רזיה ישראלי: חותרת להצלחה

"פאצלוי!" (נשיקה ברוסית) תובע מושיקו בקול עמוק, ומשרבב את מקורו המחודד בין סורגי הכלוב. תוכי הג'אקו החינני יודע היטב, כך נראה, למוסס את ליבה של בעלת ביתו, השחקנית רזיה ישראלי, וזו מייד רוכנת ומצמידה לו נשיקה ואחר כך עוד אחת. 

ישראלי בת ה-62, אישה יפה, לבבית וקורנת, הלבושה בססגוניות ובטעם הטוב הניכרים גם בדירה התל אביבית היפהפייה שהיא עצמה עיצבה, חיה כאן עם מושיקו ושאר תוכונים וציפורי שיר ועם בן זוגה זה שנים, ללא נישואין ("טקסים נראים לי מגוחכים") ואבי שלוש בנותיה, לאונרדו (לאו) שטדלר.  

היא מוכרת כשחקנית תיאטרון וקולנוע ותיקה ובימים אלה ניתן לראות אותה בסרט הקולנוע "המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה" ובסדרה "על הספקטרום" של  YES, אבל ב-13 השנים האחרונות, ישראלי חובקת קריירה נוספת, כחותרת בענף החתירה האקדמית (יש דבר כזה), שקורעת את מי הירקון כמה פעמים בשבוע, משתתפת בתחרויות חתירה בארץ ובחו"ל ואף חוזרת הביתה עם מדליות.

לפני שנתיים, למשל, היא קטפה את המקום השלישי במקצה המאסטרס באליפות העולם בחתירה בדנמרק, מסלול שאורכו 1,000 מטר. שנה אחר כך התחרתה כחברה בנבחרת ישראל בחתירה במכביה ובאליפות העולם בחתירה באגם בלד בסלובניה. היעד הבא הוא, תחרות בבודפשט שתתקיים בשנה הבאה.

 
רזיה ישראלי והתוכי מושיקו. צילום: עדי כץ

עבדה עם חנוך לוין

ישראלי נולדה וגדלה בראשון לציון, שני הוריה היו מורים. ב-1979 סיימה את החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב ועוד במהלך לימודיה הצטרפה ל"קבוצת הפרויקט" של נולה צ'לטון. בהמשך עשתה תפקידים רבים בתיאטרון חיפה, ב"הבימה", בתיאטרון החאן, צוותא, בית ליסין ועוד.

בתיאטרון ה"קאמרי", זכתה ישראלי לעבוד עם הגדול מכולם, חנוך לוין, כמחזאי והבמאי ב"הזונה הגדולה מבבל" ב-1982 ו"כולם רוצים לחיות" ב-1985. "התייחסנו לחומרים שהוא כתב בחרדת קודש", היא נזכרת, "אבל במהלך החזרות, היה כל הזמן תהליך של תהייה וניסיונות. תמיד אפשר היה לשפר וזה מה שאני אוהבת גם בחתירה.

"היינו בונים את ההצגה בחזרות, לבנה על לבנה ולפני הפרמיירה, הבית כבר עמד ואפשר היה לחיות בתוכו. מכיוון שחנוך היה אדם עם אוזן מאוד מוזיקלית והבחין בכל ניואנס, תמיד אחרי הצגה אפשר היה לשאול אותו איך היה. הוא הגיע להצגה בכל ערב". 

רזיה ישראלי בזונה הגדולה מבבל צילום אגור

עם השנים העלתה ישראלי גם שתי הצגות יחיד, "כמו זיקית", שכתבה וביימה ובהמשך העלתה באנגלית בפסטיבלי תיאטרון בחו"ל ו"הדנטיסט", מונודרמה שכתבה עם חיים מרין, המבוססת על זיכרונותיו של ניצול שואה מסלוניקי, איש ה"זונדרקומנדו" באושוויץ.

"גדלתי בשכונה של יוצאי הבריגדה ושל ניצולי שואה רבים". היא מסבירה את הזיקה לנושא. "אמי הייתה אמנם ילידת הארץ, אבל אבי איבד בשואה את אמו ואחותו. הוא חי כל השנים באשמה שלא הצליח להציל אותן ולא אשכח איך היה צועק את השמות שלהן בלילות. הכנסתי את זה להצגה.

"לא היה קל לעבוד עם החומרים האלה, אבל זה גם נתן לי תקווה, שאדם יכול לעבור את הדברים האיומים ביותר ובכל זאת להמשיך לחיות. כולם רוצים לחיות, כמו שאמר חנוך".   

במקביל לתיאטרון, שיחקה ישראלי לא מעט גם בקולנוע ולאחרונה גם בטלוויזיה. ב-2012 גילמה את הדודה חנה בסרטה של רמה בורשטיין החרדית, "למלא את החלל", שזכה בשבעה פרסי אופיר וייצג את ישראל בפסטיבל ונציה. עוד לפני כן השתתפה בסרטים "הגמל המעופף", "הירושה", "אליס" ואחרים ואף גילמה תפקיד ב"רשימת שינדלר" של ספילברג. בטלוויזיה, השתתפה בסדרות בהן "מרחב ירקון" ו"שטיסל".

