פרשת השבוע ? תצווה

בס"ד
הדלקת המנורה
בתחילת הפרשה מצווה ה' את משה לומר לבני ישראל להביא שמן זית זך למשכן שאיתו ידליקו את המנורה. ציווי זה ניתן לעם ישראל לדורות, ואכן בכל דור ודור הדליקו את המנורה בשמן זית זך: כאשר שהה המשכן במדבר, בעת הכניסה לארץ כאשר שהה המשכן בשילה, ואחר כך בנוב ובגבעון וכן בבית המקדש הראשון בירושלים שנבנה על ידי שלמה המלך ובבית המקדש השני שנבנה בעת שיבת ציון. בעקבות ציווי זה אנו מבינים מדוע התעקשו החשמונאים בעת הניצחון על היוונים להדליק את המנורה דווקא בשמן זית זך טהור. כל שמן אחר איננו ראוי לבית המקדש. מכאן גם הסיבה שבחג החנוכה ישנו הידור להדליק את החנוכייה דווקא בשמן זית.
מדוע דווקא שמן זית
ירמיהו הנביא נותן את הזית כסמל לעם ישראל "זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך". על דברי ירמיהו אלה תמהו חז"ל מדוע מכל הפירות בחר הנביא להשתמש דווקא בזית כסמל לעם ישראל. עונים חז"ל שעם ישראל נקרא על הזית על שום התהליך שאותו עובר הזית: נחבט ומעלים אותו לגת וטוחנים אותו עוד ועוד עד אשר יוצא ממנו השמן. כך גם לעם ישראל ייסורים רבים, אך יוצאים מהם כוחות גדולים. גורלו של עם ישראל לא לחיות כל חייו בייסורים, אך אומרים הפרשנים שאפילו כשעוברים על עם ישראל ייסורים, עדיין יוצא להם טוב מכך, כמו השמן היוצא מהזית אחרי ייסורים מרובים.
בגדי הכהונה
הדבר הראשון שאנו נפגשים בו כאשר אנו מסתכלים על האדם הינו בגדיו, המסמלים את פנימיותו. בפרשה מסופר שה' מצווה על משה להכין בגדים מיוחדים לאהרן הכהן ולבניו הכוהנים. מטרת הבגדים היא לכבד ולפאר, כדי שעם ישראל יראה את הדרת כבודם של הכוהנים בעזרת הבגדים. את בגדי כהונה חייבים הכוהנים ללבוש בעת העבודה במשכן ובבית המקדש. הכנת הלבוש הוטלה על בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך, שני אמנים מומחים שעסקו גם ביצירת המשכן וכליו. ישנם סוגים שונים של בגדים המשתנים על פי דרגתו של הכהן ועל פי התפקיד שהוא מבצע. לדוגמה, לא דומים בגדיו של כהן פשוט (הדיוט) לבגדיו של הכהן הגדול, וכן לא דומים בגדיו של הכהן הגדול ביום חול לבגדיו ביום הקדוש ביותר בשנה, יום הכיפורים, אשר בו הוא נכנס באופן חד-פעמי לקודש הקודשים.
החושן
החושן הינו אביזר אשר היה מונח על חזהו של הכהן הגדול בעת ששירת בבית המקדש. החושן היה עשוי מבד רקום מחוטי זהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש (חוטי צמר הצבועים בצבע מיוחד המופק מבעלי חיים שונים). צורתו הייתה ריבוע שבו היו משולבים בתוך משבצות זהב 12 אבנים יקרות שונות, שעליהן היו חרוטים שמות השבטים. בחושן נמצא גם "האורים והתומים" שמתואר בתנ"ך כמנגנון הפעלה הגורם לאותיות החרוטות על גבי האבנים לנצנץ. החושן היה מונח על האפוד של הכהן הגדול ומטרתו הייתה שכל שבטי ישראל יהיו לזיכרון לפני ה' בכל עת.
קורבן התמיד
בהמשך הפרשה מצווה ה' את משה על קורבן התמיד, אשר יוקרב פעמיים כל יום: בבוקר ובין הערביים. קורבן התמיד בא כקורבן ציבור, והוא נקנה מכסף השקלים שנאסף מכלל ישראל (בניגוד לקורבנות יחיד שנקנו מכספם של אנשים פרטיים, לכפרה, לנדבה או לנדר). קורבן התמיד מוקרב כולו על המזבח, בניגוד לקורבנות אחרים שחלקים מהם מותרים באכילה לכוהנים או למקריב. מטרתו של הקורבן לכפר על חטאי עם ישראל, החטאים הידועים ואלה שאינם ידועים. בימינו, כאשר אין לנו בית מקדש ואין הקרבת קורבנות, אנו מתפללים על חטאינו ונותנים צדקה לה' כדי שיכפר על עוונותינו. צדקה זו ניתנת לעניים, לנזקקים, לבתי כנסת ולישיבות.