רייכר מתרגז: די להתלהמות

הוויכוחים המתנהלים בארצנו, בממשלה, בכנסת וכמובן בטוקבקים למיניהם, הגיעו לשפל חסר תקדים. וחבל. כבר בראשית ימיה של המדינה פנה בן-גוריון היחיד בדורו למנחם בגין בתואר המבזה "האיש ההוא". אפילו לא כינה אותו בשמו. חלפו להן עשרות שנים, ועדיין מתלהמים נבחרינו.

שר התחבורה הנמרץ חנך השבוע מסלול נוסף באיילון צפון ובהזדמנות חגיגית זו הכריז באוזני עובדי הנמלים המתנגדים להפרטה ולהקמת נמלים חדשים ומתחרים: "אתם רוצים מלחמה? תקבלו מלחמה. תשבתו חודש, חודשיים, כמה שתרצו... אנחנו נדע איך להילחם".

הרי ברור לכל בר דעת שזו שפה מתלהמת שמקומה איננו ראוי בשיח ציבורי. שר התחבורה רשאי להגן בתוקף על מדיניותו הצודקת לטעמם של רבים ולומר לנציגי הנמלים המאיימים השכם והערב בנשק השביתה: אנחנו מכבדים ומוקירים את עבודתכם הקשה, אבל אנחנו נחושים לנקוט במדיניות שזוכה לרוב בכנסת, ונהיה נחושים לקיימה.

אילו בן-גוריון היה פונה בזמנו למנחם בגין ואומר לו מעל בימת הכנסת בזו הלשון: אני מוקיר את מלחמתך בבריטים.  סיכנת את חייך לא אחת, אבל מדינתנו קמה. הבריטים אינם עוד. עליך לחדול מהתלהמות ולהימנע מביטויים שיש בהם רוח קרב ומלחמה, ועוד ועוד, השפה העברית העשירה הייתה בוודאי, אז וגם היום, מוצאת מסילות לליבם של מתנגדים. היא גם ראויה בהיבט החינוכי.

המשורר הנערץ חיים גורי, לוחם אמיץ בימי מלחמת השחרור, פגש בדרכו בימים אלה בשיח כבישים מצוי לדאבון הלב. נהג בריון מקומי שנהיגתו של גורי לא נשאה חן מלפניו הטיח לעברו בשפת כבישים מצויה: "יא מניאק זקן. יא זבל". גורי מעיד על עצמו כי מחמת התדהמה עצר בצידי הדרך וביקש להירגע במשך דקות אחדות לנוכח הביטויים המתלהמים והקשים הללו. הוא, שהעז פנים כנגד האוייב בשדה הקרב, הובס לנוכח המילים המעליבות הירודות שהפכו, לדאבון הלב, כמעט לנחלת הכלל.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

שפת התנ"ך העשירה הפכה ברוח הימים הללו לשפה ירודה וגסה שמוצאת את ביטויה העיקרי בשדה הקרב האינטרנטי. אני עצמי, במדור זה שאני כותב כאן בשפה ראויה, כך אני מקווה, זוכה לעתים לתגובות בוטות ומעליבות. ואני תוהה: מדוע? האם כאשר הנימוקים חלשים יש להרים את הקול? האם כאשר אין בפיך טיעונים של ממש אתה בוחר בשפה עממית נטולת חן?

אלימות מילולית מובילה בנקל לאלימות פיזית. דוגמה? - התבשרנו השבוע כי שוטרים ביקשו להציג שאלה לאזרח. הוא תבע מהם תעודת שוטר, והם בתגובה היכו אותו, עצרו אותו ואף תיאמו ביניהם עדות שקרית שהאשימה את המוכה בתקיפה. התוצאה: עונש על תנאי. הפרקליטות ערערה בצדק על קולת העונש. מאסר ממש לאותם שוטרים אלימים ואף שקרנים ראוי יותר.

הגיעה העת לעקור את האלימות מנופנו. זו משימה מורכבת וקשה שתארך שנות דור, אבל הצעד הראשון הוא שפה נקייה יותר, תרבותית, בעיקר של נבחרינו המופקדים על תקנות וחוקים המנהלים את חיינו.

פניות לגדעון רייכר בדוא"ל: [email protected]

עוד עם רייכר:

איפה כבוד המת?

יש שופטים בישראל?

יורדים חסרי בושה

הישראלי המכוער