קולנוע: שליחותו של הממונה על משאבי אנוש

"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" הוא אחד מאותם מקרים נדירים שבהם סרט שנעשה על פי ספר מוצלח אינו נופל מהמקור, והוא טוב לא פחות מהספר. הסרט, שהגיע לבתי הקולנוע עטור פרסים, הוא סרט ישראלי מהוקצע ומלוטש, מהתסריט המהודק דרך הצילום המרשים ועד לעריכה שיש בה בדיוק הקצב הנכון. הוסיפו לכך בימוי טוב של שחקנים שעושים כולם עבודה מצוינת והתוצאה היא סרט מהנה ומרגש, שבהחלט יכול להתמודד בכבוד בכל זירה קולנועית בינלאומית (רמז לחברי האקדמיה האמריקנית הבוחרים בימים אלה את הסרטים המועמדים בקטגוריית הסרט הזר). הסרט עוקב אחר הממונה על משאבי אנוש במאפייה גדולה, שיוצא לרומניה ללוות את ארונה של עובדת זרה, עובדת ניקיון לשעבר במפעל אשר נהרגה בפיגוע. לא מעודפי טוב לב או הומאניות ננקט הצעד, אלא בעיקר כדי לתקן את תדמית המפעל, שאותה כתש והכפיש המקומון העירוני הנפוץ. הממונה, התגלמות מנהל שנות האלפיים - מלוטש, מנוכר, מהוקצע, פרוד בדרך לגרוש עם ילדה, אמיד, נאה וטפלוני בהתנהלותו - מקבל את המשימה בשוויון נפש של אין ברירה, מתוך כוונה ברורה לסיים את המטלה הטורדנית מבחינתו במהירות האפשרית. מצטרף אליו כעלוקה כתב המקומון שבגללו החל כל הבלגן, התגלמות כתב המקומון בן זמננו - נטול ברקסים, חטטן מקצועי, נודניק, ציניקן, צעיר וישיר - שיוצא לתעד את המחווה, מסעה האחרון של הרוגת הפיגוע האנונימית. העניינים, איך לא, מסתבכים די מהר. מתברר שמי שחשבו כי הוא בעלה של המנוחה הוא בכלל גרושה, חסר כל מעמד חוקי להחליט בענייניה.


עוד מתברר כי יש לה בן מתבגר ששונא את האב הזה ומבקש שמי שתקבל את גופת אמו תהיה סבתו-אמה, המתגוררת בכפר נידח ומרוחק. ועוד מתברר כי הוא מתעקש לעשות את המסע עם הארון ועם המשלחת. והמשלחת כוללת את בעלה המקומי של הקונסולית הנמרצת, נהג ומכונית מקרטעת. הנהג מנופה חיש קל מההרכב כשמתברר שרישיונו לא ממש בתוקף; המקרטעת שובקת חיים וצריך למצוא אמצעי תחבורה חלופי (אל תשאלו, תחשבו צבא וטנקים); היתום המתבגר מציב אתגרים משלו, שלא לדבר על הביורוקרטיה בדרך אל היעד. והסבתא, היא מגלה בסופו של דבר כי העובדת הזרה הייתה עוד קודם לכן זרה בביתה. הממונה, שנקלע לסביבה זרה לו לחלוטין, בסיטואציה שלא דומה לשום דבר שלמד או שהתנסה בו אי פעם בבועת עולם העסקים שלו, נאלץ להתמודד, להסתגל ולהשתנות. לפעמים זה קומי - הוא לא מבין את השפה וגם לא את הקודים ואת התרבות, לפעמים זה מכמיר לב - הוא לפתע חסר אונים לחלוטין, כל עוצמתו ניטלת ממנו, וכל הזמן זה מרתק, אמיתי, אותנטי. לא מעט בזכות משחקו המעולה של מרק איווניר. בהליך הדרגתי נהפך הגבר הקר, המחושב והמנוכר לדמות אנושית, ל"מענטש". את הקשר והתקשורת שהוא אינו מצליח לקיים עם משפחתו ועם סביבתו, הוא מצליח לפתח עם אנשים זרים בארץ רחוקה, ובעיקר עם בנה של המנוחה. גורי אלפי לצדו מעצב כהלכה את העיתונאי הציניקן, ג'אנקי אדרנלין של המקצוע. הוא מצליח להיות מצחיק במידה ומשכנע במידה ולא עובר אף פעם את הקו הדק המפריד בין דמות אקסצנטרית לקריקטורה עליה. רוזינה קמבוס בתפקיד הקונסולית עושה תפקיד קטן אך עסיסי להפליא. אפשר כמעט לחוש את הנאתה מכל רגע בדמות הקונסולית מחזיקת הפאסון באמצע השום כלום. גם כל שאר השחקנים, בתפקידים קטנים וקטנים פחות (היתום המתבגר, בעלה של הקונסולית) עושים את שלהם בדייקנות משכנעת. זהו סרט עצוב שיש בו לא מעט רגעים מצחיקים, סרט נוגע ללב באנושיותו, המטפל ברגישות נכונה בנושא של זרות - זרות אדם בסביבתו, בחברה שבה הוא חי או נולד, במשפחתו, במקום עבודתו, ואפילו בעורו.
שורה תחתונה:
סרט מצוין שנעשה על פי ספר מצוין. לראות, ליהנות ולהתרגש.
"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש", דרמה ישראלית. תסריט: נח סטולמן, על פי ספרו של א.ב. יהושע; בימוי: ערן ריקליס; הפקה: חיים מקלברג, אסתי יעקב מקלברג, קינן אדלר; צילום: ריינר קלאוסמן; עריכה: טובה אשר. משתתפים: מרק איווניר, גורי אלפי, רוזינה קמבוס, ג'וליאן נגולסקו, גילה אלמגור ואחרים. 103 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: תמרה

אלכס פלג: פורח עם השנים

ביקורת תיאטרון: שלוש אחיות

ביקורת קולנוע: האמריקאי

ביקורת ספר: אישה אחת נפלה