נבואת השחפים

בקיץ 1973, זמן קצר טרם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, חיבר אריה לובה אליאב ז"ל סיפור אלגורי בשם "השחף". סיפור על ספינה בים ששחף אחד מנסה להתריע בפני מפקדיה ומלחיה על סכנה הממשמשת ובאה, ואין שומע. בעקבות המלחמה נתפס החיבור הזה כנבואה של ממש. לובה ז"ל המשיך להתריע על הצורך להגיע להסכם חלוקת הארץ עם הפלסטינים עד מותו לפני כשנה. היום לא מעט "שחפים" ואני בתוכם מתריעים שהקרחון המאיים על ישראל מתקרב בקצב מסחרר - הכרזה חד צדדית בדבר כינונה של מדינת פלסטין בעצרת האומות המאוחדות הקרובה בסתיו. הכרזה זו עלולה לקבוע כי המדינה הזו קום תקום בגבולות 67' כשמזרח ירושלים בירתה, והיא תזכה להכרה של כמאה וחמישים מדינות. התנגשות הקרחון הזה עלולה להוביל לבידוד ולדה-לגיטימציה חסרי תקדים של ישראל, ובסופו של דבר להתלקחות קשה בין העמים כשישראל בגבה אל הקיר. מה היא תטען בשער האומות אשר הכירו ברוב כה גורף במדינת פלסטין? איך ישפיע הדבר על העולם הערבי הנמצא בבוקה ומבולקה של זעזועים דרמטיים אך עלול להפנות חלק מהאנרגיה המהפכנית שבו נגד ישראל? מה יוכלו בעלי בריתנו לעשות כשחלילה הכותל המערבי שריד מקדשנו לא יוכר כחלק ממדינתנו? המאזן האסטרטגי אינו חיובי מבחינת ישראל, וזאת בלשון המעטה. הנתון החיובי היחיד במצב הזה הוא שנותר חלון זמן קצרצר ליוזמה ישראלית מפתיעה טרם יהיה מאוחר מדי. יוזמה שכזו, אם תהיה נועזת מספיק, תוכל להמיס את הקרחון או לפחות לשפר מאוד את מצבה של ישראל לקראת המבחנים שיבואו. בשבוע שעבר פרסמתי את תוכניתי ליוזמה מדינית שכזו. עיקרי היוזמה: ישראל תודיע כבר כעת שהיא תתמוך בהחלטת האו''ם בספטמבר הקרוב בדבר כינונה של מדינה פלסטינית. אולם, זאת בתנאי שההחלטה תדרוש בנוסף שגבולותיה הסופיים של מדינה זו יסוכמו במשא ומתן ובתנאי שהפלסטינים יחזרו מיידית למשא ומתן על מנת לסכם את נושא הגבולות, גושי ההתיישבות, הפליטים וירושלים (ברוח מתווה קלינטון) . בכך ננטרל את הפצצה המתקתקת המתגלגלת לפתחנו, שרבים - כולל ראש הממשלה - מעדיפים לקבור מולה את ראשם בחול. שמחתי לראות שתוכניתי המקורית מתחילה להכות גלים. שאול מופז, יו"ר ועדת חוץ וביטחון, התבטא גם הוא באומץ ואמר שישראל חייבת להכיר מיידית במדינה פלסטינית. אני מתכוון להמשיך ולעורר את הדיון הציבורי בנושא הזה ולהפעיל את כל הלחץ הנדרש על ראש הממשלה כדי לגרום לו להבין לאיזה אסון מדיני הוא מוביל אותנו. עליו להרים באומץ את הכפפה המדינית הקיימת בדמותו של אבו מאזן ולעשות הכול על מנת לחדש את המשא ומתן. איננו יכולים להרשות לעצמנו עוד יום כיפור מדיני. נבואת השחפים הולכת ומתגשמת מול עינינו, ועלינו לפעול עכשיו בנחישות ובחדות כדי למנוע זאת. יחד עם הפעולה המתמשכת לצמצום פערים חברתיים, זו המשימה הכי בוערת כרגע של עם ישראל. המתנה הנהדרת ביותר שנוכל לתת למדינה ביום העצמאות בשנה הבאה תהיה הסכם מדיני שיבטיח סופית את נצחיותה של מדינת ישראל הציונית לדורי דורות.