ספר: נמסיס

הסופר פיליפ רות הכריז בראיון כי ספרו האחרון, "נמסיס", יהיה ספרו האחרון בהחלט ויותר לא יכתוב. אינני יודעת אם אכן הסופר הפורה יעמוד בהתחייבות הזו, ולא אצטער כלל אם יפר אותה (ואני בטוחה שאני ממש לא לבד), אבל המודעות להכרזתו לא תורמת בעיני דבר למשקלו הסגולי של הספר, למעט אולי איזו תחושת מועקה קלה בקרב קוראיו המתמידים, שעם כל הערכתם לספר הזה, יחושו כי לרות כבר היו טובים ממנו. בעיקר לאחרונה ("כל אדם" ו"מפלה", למשל).

"נמסיס" חוזר לאמריקה של קיץ 1944, וליתר דיוק - לקהילה יהודית מלוכדת בעיר ניוארק שבניו ג'רזי. באירופה מתנהלת מלחמת העולם השנייה, שטובי צעיריה של אמריקה מתגייסים להשתתף בה, מלחמה הרואית, שמייצרת אגדות וגיבורים. ובאותה שעה ממש מתנהלת בניוארק מלחמה אחרת לגמרי, שגובה נפגעים וקורבנות בנפש, מאיימת על לכידות הקהילה ומערערת אותה מהיסוד. המלחמה במגפת הפוליו.

גיבור סיפורו של רות הוא בארי קנטור, מורה מתחיל לחינוך גופני, שאפתן וחדור מוטיבציה. ילד בעצמו, בעצם, בן 23 בסך הכול, שמנהל בחופשת הקיץ מגרש משחקים עירוני לילדים. הוא מאוכזב מעצמו ומרגיש אשם שלא גויס לצבא בגלל ראייתו הלקויה, ומשקיע המון מרץ, קשב ואכפתיות בעבודתו. הילדים מעריצים את המורה הצעיר המוצק, הספורטאי המסור, שלוקח את עבודתו מאוד ברצינות. כשהוא מוצא עצמו לפתע בלב הסערה ההולכת וגוברת של מגפת הפוליו שמפילה חללים מבין "הילדים שלו", במגרש המשחקים "שלו", הוא עושה ככל יכולתו כדי לנחם, להרגיע, לחזק.

מה שהמתים יודעים

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם, לקבל המלצות מגולשים או לשוחח על ספרים? לקהילת קריאה וספרים מומלצים: לחצו