פרשת השבוע - כי תבוא

מצוות הביכורים
בתחילת פרשת כי תבוא ישנו ציווי על הבאת הביכורים, שהינם ראשית התבואה של אותה השנה, לבית המקדש בירושלים מעת סוף הקציר בחג השבועות ועד חג הסוכות. את הביכורים יש להביא מפירות שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל. במשנה מסופר על הטקס המרשים שהיה בירושלים בעת הבאת הביכורים: אנשי העיירות היו מתכנסים ולנים ברחובה של עיר, ובבוקר היו מתהלכים לעבר בית המקדש במנגינות חליל. אנשי ירושלים היו יוצאים לקראתם ומברכים אותם לשלום, וכאשר היו מגיעים לבית המקדש, נטל כל אחד מהם את הסל עם הביכורים מעל כתפו, נכנס, נתן את הסל לכהן, קרא את פרשת הביכורים, השתחווה לפני ה' ויצא מבית המקדש.
מחשבה בוראת מציאות
פרשת הביכורים, שאותה קורא האדם אשר מביא את הביכורים, נותנת את סקירת ההיסטוריה של עם ישראל מאז ימי יעקב אבינו, דרך העבדות של עם ישראל במצרים ועד הכניסה לארץ ישראל. מטרת קריאת הפרשה היא להמחיש לנו את חסדו של ה' אשר סייע ומסייע לעם ישראל במהלך כל הדורות להתגבר על כל אויביו. פרשת הביכורים פותחת בפסוק: "ארמי אובד אבי". פירושו: "ארמי" הינו לבן אביהן של האמהות לאה ורחל ו"אבי" הינו יעקב אבינו. על פי הפסוק נראה כאילו לבן גרם לאובדנו של יעקב, שכן לבן במחשבתו רצה להרוג את יעקב, אך במציאות הוא לא הצליח בכך. עונים הפרשנים שאכן, אצל רשעים ה' מצרף מחשבה למעשה, וכיוון שלבן רצה לעשות רע ליעקב, למרות שלא הצליח, ה' החשיב לו את זה כאילו הצליח, ועל כן הוא נענש על כך. לעומת זאת, לצדיקים אין מחשיבים מחשבה רעה למעשה, אלא רק מחשבה טובה. זאת אומרת, אם אדם צדיק רצה לעשות מעשה טוב, אך מאיזושהי סיבה לא עלה הדבר בידו, ה' מחשיב לו כאילו הוא אכן עשה את אותו מעשה טוב. מכאן אנו רואים שעצם המחשבה שלנו על דבר טוב, כבר יוצרת מציאות אחרת, חיובית יותר.
הקמת האבנים בירדן
בפרשה מצווה משה את עם ישראל שכאשר יעברו את הירדן וייכנסו לארץ ישראל, עליהם להקים שתים עשרה אבנים גדולות בתוך הירדן, כמספר שנים עשר שבטי ישראל, ועל גבי אבנים אלה הם מצווים לכתוב את כל דברי התורה כזיכרון לדורות הבאים, כדי שיידעו היכן עברו ישראל את הירדן. כנגדן יש לבנות עוד שתים עשרה אבנים בהר עיבל, ואף עליהן לכתוב את כל דברי התורה, כדי להראות את עוצמתה ואת חשיבותה של התורה אשר למדו עם ישראל בכל תקופתם במדבר.
הברכה, הקללה והבחירה בטוב
משה מצווה את עם ישראל שכאשר ייכנסו לארץ, יבצע יהושע מעמד של הברכה והקללה. במעמד זה יעמיד יהושע מחצית מעם ישראל על הר-גריזים ומחצית על הר עיבל, שהם שני הרים במרחב השומרון של ימינו. אל מול פני הר גריזים תאמר הברכה, ואל מול פני הר עיבל תאמר הקללה. הברכה תתממש במידה שנקיים את דברי ה', ואילו הקללה תתממש אם לא נקיים את דבריו. בפרשה ישנם תיאורים הן של הברכות: בריאות, עושר, ניצחון, שלום ושלווה, והן תיאורים של הקללות: מחלות, מוות, תבוסות, עוני ורעב. התורה מלמדת אותנו שלכל אדם בחירה חופשית לבחור את הטוב או את הרע, והבחירה היא שלו בלבד, אך יחד עם זאת התורה ממליצה לנו: "ובחרת בחיים" - אל תלך בדרך שנראית יפה יותר אך למעשה היא הרסנית. לך בדרך שכביכול יותר קשה, אך היא דרך האמת והיא הדרך הטובה.