פרשת השבוע - מקץ

בס"ד
יוסף בבית הסוהר
בפרשה הקודמת, פרשת "וישב", סופר על מכירת יוסף למצרים ועל שהותו בבית הסוהר עקב השקר אשר העלילה עליו אשת פוטיפר. גם בבית הסוהר רוחו של יוסף לא נכנעה, והוא הצליח למצוא חן בעיני שר בית הסוהר, שמינה אותו לאחראי על כל האסירים. שני חלומות מוזרים חלמו שר האופים ושר המשקים, שנכלאו בשל רשלנות בהכנת מאכלי המלך. כאשר סיפרו ליוסף את החלומות, הם נדהמו מהאופן שבו הוא פתר אותם: שר האופים ייתלה, ואילו שר המשקים יקבל חנינה וישוב למשרתו. ואכן כך היה. לפני ששר המשקים חזר לתפקידו ביקש ממנו יוסף לזכור לו חסד ולשחררו מבית האסורים, אך שר המשקים שכח את יוסף.
מקץ שנתיים ימים
אחרי שנתיים, שבהן יוסף עדיין כלוא בבית הסוהר, חולם פרעה מלך מצרים שני חלומות מטרידים: בראשון עולות מן היאור שבע פרות רזות ושבע פרות שמנות, והפרות הרזות אוכלות את השמנות. בשני עולות מן היאור שבע שיבולים דקות ושבע שיבולים בריאות וטובות, ושוב - השיבולים הדקות אוכלות את השיבולים הבריאות. פרעה מבקש מן היועצים ומן החרטומים לפתור את חלומו, אך הם אינם מצליחים. אז נזכר שר המשקים ביוסף, שפתר את חלומו שנתיים קודם לכן, ומציע לפרעה להביא אותו לפתור את החלום. יוסף מובא מן הכלא, מתייצב לפני פרעה ומפענח מיד את החלום: על ארץ מצרים עתידות לבוא שבע שנות שובע ושפע, ומיד אחריהן שבע שנות רעב. יוסף אינו מסתפק בפתרון החלום ומציע מיד לפרעה תוכנית פעולה: לאסוף את כל התבואה שתגדל בשנות השובע אל מחסני המלך, כדי שיהיה די אוכל בשנות הרעב. פרעה מתרשם מאוד מדברי יוסף, ממנה אותו להיות המשנה למלך, מלביש אותו בבגדי מלכות ובסממני מלכות נוספים, ומפקיד אותו על תוכנית איסוף התבואה. האירועים מתרחשים כפי שחזה יוסף: באות שבע שנות שובע שבהן אוסף יוסף את התבואה למחסנים, ולאחריהן מתחיל רעב כבד בכל האזור.
לפעמים חלומות מתגשמים
הרעב הנורא שתוקף את כל האזור פוגע גם בארץ כנען, ובעקבות כך יעקב שולח את בניו, אחי יוסף, למצרים לקנות אוכל, כפי שעשו כל עמי האזור, כיוון שרק מצרים התכוננה היטב לשבע השנים הרעות. בני יעקב מגיעים למצרים, מתייצבים לפני יוסף ואף משתחווים לו. הם אינם מזהים את אחיהם שכן עברו כבר שנים רבות מאז הם מכרו אותו לישמעאלים. יוסף מנצל את העובדה שהם שאינם מזהים אותו, ומחליט לבחון האם עשו תשובה מאז היום שבו מכרו אותו. לאחר חקירה קצרה מחליט יוסף לכלוא את שמעון לשלוח את כל שאר האחים, מצוידים בתבואה, בחזרה לארץ כנען, תוך שהוא מזהיר אותם כי יקבלו את שמעון בחזרה רק אם יביאו איתם את אחיהם הקטן, בנימין, שלא הצטרף למסע הראשון. בכך בוחן יוסף את אחיו האם יסכימו שוב למכור את אחיהם, או שכבר למדו את הלקח.
נקודת המבחן
יעקב שומע את הבשורות הקשות ומסרב לשלוח את בנימין: "אותי שיכלתם: יוסף איננו, ושמעון איננו, ואת בנימין תיקחו?". אך יעקב מבין היטב שאין לו כל ברירה, וכשתם האוכל בביתו, הוא מסכים לשלוח את בנימין, אחרי שיהודה מקבל עליו אחריות. האחים יורדים למצרים ונשלחים שוב לבית יוסף, המתקשה להסתיר את סערת רגשותיו למראה אחיו הצעיר בנימין, אחיו היחיד מאמו רחל, והוא בורח לחדר צדדי לבכות. יוסף משחרר את שמעון כמחווה לאחים על אשר הביאו את אחיהם הקטן, ויושב עימם לסעודה. בסוף הסעודה הוא מצייד את אחיו בתבואה רבה, ומורה למשרתו להחביא את גביע הכסף שלו באמתחת בנימין. כשיוצאים האחים לדרך חזרה לארץ כנען, רודף אותם האיש ומאשים אותם בגניבת הגביע. האחים המופתעים מכחישים בתוקף, וקובעים: "אשר יימצא איתו מעבדיך ומת, וגם אנחנו נהיה לאדוני לעבדים". בחיפוש שנערך מתגלה הגביע אצל בנימין, והאחים מובאים בחזרה לבית יוסף. יוסף בוחן את האחים ומציע להם שבנימין יישאר אצלו כעבד, והשאר ישוחררו לעלות לשלום אל אביהם. בנקודת מבחן זו, שבה יתגלה אם יחסו של יהודה לבנימין שונה מהיחס שהפגין כלפי יוסף בעת מכירתו, מסתיימת הפרשה.
אור החנוכה של יוסף הצדיק
האגדה הבאה, המופיעה במסכת עבודה זרה בתלמוד הבבלי, חושפת רובד קדום של חג האורים, שאותו חגגנו השבוע: "תנו רבנן: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר: 'אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים'. עמד וישב שמונה ימים בתענית ובתפילה. כיוון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר: 'מנהגו של עולם הוא'. הלך ועשה שמונה ימים טובים". מדרש זה מתאר את החשש הטבעי של האדם מהחושך, אשר תוקף אותו במהלך שנות חייו. חושך זה אינו דווקא חושך מוחשי, אלא חושך פנימי עמוק אשר יכול לתקוף את האדם בכל רגע ועת. חג החנוכה בא להראות לנו שגם בתקופת החושך, בתקופת טבת, צריכים אנו להדליק אור קטן, אור קטן שיאיר למרחקים אך בעיקר שיאיר לעצמנו את חיינו. זהו אור אשר נוכל בעזרתו להמשיך ולהתקדם גם בתקופות הקשות, להתרומם מעל כל הקשיים, בדיוק כפי שעשה יוסף הצדיק אשר שהה שנים ארוכות במצרים: בתחילה בתור עבד ואחר כך בבית הסוהר, אך תמיד ראה את האור בקצה המנהרה, ובזכות האמונה הגדולה שלו שיש אור, ה' אכן הראה לו את האור, הוציאו מבית הסוהר והפכו למשנה למלך מצרים.