורש מעט שימוש בדמיון, הוא לנסות להיכנס לנעליים של ה"אויב" שלנו ולעשות ההיפך ממה שהוא מציע. ההיגיון פשוט: לאויבים שלנו יש תובנות עמוקות לגבינו. הם מכירים את החולשות שלנו.

יותר מזה - קל לנו יותר להיכנס לראש שלהם מאשר לראש של חבר תומך. המחשבה שלנו עשויה להתרוקן אם נתבקש לדמיין מה יאמר לנו אדם בעל כוונות טובות. אויב שלנו, או לדמות הספרותית שלו כפי שהיא מצטיירת בעינינו, יש כוונת זדון כלפינו, וכחלק ממשחק המוחות בינינו, אנחנו יכולים להערים עליו – לעשות ההיפך ממה שירצה שנעשה.

2. הקשיבו לבטן: מה אומרת לכם האינטואיציה?

 אל תזלזלו בתחושת הבטן שלכם. צילום: Shutterstock

"במובן מסוים, אנחנו כבר יודעים את התשובה או גרסה אחת שלה", מסביר דה בוטון. "אנו קוראים לזה אינסטינקט". תחושת הבטן היא קולו של תת המודע, ובניגוד לאימפולסיביות שמיוחסת לה, מדובר בהחלטה שמבוססת על ניסיון אמפירי עצום – על כל חוויות והחלטות העבר שלנו. מכיוון שתחושת בטן היא כמעט מיידית, נראה לנו פזיז להתבסס עליה ולכן אנו מפעילים את המוח הרציונלי המודע. אבל דה בוטון מאמין כי בכך אנו מפסידים מקור לתובנות חשובות, ולכן עלינו להיות אמיצים מספיק כדי להזמין את תחושת הבטן אל שולחן קבלת ההחלטות. "אין זה אומר שהיא חייבת להכריע בכל מקרה, אבל תמיד חשוב שקולה יישמע, ולעיתים כדאי לתת לה גם זכות וטו".

3. עד כמה ההחלטה שעל הפרק חשובה בסולם של 1 עד מוות?

עד כמה שזה עלול להיות לא נעים, המחשבה על המוות יכולה להבהיר דברים בצורה חדה על ידי הגברת הקונטרסט. אם נדמיין תמונה שברקע שלה זמניות החיים, כל ההחלטות הקטנות ייבלעו ואילו החשובות יקפצו החוצה ויבלטו, כפי ששחור בולט על גבי לבן. "למחשבה על המוות יש הרגל להדגיש את האחריות שלנו כלפי עצמנו, ולהחליש את ההקפדה שלנו לחיות על פי מה שמצופה מאיתנו על ידי החברה", מחדד דה בוטון.

המחשבה על המוות היא פילטר שממיין עבורנו את המוץ מן התבן בשני מובנים: מה ראוי לעשות ומה לא, וגם היכן כדאי להשקיע משאבים בקבלת ההחלטה ובאילו נושאים אפשר להקל ראש ולאמץ את גישת המרוצה.

4. מה האני הזהיר שלכם מציע?

בואו נודה בכך, זהירות היא הגישה הכי פחות סקסית. היא קשורה אצלנו לפחדנות ולעמידה במקום, ומזכירה את החבר הזה במסיבה שתמיד שואל אנשים אם הם לא שותים יותר מדי. אבל הקול הזהיר הוא מהחשובים שכדאי לקחת בחשבון. הוא זה שמזכיר לנו שרוב העסקים נכשלים, רוב המזימות נגמרות באסון, ורוב מערכות היחסים העתידיות פשוט ישחזרו את התמות הבלתי מספקות של מערכת יחסים נוכחית. "הקול הזה יכול להציל אותנו מהחלטות פזיזות וחסרות אחריות, שנובעות מסנוור או מעצות אחיתופל", מסביר דה בוטון. זהירות מכירה בכך שלעיתים פשוט אין אופציות מושלמות עבור האנשים הבלתי-מושלמים שאנו בסופו של דבר. וזה, ככל הנראה,  הקשר ההדוק והישיר ביותר שיש לנו עם המציאות האובייקטיבית.

5. כיצד הייתם פועלים לו היה לכם שיקוי אומץ?

 הקשיבו להגיון, אבל לפעמים צריך גם לעשות את החריג והנועז. צילום: Shutterstock

למרות סעיף הזהירות, לעיתים הקשר ל"אני הזהיר" הופך למערכת יחסים נצלנית. הישענות יתרה על זהירות אובייקטיבית עלולה להביא אותנו למצב שבו כל הבחירות שלנו נעשות מתוך אילוצים חיצוניים, ולבסוף אנחנו מוצאים את עצמנו חיים למען אידיאלים, צרכים ונורמות של אחרים. מדי פעם, טוען דה בוטון, עלינו לעשות את החריג והנועז - עלינו לזכור שלחיים המאושרים ביותר היו נקודות של שינויי כיוון, שבהן אנשים עשו את הדבר המעט מוזר ובלתי צפוי, לקחו הימור – וניצחו.

לסיכום, אף אחת מנקודות המבט האלו אינה מספיקה כשלעצמה או טובה באופן גורף. זה השילוב שלהן שיוצר תמהיל מאוזן לקבלת החלטות. יחד עם זאת, מכיוון שאת רוב ההחלטות החשובות בחיינו אנחנו יכולים לשפוט רק בדיעבד, יהיה זה תמים להניח שקיימת נוסחה שתניב פתרון מושלם באופן מחייב ומתמטי. לכן, במקביל לשכלול שיטת קבלת ההחלטות, עלינו לשכלל גם את היכולת שלנו לקבל את המציאות, להכיר בטעויות, ללמוד מהן וגם לאור אכזבות - לדעת לחזור מהר לעמוד על הרגליים. בהצלחה.

לקריאת הכתבה באתר מהות החיים לחצו כאן

ואיך אתם עם מחמאות?

"בזכות המדיטציה אני לא יודע מה זה תרופות"

מאיש הייטק ופיזיקאי לבודהיסט רוחני

שחררו שליטה, מחכה לכם הפתעה

איך להתמודד עם אנשים רעילים