פרשת השבוע - בהעלותך

בס"ד
מנורת המקדש
פרשה "בהעלותך" פותחת במצוות הדלקת מנורת המקדש בכל יום ויום על ידי אהרון הכהן. המנורה עשויה כולה מקשה אחת של זהב טהור ובה עמוד מרכזי שממנו יוצאים שישה קנים, שלשה לכל צד. המנורה מעוטרת בגביעים, בכפתורים ובפרחים בכל אחד משבעת הקנים שבה. על פי המדרש משה התקשה במעשה המנורה ולא הבין בדיוק את כוונת ה', ועל כן הראה ה' למשה את המנורה בצורת אש ועל פי צורה זו ידע במדויק כיצד להכינה. המנורה הוצבה במשכן, ואהרון הכהן היה אחראי על הדלקתה. במהלך השנים המנורה נהפכה לסמל של העם היהודי בעתות ניצחון, ואף בעתות מפלה. על כן על שער הניצחון ברומא, שאותו הקדיש הקיסר דומיטיאנוס לאחיו טיטוס לאחר הניצחון על היהודים במרד הגדול בשנת 70 לספירה, מופיע תבליט של המנורה אשר נלקחה מבית המקדש. ברבות הימים נהפכה המנורה לסמלה הרשמי של מדינת ישראל.
עמוד הענן, עמוד האש
שיאה של הפרשה הינו בנסיעתם של בני ישראל לעבר ארץ ישראל. היה מדובר על מסע בן ימים בודדים אל הארץ המובטחת - ארץ ישראל. אלא שבהמשך חטא העם בחטא המרגלים ובעקבותיו נאלצו בני ישראל להסתובב במדבר במשך 40 שנה, עד אשר מת כל הדור אשר חטא. לכן אירוע הנסיעה של עם ישראל בעת הזאת היה אירוע מיוחד במינו, שהרי בעוד ימים מספר הם מגיעים אל הארץ המובטחת בדרך להקמת מדינה בעלת צבא, שלטון תקין ומוסרי וכלכלה פורחת. בעת נסיעת העם, ענן הכבוד הראה להם את הדרך ביום, ואילו בלילה עמוד אש מהשמים צעד לפני המחנה והאיר והוביל את העם.
תלונות עם ישראל
כמו תמיד אצל בני ישראל, האופוריה שאליה הגיעו לא החזיקה מעמד זמן רב: למרות שה' הוריד לעמו אוכל מהשמים באופן סדיר, הקרוי "מן", עדיין התלוננו בני ישראל שאין להם מספיק אוכל והם מתגעגעים לדגים ולקישואים שהיו להם במצרים. מרוב טוב שכח עם ישראל את העבדות הנוראה שחווה במצרים והתרפק על התקופה הטובה, כביכול, שהייתה לו שם. בעקבות כך, סיפק להם ה' שלווים, כדי שיאכלו בשר כבקשתם. אך בני ישראל התנהגו באופן תאוותני ביותר, מה שגרם למכה קשה בהם על ידי ה'. בנוסף, משה מתלונן על הקושי בהנהגת העם וה' מצווה אותו למנות שבעים זקנים שיתפקדו כנביאים לצדו ויסייעו לו בהנהגה.
לשון הרע והמצורע
אחת מן הטומאות המפורסמות ביותר היא טומאת מצורע. בפרשה מסופר על מרים הנביאה, אחותו של משה רבנו, שדיברה עליו לשון הרע. עקב כך ה' העניש אותה וגרם לה לצרעת, דבר אשר עיכב את עם ישראל ממסעו שבעה ימים, עד אשר תטוהר מרים מטומאתה. טומאת הצרעת באה בעקבות לשון הרע שאדם מדבר על חברו. זהו מעשה הפוך מרצון ה', שהוא רצון דווקא ליצור חיבור ואהבה בין בני האדם, להשכין שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו, ואילו אדם שמדבר לשון הרע גורם להפך הגמור. לכן אדם שנעשה מצורע בעקבות לשון הרע הוא לא רק טמא, אלא הוא מחויב להתרחק מכל הסביבה שלו ולשבת לבדו מחוץ למחנה. זהו עונשו של האדם המרחיק בין בני אדם - "מידה כנגד מידה", וכאשר הוא יושב בדד, הוא מבין את גודל המעשה הנורא שעשה וחוזר בו ממעשיו . לאחר שיטוהר מטומאתו, לא יחזור על מעשיו הרעים, אלא ידבר טוב על בני האדם וישכין שלום בין אדם לחברו.