סבאות מרחוק: כשהנכדים חיים בחו"ל

(צילום: Shutterstock)

י' הפך לאחרונה לסבא, אבל עדיין לא ראה את נכדו הטרי פנים מול פנים, כי מאות אלפי קילומטרים מפרידים ביניהם. התינוק, שנולד לבנו שחי מעבר לים, הוא בשבילו דמות זעירה המרצדת על מסך המחשב וקולות פעייה שנשמעים דרך הטלפון. "כשהבן שלי נסע לקנדה כדי לעשות את הדוקטורט", הוא מספר, "ידעתי שאתגעגע, אבל היה חשוב לי שיהיה לו טוב. לא חשבתי על הקושי שלי. כשאשתו נכנסה להריון עדיין לא עיכלתי את המשמעות שתהיה לריחוק מהנכד, אבל ברגע שהוא נולד התרגשתי הרבה יותר ממה שחשבתי. מצאתי את עצמי מחכה לדיווחים מהלידה, לתמונה הראשונה, וכשהתמונה הגיעה - זה נעשה עוד יותר מרגש. 

"פתאום הבנתי שיש לי נכד, ראיתי את קווי הדמיון המשפחתיים והבנתי כמה חסר לי להריח אותו, להחזיק אותו, לחוש את החמימות שלו. בקרוב אסע לבקר אותם, אבל בינתיים מה שיש לי הוא רק הקשר הטלפוני והשיחות בסקייפ, שהפכו כמעט ליומיומיות. אני רוצה להתעדכן בכל ההתפתחויות, להיות בקיא בפרטים, מהעלייה במשקל דרך היציאות ושנת הלילה".
(צילום: Shutterstock)

כמעט בכל משפחה שנייה תמצאו ילד שחי בחו"ל. אם מפני שהחליט להגר, נסע ללימודים, נשלח מטעם העבודה או נישא לאזרח של מדינה אחרת. ההורים, שבתחילה עודדו אולי את המהלך, מוצאים את עצמם, כעבור כמה שנים, סבים לנכדים רחוקים. חלקם נאלצים להיפרד מנכדים שכבר נולדו ונוסעים עם הוריהם מעבר לים.

גם במקרים שמדובר בפרידה לזמן מוגבל, זהו זמן אבוד מבחינת מערכת היחסים בין הנכדים לסבים. כשישובו ארצה ביום מן הימים יצטרכו הנכדים והסבים להכיר מחדש, לגשר על השנים שחלפו ולעתים להיתקל בזרות ובקושי ליצור קשר. את שנות הילדות המעצבות, שחלפו הרחק מבני המשפחה הכה משמעותיים הללו, כבר לא ניתן יהיה להחזיר.

י' עדיין לא יודע איך ישמור על קשר עם נכדו. "לא ברור לי אם הוא יידע שסבא זו ישות אנושית או שיגדל במחשבה שסבא הוא דמות שרואים על מסך המחשב. שלחתי לו מתנות בדואר, אני מתכוון להגיע לשם בכל הזדמנות ולשוחח איתו בטלפון כשהוא יתחיל לתקשר, ומקווה שגם הם יצליחו להגיע לכאן מדי פעם.

"הבן שלי יישאר כנראה עוד כמה שנים טובות בחו"ל ואני לא מתכוון לשכנע אותו לחזור. אני לא חושב שאני יכול לשנות את חייו בגלל הנוחות שלי. נכון שילד זקוק לסבים, אבל זה מה שהם בחרו. בעתיד יהיה בוודאי גם עניין השפה. אני מניח שבבית ידברו עם הילד עברית, אבל סביבו הוא ישמע אנגלית, וזו תהיה השפה שלו. באיזשהו מקום אני מרגיש שהתפקיד שלי יהיה לשמור אותו בקשר עם מה שקורה כאן, עם השפה, התרבות, הספרות, השירים. אני רואה בזה סוג של שליחות". 


רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק


לדברי ד"ר מרים צבעוני, מומחית לזקנה והזדקנות מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן, הקשר הבין-דורי, משמעותי מאוד לכל הצדדים ומובן שאופיו משתנה ככל שמתקדמים במעגל החיים. "עבור הסבים, הרציפות וההמשכיות המשפחתית חשובות מאוד לחיזוק הדימוי העצמי. הם מאוד גאים בנכדים ומאוד שמחים לראות בהם דברים שמזכירים אותם ואת המורשת התרבותית שלהם. עם העלייה בגיל וצבירת האובדנים הכרוכים בכך, החשיבות של ההמשכיות המשפחתית גדלה.

"ומעבר לזה, כל אדם זקוק למשפחה, בכל גיל. המשפחה מספקת מה שאנחנו קוראים 'דמויות היקשרות', התורמות לרווחה הפסיכולוגית. אדם שיודע שיש לו דמות שניתן לדבר ולהתייעץ איתה, לחלוק חוויות, מקבל ביטחון פסיכולוגי. הוא מרגיש חזק יותר ובטוח, בידיעה שיש על מי להישען.