"אני מאוד אוהבת צילומים לקולנוע או לטלוויזיה", היא אומרת, "זה הרבה יותר קל מתיאטרון". את באה בריכוז מאוד גדול, עושה עבודה אינטנסיבית של יום או יומיים ורואה תוצאות. בתיאטרון זו חוויה אחרת, שחוזרת על עצמה וכרוכה גם בנסיעות ארוכות".

רזיה ישראלי בסרט ינקלובה צילום: גלעד שלח

ולא נמאס לחזור על אותם טקסטים כל ערב?

"לא ואני תמיד שמחה כשהצגה רצה הרבה, שאפשר בכל פעם לבחון את הדברים מחדש, לקחת משהו מהפרטנרים שלך, לתת להם משהו. אם את לא עובדת על טייס אוטומטי, את תמיד יכולה להפתיע את עצמך מחדש על הבמה. בהצגות יחיד, יש גם את הבונוס של האינטראקציה עם הקהל, את רואה אותו, יכולה לדבר איתו".

קשה לשחקנית מבוגרת לקבל תפקידים?

"לא בהכרח. שחקניות בנות למעלה מ-90 עוד עובדות. נכון שזה מקצוע שמאפשר לעשות פאוזות מדי פעם, כדי להקים משפחה או לעשות כל דבר אחר, אבל את יכולה לשחק כל עוד את חיה. תמיד צריך גם דמויות מבוגרות. כמובן ששחקן שיש לו חוזה בתיאטרון,  יכול לעבוד יותר, אבל לי אף פעם לא התאים לשבת באותו מקום. תמיד הייתי חייבת לזוז".  

 
רזיה ישראלי, שלישית מימין, זוכת פרס המשחק על תפקידה במחזמר המקורי מאת ובבימויו של אורי פסטר בחג המחזמר בת ים 2017 צילום: ליאור גולסאד

חותרת רחוק

החתירה, שגילתה רק בגיל 50, היא דרך נוספת לזוז וגם להגיע רחוק. היא התוודעה לתחום לגמרי במקרה, כשהגיעה עם בן זוגה, מהנדס חופים ונמלים במקצועו, להנחת אבן הפינה ל"מרכז דניאל לחתירה" שעל שפך הירקון, אותו תכנן. "הציעו לנו להתנסות בחתירה", היא נזכרת "ולמרות שהבנו שזה מחייב יקיצה בשש בבוקר, החלטנו לנסות".

בני הזוג החלו להתאמן ב"חתירה אקדמית", ענף חתירה שנולד בקיימברידג' ואוקספורד, בו חותרים על סירות ארוכות עם משוטים, כשהחותר ישוב על כיסא הנע על מסילה ומיועדות ליחיד, זוג או  יותר. "התאמנו בהתחלה בזוגית", היא מספרת ו"אחרי שנה יצאתי לדרך עצמאית".

רזיה ישראלי באליפות ישראל בחתירה 2018 הצילום באדיבותה

היית בכושר מספיק טוב בגיל 50 כדי להתחיל להתאמן בספורט כל כך תובעני? 

"אני תמיד בתנועה. מגיל חמש רקדתי המון, למדתי סטפס וריקוד מודרני. בחיי היומיום אני עושה קצת הליכות. אבל האמת שההתחלה לא הייתה קלה. לאו ואני חתרנו בסירה זוגית עם הגב לכיוון ההתקדמות, כך שזה די מפחיד. אתה יכול להיתקע בגדות הנחל או להתהפך ובהתחלה מתהפכים לא מעט".

ועוד למים של הירקון.

"לשמחתי אנחנו מתאמנים בקטע היותר מליח של הנחל, שקרוב לים, אז המים שם פחות מזוהמים".

 
רזיה ישראלי זוכה במקום הראשון באליפות ישראל. צילום באדיבותה

שעת היקיצה המוקדמת כבר אינה מטרידה אותה ומערכת היחסים עם החתירה, הפכה זה מכבר לקבועה. "אני אוהבת את השקט, להיות בתוך הטבע", היא מסבירה. "אני מנצלת את החתירה לפעמים כדי לשנן תפקידים. כפעילות שחוזרת על עצמה, היא מאוד עוזרת לריכוז.

"כדי להצליח בחתירה, אסור להסיח את דעת. חוסר תשומת לב של רגע, ומתהפכים. זה פאזל שמורכב מאינספור חלקים. צריך לשלוט בעומק שאליו המשוט נכנס, בכמה קדימה הולכים על המסילה, כל דבר קטן משפיע וזה מרתק".

