פרשת השבוע: בהר ? בחוקותי

בס"ד
מה עניין שמיטה להר סיני?
השאלה העולה מפרשת בהר נשאלה לראשונה על ידי הפרשנים בפרשת השבוע שלנו: מה עניין שמיטה להר סיני? מדוע חיברה התורה את מצוות השמיטה דווקא להר סיני? אלא שהתורה באה ללמד אותנו כבר במעמד הר סיני, בעת נתינת עשרת הדיברות, כי במקביל להסדרת היחסים בין האדם לה' יש להסדיר גם את היחסים בין אדם לחברו. פרשת השבוע מעצימה זאת אף יותר - התורה מגנה על החלש, אוסרת לקיחת ריבית, מעצבת את היחסים שבין לווה למלווה ועוד ענייני צדק שונים המובאים במהלך הפרשה. התורה חותרת לתיקון עולם המבוסס על צדק, זכויות ויושר. אך אל לנו לחשוב שבכתיבת החוקה המשפטית, מסתיימת המשימה השיפוטית. בנוסף לכך יש להכשיר שופטים ראויים, אשר יידעו לשפוט נכונה ולהבין את המציאות כראוי. מערכת משפטית תקינה, אמיתית ונכונה אינה תלויה רק בחוקים שעל פיהם דן השופט, אלא לא פחות מכך היא תוצאה של אישיות השופט ודרך ההתנהלות שלו. בתקופת השופטים קם דור אשר שפט את שופטיו, דור אשר שופטיו היו ברמה הנמוכה ביותר של מוסריות אנושית בסיסית, דבר אשר שוקם רק בתקופתו של שמואל, אשר חתום על שיקום מוסד השפיטה הישראלי.
מצוות השמיטה
בתחילת הפרשה מפרטת התורה את מצוות השמיטה האוסרת את עבודת האדמה למשך שנה שלמה. עניינה של מצוות השמיטה הינו הרבה מעבר לוויכוחים התקשורתיים לגבי האופן שבו מותר לקנות ירקות, "היתר המכירה" והפוליטיקות שסביב עניין זה בימינו. הרעיון הגדול העומד מאחורי השמיטה הוא שוויון זכויות והזדמנויות לכל אדם להצליח, ללא קשר למעמד הסוציו-אקונומי שממנו הוא בא. בשנת השמיטה החקלאים העשירים מפקירים את שדותיהם ונותנים לעניים לקחת מהשדה כפי רצונם. בנוסף, לאחר שבע שמיטות (49 שנה), בשנת ה-50, שהיא שנת היובל, הקרקעות שאנשים נאלצו למכור עקב חובות כבדים חוזרות אל בעליהן המקוריים ובכך הם מקבלים הזדמנות שנייה להצליח.
התוכנית הסוציאלית של התורה
בשמיטה ישנו עוד עניין סוציאלי: ציווי על שמיטת החובות, כלומר, אם אדם היה חייב לחברו סכום כסף והגיעה שנת השמיטה, למלווה אסור לדרוש מהלווה להחזיר לו את חובו. ישנן מצוות רבות בתורה שמטרתן לצמצם את השעבוד של אדם לאדם, שהרי בני ישראל הם עבדי ה', ולכן אין זה ראוי שהם יהיו עבדים זה לזה. גם הלוואה היא מעין שעבוד - הלווה עובד והמלווה מעקל את משכורתו, מעקל את רכושו, מלחיץ אותו ודורש ממנו לעבוד יותר כדי שיוכל לקבל את כספו בחזרה. השעבוד הוא מוצדק כי הכסף שייך למלווה, ולמרות זאת התורה קבעה שיש לצמצם ולהגביל את השעבוד של הלווה למלווה, כדי להדגיש את עמידתו העצמאית של הלווה לפני ה'. לכן, פעם בשבע שנים המלווה צריך לשמוט ולעזוב את כל הפעולות שבהן הוא משעבד את הלווה ולהפסיק לגבות את החוב. מצווה זו מצטרפת למצוות נוספות אשר מסייעות לעניים לצאת ממעגל העוני.
לעסוק קצת ברוח
טעם נוסף ועיקרי לחשיבות מצוות השמיטה הינו הפסקה ומנוחה זמנית מעבודות החול ויצירת פנאי להתרוממות רוחנית, עזיבה זמנית של מלאכת החול לטובת עיסוק בקודש. שלא כמו בתרבויות אחרות, היהדות שמה דגש על עיסוק משולב בחומרי וברוחני, ולא על פרישה גמורה מכל עיסוק של חול לטובת העיסוק בקודש. לכן מדובר רק במחזור של שבע שנים, כלומר דבר זמני. היום אומץ רעיון זה של התפנות מעבודה לצורכי לימוד על ידי מוסדות שונים המאפשרים לעובדיהם שנת שבתון מדי שבע שנים.
