פרידה מהשר אורי אורבך

השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך נפטר ממחלה קשה, והוא בן 54. במהלך כהונתו הוביל אורבך את נושא האזרחים הוותיקים וקידם אותו בתחומים שונים. לפני כמה שבועות ערך איתו עידו קינן ראיון מיוחד למוטק'ה, שבו סיכם אורבך שנתיים של עשייה וקרא לנער את תדמית האזרחים הוותיקים בישראל ולהגביר את המודעות לנושא, גם בקרב מקבלי ההחלטות. לפניכם הראיון.

"הגנת סביבה מבינים היום שצריך? כי עכשיו היה זיהום באילת, ומשאית גז התהפכה בכביש שש. זה ברור לכולם. זקנים לא מתהפכים באמצע כביש שש והם לא נשפכים לים באילת, אלא אם כן זה 'אילת בשלייקס' שאנחנו עושים. אז לא רואים, כי זה תהליך", כך אומר השר לאזרחים ותיקים, אורי אורבך, בראיון ל"מוט'קה".

"אם היום זה 850 אלף קשישים, בעוד 20 שנה זה מיליון שש מאות, מיליון שבע מאות. אנחנו יודעים מי הם. יש מספרי תעודות זהות שלהם. זה פשוט טירוף אם המדינה לא תיערך לזה מבחינת הפנסיה, קצבאות זקנה, סיעוד".

הראיון הקודם עם אורבך במוטק'ה פורסם בסמוך לכניסתו לתפקיד, והראיון הנוכחי מתקיים יומיים אחרי ההצבעה על פיזור הכנסת, שמסמנת גם את סיום הקדנציה הקצרה שלו - פחות משנתיים.

המשרד לאזרחים ותיקים נולד ב-2006 כיחידת סמך במשרד ראש הממשלה, עם הפצעתה של מפלגת הגמלאים של רפי איתן. היחידה הפכה למשרד לענייני גמלאים ב-2007, וזה שינה את שמו למשרד לאזרחים ותיקים תחת סגנית השר לאה נס, שקדמה לאורבך. ויש לו עוד שם: "אני מחפש את משרד הזקנים", אמר אדם שנכנס לפני לאחד מבנייני המשרדים המכוערים בשכונת גבעת שאול בירושלים, שבו ממוקם משרדו של אורבך.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

"בן אדם שהיה יצרני, עבד, התפרנס - אף אחד לא מסתכל עליו פה במדינה. ולא שהמקרר שלו ריק - המקרר מלא עד אפס מקום. כמה הוא יכול לאכול? הוא צריך לעשות משהו עם החיים שלו. זה גם ברמה התכנונית. אנחנו מגישים לממשלה דוח שעבדנו עליו שנה על הסרת חסמים בשוק התעסוקה למבוגרים. רובם לא יעבדו ולא רוצים גם. אבל יש כאלה שרוצים לעבוד עוד שנתיים-שלוש. גם תהיה להם הכנסה בשנים האלה, גם הם יחסכו יותר".

לפני הבחירות הקודמות אמר אורבך בראיון ל"מקור ראשון": "התחרות הפרלמנטרית על תשומת הלב של התקשורת היא לפעמים נואשת. אין לי שום רצון להצטרף אליה". יומיים לפני פיזור הכנסת הנוכחית הוא פרסם סטטוס בפייסבוק, שבו מתועדת שיחה מפוברקת של מתמודד בפריימריז עם יועץ התקשורת שלו:

  
"מה יש שם בטקסט הזה? צניעות מזויפת", הוא מפרש. "כתוב, 'אני לא יכול למכור ככה את עצמי'. הנה, מכרתי ככה את עצמי. באמת לא נוח לי להגיד, 'עשיתי, בניתי, אני'. ומצד שני אני מבין שהמשחק הוא שאתה לא יכול רק להצטנע כל היום ולהסתתר. ההומור, מלבד תכונת אופי, הוא כלי עבודה, בטח ברשת. זה יותר מעניין מאשר להגיד, 'היום חנכנו כיתה בירוחם של גמלאים, לבי עם האזרחים הוותיקים, אני אמשיך לפעול'. לפעמים אני עושה את זה, אבל כמעט ולא, כי 'לא תשעמם' זה הדיבר ה-11".