  [#middleBanner] 

היום היא כבר לא מתהפכת, לא מסתבכת עם השיחים שלצידי הנחל או מתנגשת במעגן הסירות להשכרה. "בהתחלה זאת הייתה הישרדות, הייתי צריכה ללמוד להתקדם בקו ישר. היום, אני עובדת רק על שיפור הכוח והטכניקה, עם מאמן אישי שרוכב על אופניים לצידי על גדת הנחל, מעיר, מעודד ומדרבן".

את מתאמנת כל יום?

"המאמן שלי אומר שבגילי רצוי להתאמן יום כן יום לא. היו תקופות שהגעתי למועדון להתאמן חמישה ימים ברצף, וזה חוץ מאימון פעם בשבוע על מכונת חתירה, שכיבות סמיכה וכפיפות בטן שאני לא אוהבת, מדרגות ופעם בשבוע אימון צ'י קונג".

 
רזיה ישראלי במכביה עם חברות לחתירה ומימין נופר, בתה הבכורה. הצילום באדיבותה

ארבע שנים לאחר שנכנסה לראשונה לסירת משוטים, החלה ישראלי גם להתחרות. "בארץ אין הרבה נשים שחותרות, בוודאי שלא בגילי", היא אומרת, "אותי לא עניין הקטע התחרותי, אבל מישהי שכנעה אותי להצטרף לתחרויות, כדי להגדיל את הנוכחות הנשית ודי מהר גיליתי שלפני פרמיירות בתיאטרון, אני לא מתרגשת כמו לפני התחרויות האלה". 

האימונים והתחרויות לא מתנגשים בחזרות או ימי צילום?

"אני מתחילה להתאמן בשש בבוקר וחזרות לא מתחילות לפני עשר, כך שזה לא מפריע. אם יש לי הצגה או צילומים, ברור שזה קודם לחתירה. אם יגידו לי שיש תפקיד נהדר, אוותר על תחרות".

החתירה תורמת באיזשהו אופן למשחק?

"לגמרי. זה מחזק את השרירים, נותן תמיכה טובה לקול, לתפקודי הריאות, את לומדת הרבה על טכניקה ועל התמדה, כדי להתקדם כל הזמן". 

התחילה לרכוב בגיל 50 על וספה משנות ה-60

 
רזיה ישראלי על הווספה. צילום: עדי כץ

את דרכה בעיר תל אביב, עושה ישראלי על וספה עם סירה משנות ה-60, הצבועה בירוק זרחני. כמו את החתירה, גם את הדו גלגלי היא גילתה לקראת גיל 50. "בתקופה שבה הייתי צריכה לפזר את הבנות לבית הספר", היא מסבירה, "ניסיתי לעשות את זה על אופניים, עד שנפלנו והחלטתי שזה לא לעניין. עשיתי רישיון על אופנוע וקניתי את הווספה עם הסירה, שעד היום משמשת אותי ואני יכולה להגיע איתה גם עד רמת אביב".

נכדים עוד אין לה והיא ממש לא מודאגת. "כמו שאני לא מיהרתי, כך גם הבנות שלי ואמרתי להן מראש, שלא בוער כלום. קודם שיכירו את היכולות שלהן, שיידעו מה יש להן בארגז הכלים ושיש להן לאן לחזור אחרי שיביאו את הילדים".

חוץ מהמשחק והחתירה, יש לישראלי לא מעט עיסוקים ותוכניות אחרות. "כשאת מבוגרת, את רוצה להספיק עוד ועוד", היא אומרת. "העולם מציע המון אפשרויות וזה בזבוז לא לנסות.

"מכיוון שהיום מאריכים חיים, צריך למצוא דברים שיעניינו אותך ולדאוג לתחזוקה של הגוף והנפש. לי חשוב לקרוא הרבה ספרים, לראות הרבה סרטים ויש זמן לכול. יש לי חופש לטייל ואנחנו מטיילים המון, עם תרמילים, בעיקר במקומות אקזוטיים כמו מונגוליה, אזרבייג'ן, אוזבקיסטן, סיביר, אפריקה. אני אוהבת לחוות את הפשטות, את החיים שהיו פעם, את הרוגע שיש במקומות האלה.

"בינואר אנחנו מתכננים נסיעה לאיי גלפאגוס, כי יש דברים שאם לא נעשה עכשיו, כבר לא נעשה. אני מאמינה בלהתגמש ולזרום, אז כל עוד אני יכולה לנסוע בעולם, לחתור ולהמשיך להופיע, אני עושה את זה. כמובן שאי אפשר לדעת. מחר אתה נופל ושובר את האגן וזהו".

רבקה מיכאלי, שרה'לה שרון, ציפי פינס ונורית גפן נוסעות לתאילנד

למבוגרים בלבד - שחקנים בני 70 מככבים בהצגה חדשה

למה שרה'לה שרון מאוכזבת?

 סודות השיער הלבן

דליה מזור - כוכבת מאז ולתמיד
 

סודות הטיפוח של אילנית

סודות הטיפוח של חני נחמיאס