"גם לנכדים הקשר הבין-דורי מאוד תורם. נוכחות של סבא וסבתא בחייהם מסייעת בתהליך הטבעי של היפרדות מההורים ומעבר לעצמאות. בנוסף, נמצא שילדים שחוו קשר טוב עם הסבים פיתחו יכולות אלטרואיסטיות וגם ההתמודדות שלהם עם אובדן ושכול טובה יותר".

ומה עושים כשהנכדים חיים בארץ אחרת?

"במקרה כזה ברור שיש חסר וחשוב לחתור לקיום מפגשים סדירים, ככל שזה מתאפשר. אם באמצעות ביקורים הדדיים ואם באמצעות הטלפון, מכתבים, אי מייל, סקייפ או כל דרך התקשרות אחרת. לשם כך חשוב ללמד את המבוגרים להשתמש באמצעי התקשורת המודרניים, כחלק מתפישה של קיום קשר עם צעירים בכלל. 

"אם הנכד לא נמצא, אפשר גם 'לאמץ' נכדים. יש היום פרויקטים כמו 'סב גן' ואחרים שמאפשרים לאנשים מבוגרים להגיע לגני ילדים ולבתי ספר ולחזק את הקשר עם הדור הצעיר כדי לדבר, לצמצם את פער הדורות, להנחיל ערכים וניסיון חיים, לספר סיפורים, ליצור ביחד ועוד. ילדים ובני נוער יכולים, במקביל, לעזור למבוגרים להשתמש במחשב ובאינטרנט".

מה התפקיד של דור הביניים בחיזוק הקשר בין הסבים לנכדים?

"התפקיד שלהם מאוד חשוב בכל מקרה, על אחת כמה וכמה כשהם חיים בחו"ל. הם חייבים קודם כל לתחזק את השפה העברית. ילדים שנולדים או גדלים בחו"ל נוטים להתנתק מהשפה, ואז איכות הקשר עם הסבים יורדת עוד יותר. הם חייבים לשמר את התרבות, המנהגים, הסיפורים, זה לא ייעשה מאליו וזה צריך להתחיל מהרגע שהנכדים נולדים.

"בנוסף, הם צריכים לשמר את הסבים כחלק מהמשפחה, גם אם הם רחוקים. לתת להם את המקום ואת הכבוד המגיע להם כחלק מהמערכת המשפחתית. זהו גם מודל לחיקוי עבור הילדים. כמו שדור הביניים מתנהג היום להוריו, כך יתנהגו אליו ילדיו בעתיד.

"ומובן שגם לנכדים הבוגרים יותר יש תפקיד. לא מספיק להתקשר לסבא ולשאול 'מה שלומך'. צריך גם ללמוד להקשיב, להתייעץ, לשאול לדעתו, להיות פתוחים לקבלה מהסבים. בעבורם הנתינה לדורות הבאים, מאוד משמעותית". 

רינה פיינשטיין, שבתה נסעה לפני כמה שנים לעמק הסיליקון בארצות הברית בעקבות עבודתו של בעלה ולקחה עימה את שני הנכדים, אז בן שלוש ובת שש, מספרת על געגועים עזים שאינם מרפים, אך גם על קשר מתמיד שהיא ובעלה מצליחים לשמר. "אנחנו מדברים הרבה מאוד עם הנכדים", היא מספרת. "כל כמה ימים אנחנו או הם מתקשרים, אנחנו מתכתבים במייל, וכל שנה בקיץ הם מגיעים לביקור וגרים אצלנו במשך שבועיים. גם אנחנו היינו שם כמה פעמים, כך שיש לנו מדי פעם זמן איכות ביחד". 

את לפעמים מדמיינת את הקשר שהיה נוצר ביניכם אם הם היו כאן?

"בוודאי, כל הזמן, אבל זה מה שיש. החתן שלי מאוד מצליח שם כלכלית ולא נראה שהם בכיוון של לחזור. גם הנכדים מאוד שמחים שם והם כבר אמריקנים לכל דבר. הקטן מדבר בעיקר אנגלית, והעברית שלו משובשת. הגדולה עדיין יכולה לתקשר בעברית סבירה, ואני שולחת לה ספרים עבריים כדי שלא תשכח את השפה. אני מאוד מתגעגעת אליהם ומשתדלת לשמר בכל מחיר את הקשר שלהם לארץ ואלינו, אבל אין ספק שזה קשה". 




להתייעצות עם מומחי מוטק'ה:
פורום פסיכולוגיה ומשפחה

5 סרטי חובה לצפייה עם הנכדים המתבגרים

לשמור על הנכדים? לא תודה 

לא תאמינו מה הסבא הזה הביא לנכדים שלו