"אם בחוקותי תלכו"
פרשת בחוקותי נפתחת בהבטחות מדהימות לעם ישראל על בריאות, שלום, עושר ואושר. אלא שנלווה לזה תנאי: " אם בחוקותי תלכו " - ההבטחות תתקיימנה אם אכן נשמע ונקיים את אשר מצווה אותנו ה'. כפי שלמדנו במהלך כל ספר ויקרא, ישנה חשיבות גדולה למצוות שבין האדם לה', אך ישנה חשיבות גדולה גם לקיום המצוות שבין אדם לחברו, שהרי ללא כיבוד החבר, אנו פוגעים בה' בעצמו.
"ואם לא תשמעו"
וכיוון שלכל מטבע יש שני צדדים, ממשיכה הפרשה ומספרת מה יקרה אם העם לא יעשה כרצון ה': הקללות אשר תבואנה עליו מפורטות ומתוארות באופן מדורג ההולך ומחמיר - בתחילה מחלות שונות ומשונות, אחר כך מחסור גדול באוכל שיגרום לרעב, לאחריהם יבואו חיות רעות ותבוא מלחמה בגבולות הארץ, אשר בסופה תגרום לגלות העם מארצו אשר תישאר חרבה. ואכן, עם ישראל הוגלה בשל חטאים רבים והארץ הפכה לשוממה. אבל ה' מבטיח לעם שגם כאשר ייצאו לגלות, עדיין הוא לא ישכח אותם, יזכור להם את הברית שכרת עם אבותיהם וישיב אותם לארץ: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, לא מאסתים ולא געלתים... וזכרתי להם ברית ראשונים".
על הקשר בין האדם לה'
מד מצב הרוח הלאומי בימינו הינו הקו האדום בכינרת, וכך היה בארץ ישראל עוד מימים ימימה. כבר בתקופת התורה מודגשת בכל הזדמנות חשיבות הגשם המהווה סימן ברכה, וכך גם בפרשה שלנו. לעומת זאת, מסופר בתורה שבארץ מצרים, ההשקיה הייתה על ידי מי הנילוס שהתמלאו ממי הים ולא ממי הגשמים, כפי שקורה בארץ ישראל. אם כן, איזו ברכה יש פה לארץ ישראל? להיפך, האם לא עדיף לחיות במקום שבו יש כל הזמן מים והאוכל בשדות בשפע ? דוגמה נוספת לכך אנו מוצאים בחטא המפורסם של האדם הראשון אשר אכל מעץ הדעת. על חטא זה נענשו שלושה נבראים: אדם, חוה אשתו והנחש. עונשו של הנחש הינו התמוה ביותר: "על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך". וכי אכילת עפר הינה עונש? הרי זו ברכה גדולה מאוד, שבכל מקום שבו הוא יילך יהיה לו אוכל ולא יסבול מחסור לעולם. באמצעות שתי הדוגמאות הללו התורה מלמדת אותנו יסוד חשוב מאד, הן ביחסים בין האדם לה' והן ביחסים בין אדם לחברו: בכדי ליצור קשר בין אנשים, חייבת להיות נתינה. כאשר ישנה נתינה, נוצר קשר של אהבה, אחווה ושלום. אך כאשר אין האדם זקוק לכלום והכול נמצא תחת ידו, אין הוא יוצר קשר אמיתי עם זולתו. כך גם בין האדם לה': ישנו רצון תמידי של האדם ליצור קשר עם בוראו, קשר שנעשה על ידי תפילה ובקשה. כאשר יש לאדם אוכל ומים בשפע, אין הוא יוצר את הקשר הזה. אך לעומת זאת, כאשר האדם זקוק לאוכל ולמים, הוא מתפלל ונוצר קשר תמידי בינו לבין בוראו. וזהו הסבר על עונשו של הנחש: בכך שיש לו אוכל בכל מקום ללא הגבלה, הוא איבד לחלוטין את הקשר עם ה', שזרק אותו ואינו מעוניין לשמוע את תפילותיו עד סוף הדורות. מכאן אנו מבינים את מעלתה של ארץ-ישראל: כיוון שהמים בארץ באים בעקבות תפילות העם לגשמים, ולא באמצעות מי ים הקיימים תמיד, הארץ הזאת מחייבת את העם לשמור על קיום קשר תמידי עם האל.
סיום ספר ויקרא
פרשת השבוע היא הפרשה האחרונה בספר ויקרא, המסיימת את החומש השלישי שבחמישה חומשי תורה, העוסק בכללותו במצוות ובחוקים שונים, בעיקר בהלכות הקרבת הקורבנות ושאר דיני המקדש ופחות בסיפורים כמו בשאר חומשי התורה. החל משבוע הבא נתחיל לקרוא את חומש במדבר, העוסק בשלל הסיפורים אשר אירעו לעם ישראל בעת לכתם במדבר במשך 40 שנה.