פרשת השבוע - ויגש

בס"ד
נקודת המבחן
הפרשה הקודמת הסתיימה בדרישתו של יוסף להחזיק אצלו את בנימין, אחרי שהואשם בגניבת גביע הכסף של יוסף. יהודה הציע שהאחים כולם יישארו במצרים כעבדיו של יוסף, אך יוסף הסכים לאפשר לשאר האחים לחזור לארץ כנען, ולהשאיר אצלו רק את בנימין. יוסף לא עשה זאת מתוך רוע, חלילה. הוא לא רצה לפגוע באחים וביעקב אביו, אלא רצה לבחון את אחיו - האם יסכימו שוב למכור את אחיהם הקטן, או שכבר למדו את הלקח. האם הם הבינו את הצער הגדול בהילקח בן משפחה, או שהם מוכנים שוב לוותר על אחד הבנים.
ויגש אליו יהודה
ברגע דרמטי זה ניגש יהודה אל יוסף ומתאר לו בנאום ארוך את כל השתלשלות העניינים על חוסר רצונו של יעקב לתת להם את בנימין שירד עימם מצרימה, עקב מערכת היחסים המיוחדת בין יעקב לבנימין ("ונפשו קשורה בנפשו"), ואת מצבו הנפשי הרעוע של יעקב מאז היעלמות יוסף. יהודה מדגיש כי הוא ערב לשלומו של בנימין בפני יעקב, ומציע להישאר במקום בנימין כעבדו של יוסף. בנקודה זו מבין יוסף כי אחיו אכן עשו תשובה. הוא רואה כי אחיו לא מוכנים עוד למכור את אחד מאחיהם, וכי הבינו את הצער הגדול ואת הטעות הנוראה שעשו במכירת יוסף.
אני יוסף אחיכם
בשלב זה יוסף לא מצליח יותר להסתיר את זהותו מהאחים. הוא משלח את כל הנוכחים מהחדר ומציג עצמו בפני אחיו: "אני יוסף, העוד אבי חי?" בהלה גדולה אוחזת באחים, שהרי לא ראוהו 22 שנה, ועל כן לא זיהו אותו בכל אותו הזמן. יוסף מסביר להם כיצד התגלגלה מכירתו לטובה, וכיצד הוא מסוגל כעת לכלכל את משפחתו במהלך הרעב השורר במצרים ובארץ כנען. יוסף מפייס את אחיו ובעצת פרעה, מלך מצרים, שולח אותם בחזרה אל יעקב אביהם עם עגלות וציוד, מתוך כוונה שהמשפחה כולה, עם יעקב, תבוא אל יוסף למצרים. האחים חוזרים אל יעקב אביהם ומספרים לו את הבשורה הגדולה, שיוסף בנו האהוב חי במצרים, ולא רק זאת, אלא שהוא המושל בכל ארץ מצרים. בתחילה יעקב לא מאמין לדבריהם, אך לאחר שהוא רואה את כל הציוד אשר הביאו האחים עימם ממצרים, הוא מאמין ומחליט לרדת למצרים, לראות את פני יוסף בנו לפני מותו. הירידה מארץ הקודש קשה מאוד ליעקב, ובדרך למצרים הוא מחליט לעצור בבאר שבע ולהקריב שם קורבנות, שהרי שם חיו אברהם ויצחק אבותיו. בבאר שבע מתגלה אליו ה', מחזק את ידיו בירידה למצרים, ובכך מפיג את פחדו של יעקב מעזיבת הארץ. ה' מבטיח ליעקב כי זרעו יהיה לגוי גדול במצרים, ובסופו של דבר יעלה חזרה לארץ ישראל. לאחר הדברים האלה מגיעים יעקב ומשפחתו למצרים, ובפגישה מרגשת ביותר בין יעקב ליוסף המשפחה מתאחדת.
כיבוד הורים
שאלה גדולה שואלים המפרשים, מדוע נעשה כך ליעקב? מדוע הוא נאלץ לאבד את בנו למשך 22 שנה? והרי אין עונש גדול מזה לאב לאבד את בנו לזמן כה רב. כדי להבין זאת, עלינו להיזכר בתקופה שבה יעקב היה בגילו של יוסף, וברח מבית אביו בעצת אמו כיוון שעשו אחיו רצה להרוג אותו. בעקבות כך יעקב נאלץ לשהות בבית לבן אחי אמו במשך 20 שנה, שבהם לא שהה עם אביו ואמו ולא זכה לשרתם. הפרשנים מסבירים כי אותה כמות השנים שבהם הוא לא קיים את מצוות כיבוד אב ואם, הוא לא זכה שיוסף יכבד אותו. מכאן אנו רואים עד כמה גדולה מצוות כיבוד ההורים המוטלת עלינו ועד כמה עלינו לדקדק בה בכל רגע ועת.
קבלת השונה
עניין נוסף שמלמדת אותנו הפרשה היא קבלת השונה. בתחילת הסיפור, כשיוסף מגיע אל האחים עם חלומות מוזרים על היררכיה שלטונית שבה הוא זה שיעמוד עליהם וימלוך עליהם, אין הם מקבלים אותו וחושבים כי הוא זר ושונה מהם, ובשל כך אין מקומו עימהם. אך כעת, כאשר האחים רואים את תפקידו המיוחד של יוסף, הם מבינים כי יש מקום גם לאדם השונה, לאדם אשר אינו הולך בתלם, קצת מוזר, קצת אחר, חולם חלומות מוזרים, ורואה את העולם בצורה אחרת מהם. ליוסף תפקיד חשוב במצרים: הוא שר החוץ ושר האוצר, הוא אחראי על קשרי החוץ ועל אספקת האוכל, הוא אחראי על כל העניינים הגשמיים של ישראל. בתחילה האחים לא מבינים זאת, אך כאשר הם רואים איך בפועל כל אחד מוצא את מקומו הנכון, מבינים האחים כי יש מקום לכל אחד, וכולם ביחד בהרמוניה משותפת יוצרים את עם ישראל. עלינו ללמוד זאת גם לחיינו אנו: לדעת לקבל את האחר ולהבין את התפקיד החשוב שיש לו בתוכנו, לסייע לנזקקים, לפעול למען החלשים ולתת להם תחושת שייכות.
לקהילת יהדות ומסורת :

לחצו