סרט תעודה: פלטשקעס

"פלטשקעס" זה החלק שבתחתית החלק העליון בזרוע הנשית, זה שנוטה להידלדל עם הגיל והשנים. "פלטשקעס" הוא שם סרטו התיעודי של עפר ינוב המוקרן עכשיו (החל מ-2.7) בבוקרי שבת בסינמטק תל אביב (ובהמשך בסינמטקים ברחבי הארץ, וגם בערוץ 2 ב-14.8), וגם החלק בזרוע שהכוריאוגרפית גלית ליס מבקשת בסרט מרקדניותיה לתפוס בו באחד מקטעי מופע המחול-תיאטרון שהיא יוצרת בהשתתפותן. כן, לכולן כבר יש פלטשקעס עם חיות משלהן, כי כל משתתפות המופע שלה עברו כבר את גיל 70 (חלקן גם את 80) והזרועות כבר לא ממושמעות ומתוחות כמו פעם. זהו, ששום דבר בעצם לא כמו פעם, אבל משתתפות המופע "גילה" של ליס אינן מתכחשות לאמת הזו, הן רק מתייחסות אליה באופן שונה זו מזו. רות בן ישראל היא משפטנית, כלת פרס ישראל לחקר המשפט וגם ציירת ורקדנית בת 76. היא מעידה על עצמה שעם השנים התקצרה בשבעה סנטימטרים ושהיא זוכרת את עצמה "עם שפתיים מלאות, בלי קמטים, גבוהה יותר. נחשבתי חתיכה, פצצה". אבל השנים שחלפו וטבעו בה חותם לא עוצרות בעדה מלעבוד על השפגט בעמידה (שהיא עושה), כולל בעמידה על כיסא, בנעלי עקב (קטן) ורודות. תלמה דים, בת 71, אלמנה זה עשר שנים, מגדירה עצמה שחקנית "וגם סבתא", לא פוחדת מהמוות, רוצה לרקוד את כרמן ומסבירה ש"זקנים מפריעים לי, כי הם מדברים על זקנה. וזיכרון, הם חושבים על העבר. אני ממש לא יכולה להגדיר את עצמי זקנה". רינה רון, בת 84, היא שחקנית, והיא שולפת ומראה צילומים שלה מצעירותה, מימים אחרים שבהם הייתה יפהפייה מסחררת עם "טליה 58". עד גיל 70, היא אומרת, הייתה לה הצלחה, ואז "לא הרגשתי איך שהזדקנתי. הזקנה באה לי בדרך". כשהיא פורשת מהאנסמבל (בשל חילוקי דעות אמנותיים עם הכוריאוגרפית ליס), תופסת את מקומה השחקנית מרים גבריאלי, בת 73. "קורה לי", מודה גבריאלי, "שפתאום אני רואה במראה אדם שאני לא מכירה וזה חותך, זה זקן". השחקנית חנה ריבר בת 80, אבל לא אוהבת להזכיר במפורש את גילה, מחשש שהדבר יפגע בה מקצועית. "אני לא צעירה, אפילו לא מבוגרת, אני ממש זקנה", היא קובעת ומפרטת: "זה לא נכון שהנפש נשארת צעירה. אנחנו אוהבים לשקר לעצמנו ולהגיד שהזקנה יפה. הרגשתי זקנה כשהתשוקה המינית עזבה אותי... אני חושבת שברגע שהתשוקה עוזבת כל היתר - קריירה, אמביציה, חלומות - הכול מתחיל לאט-לאט להיעלם. אני חושבת שזה הרגע שהגיעה הזקנה". ועוד היא מדגימה: "מפריע לי שהשפתון נכנס לי בחריצים, אבל אני מכבדת את הקמטים שלי. זה מהסתימות הארוכות שלי את הפה שלי, מכל הפעמים שרציתי לצרוח ושתקתי".


הרבה חוכמת חיים משמיעות חמש הנשים הללו תוך כדי לימוד צעדי מחול ותנועה, אימונים וחיכוכים, התרגשויות והיעלבויות קטנות, גיבוש ואחווה. כשהן הולכות לפרזנטציה, מתוודה בן ישראל כי נורא רצתה שמישהו יתקשר וישאל איפה הייתה, כדי שתוכל לענות "באודישן". ולמרות שהיא אומרת כי ברדיו קוראים לבני גילה קשישים, היא אינה מרגישה זקנה. ריבר מתפלספת שכמו ששקיעה היא חלק מהיום ונחשבת ליפה, כך צריך להבין שזקנה היא חלק מהחיים. וכשרון מגיעה לברך את הארבע רגע לפני הופעת הבכורה שלהן, מחבקת אותה גבריאלי ואומרת: "איך את נראית טוב רינוצ'קה, יצטרכו לירות בך אחרי 120". זהו סרט רגיש, נדיב, נוגע ללב, מצחיק ומלא תובנות על החיים והגיל. 54 דקות שבסיומן אפשר לצאת לרחוב ולחייך אל השמש הקיצית בתחושה של אופטימיות ריאליסטית, כלומר כזו שרואה כי הנשים שעלו לבמה כבר אינן ברבור?יות כנטלי פורטמן אבל היי, הן נשים מרשימות, שמתנועעות בחן כובש ואחת מהן אפילו עושה שפגט בעמידה. "פלטשקעס", סרט תעודה ישראלי, שבתות החל מ-2.7 בסינמטק תל אביב, 11:30 ובהמשך בסינמטקים ברחבי הארץ. בתאריך 14.8 בשעה 23:00 יוקרן הסרט בטלוויזיה, בערוץ 2. בימוי, צילום והקלטה: עפר ינוב; תסריט: עפר ינוב, יוסף גרינפלד; הפקה: ענת קנדל, עפר ינוב. חברת הפקה: פנס בודד הפקות (הופק בתמיכת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו והקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה); עריכה: יסמין נובק; פסקול: יוסי אפלבאום; מוזיקה: רן בנגו. אורך הסרט: 54 דקות.
עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: אוכלים

ביקורת ספר: מקומות אפלים

ביקורת תיאטרון: סוף טוב

ביקורת קולנוע: הערת שוליים

פסטיבל מחולוהט: חודשיים של מחול

לקהילת תרבות:

לחצו

מחפשים הנחות למופעי תרבות ובידור? -

מבצעים והנחות